ביאת משיח ורגשות מעורבים

שאלה:

כבוד תורתכם בוקר אור ומבורך,

איך מיישבים את קונפליקט בציפור הנפש באשר להשתוקקות למשיח, גואל, בית מקדש זיו פני שכינה.
בליווי תחושת חוסר מוכנות לקראת "כניסתה של הרכבת לרציף"?

קטנטן בקודש אנוכי, על גבול עם – גבול ארץ. ובכלל לצערי שאני רחוק מלכסות על רוב עוונותיי שבבן אדם לחבירו ובבין אדם לבוראו.

ולמרות שאדם הכי קרוב לעצמו, יש גם לאומיות שכזו, של יאללה שיהיה מה שיהיה כבר בגורלי, אנא בוא כבר משיח גאל את כל אלו ואלו שכן מוכנים ומוכנות בכיסופים לכבודך.

השאלה היא…

אבינו מלכנו שבשמיים, אני עדיין לא מוכן ובכלל לא יודע אם אצליח, יש עוד המון לעשות, אז אנא חכו לי עוד קצת עם משיח?
או…
אבינו מלכנו שבשמיים, מסתמן לי בצער שלא צלחתי את הגילגול, טורח ציבור, אל נא תתעכבו עלי?

תודה לכבוד הרב

תשובה:

אתה צודק לגמרי ידידי, כולנו לא מוכנים, אנחנו מצפים שיבוא וכבר יתקן אותו ויכין אותנו בעצמו, בבחינת ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך…

שנזכה לגאולה שלמה.