לתרומות לחץ כאן

רחיצה בבריכה מעורבת נשים וגברים ביחד

שאלה:

רחיצה בבריכה מעורבת נשים וגברים ביחד העם זה מותר או יש איסור מהתורה מדרבנן? בבקשה לפרט את התשובה מקורות ציטוטים והסבר מנומק שאני יבין לעומק הדברים

תשובה:

שלום וברכה,

אסור ללכת לחוף מעורב או לבריכה מעורבת. והרי זה איסור דאורייתא, ומי שהולך לבריכה מעורבת דינו כהבא על אשת איש ואין לו חלק לעולם הבא.

אני מעתיק לך תשובות של הרבנים הגאונים הרב עובדיה יוסף. והרב שמואל הלוי וואזנר. 

מקורות:

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן סג

שאלה: האם מותר לאיש או לאשה להתרחץ לרפואה בים מעורב, במקום שאין הפרדה בים בין אנשים לנשים?. 

תשובה: ראשית כל נבאר שיש איסור חמור מאוד ברחיצה מעורבת של גברים ונשים, וכמו שאמרו חז"ל בגדולה מזו (בברכות סא ע"א) כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. ופירש רש"י, לפי שהיא מגביהה בגדיה, וזה מסתכל בבשרה. וכתבו התוספות, שזהו ברגיל בכך לפי שיבא לידי ניאוף וסופו יורד לגיהנם. ובהגהות יעב"ץ שם כתב, דלאו דוקא אשת איש, שהוא הדין גם בפנייה /בפנויה/ שמגרה יצר הרע בעצמו ומסלק הבושה מעל פניו. ע"ש. +ולכאורה יש לדקדק, שהרי בבבא מציעא (נט ע"א) אמרו, הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא. ואם כן למה יגרע זה העובר אחר אשה בנהר, מפני שיכול לבוא לידי ניאוף, הרי נואף עצמו יש לו חלק לעולם הבא. ויש ליישב לפי דברי התוספות (סוטה ד) שכתבו, דהא דאמרינן בבבא מציעא שיש לו חלק לעולם הבא, היינו בעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה נטרד מן העולם. ע"ש. לפי זה יש לומר דהכא מיירי שלא עשה תשובה, אבל אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני תשובה. וכמו שאמרו בירושלמי (ריש פרק חלק). וכן מוכח מדברי הרמב"ם (בסוף פרק ג' מהלכות תשובה). וראה עוד בפסקי התוספות (חגיגה ט ע"א), ובשיטה מקובצת (בבא מציעא נט ע"א), בשם הריטב"א, ובשו"ת מהרימ"ט חלק ב' (חלק אורח חיים סימן ח'). ע"ש. אבל בתוספות בבא מציעא (נח סע"ב) מבואר, שגם הבא על אשת איש אפילו אם לא עשה תשובה יש לו חלק לעולם הבא לאחר שנידון בגיהנם י"ב חודש, שמשפט רשעים בגיהנם י"ב חודש. ע"ש. לפי זה הדרא קושיא לדוכתא. (ודוחק לומר שהתוספות בבא מציעא יפרשו מה שאמרו כאן אין לו חלק לעולם הבא, היינו עולם התחיה, ולא עולם הנשמות, וכההיא דריש פרק חלק (צ ע"ב) אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה, ובגמרא, תניא, הוא כפר בתחיית המתים לפיכך אין לו חלק בתחיית המתים. וכדברי הראב"ד (בפרק ח' מהלכות תשובה הלכה ב'). ע"ש). ואפשר שיסברו התוספות דמה שאמרו בברכות (סא ע"א) אין לו חלק לעולם הבא, דרך הפלגה הוא, כמו שכתב בשו"ת הריב"ש (סימן קעא), שדרך חז"ל להפליג בחומרת העבירות כדי שישמרו בני אדם מלהכשל בהם. ולכן אמרו (ערכין טו ע"ב) כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ובשבת (קה ע"ב) כל הכועס כאילו עובד ע"ז וכו'. היאמר אדם באלו יהרג ואל יעבור? ע"ש. וע"ע בשו"ת זרע אמת ח"א (ס"ס פט), ובשו"ת פני יהושע ח"ב (סימן מד), ובשו"ת בנין ציון ח"א (סימן קעא) בד"ה והנה. ובשו"ת מהרש"ג ח"ב (סימן מט) ד"ה ושוב. ע"ש. וי"ל. שו"ר בשו"ת שבט הלוי ח"ג (סימן קפה), שעמד בזה על דברי התוספות בבא מציעא הנ"ל. ע"ש.+ ונודע מה שאמרו בירושלמי (ברכות פרק א' הלכה ה') שהעינים והלב הם שני סרסורים של עבירה, העין רואה והלב חומד, ולכן נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ובמסכת עבודה זרה (כ ע"ב), תנו רבנן, ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. וכתבו התוספות, שהיא דרשה גמורה מן התורה, כמו שמוכח בכתובות (מו ע"א). ומרן הבית יוסף באבן העזר (סימן כא) הביא מה שכתב רבינו יונה, שאסור להסתכל בפנויה מדברי קבלה, שנאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, ובאשת איש האיסור הוא מן התורה, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וזו לשון הרמב"ם (בפרק ד' מהלכות תשובה הלכה ד'): המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר וכי בעלתי אותה או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול הוא, שגורמת לגופן של עריות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וגורם לעכב את התשובה. ע"ש. וכבר אמרו חז"ל (יומא עד ע"ב) טוב מראה עינים מהלך נפש, טוב מראה עינים בגופה של אשה יותר מגופו של מעשה. וכתבו בתוספות ישנים ובסמ"ג, דנפקא מינה לענין הרהורי עבירה הקשים מעבירה, וכמו שאמרו ביומא (כט ע"א). וכן פירש המהר"ם בן חביב בתוספת יום הכפורים (יומא עד ע"ב). והסביר הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' פרק ח'), שיש בזה ענין נפלא מאוד, כי כשיחטא האדם בפועל בגופו, אמנם ימרה פי ה' מצד המקרים הנמשכים אחר חומריותו, ומכל מקום לא המרה אלא מצד בהמיות שבו. אבל המחשבה היא מסגולות האדם בחלק הכי נכבד שבו, וכשהוא מהרהר בעבירה נמצא שחטא בשכלו שהוא חלק הנכבד שבו, ואינו דומה חטאו של מי שעבר ושעבד עבד סכל כחטאו של מי שהעביד שר נכבד וחשוב. ע"כ. וכן כתב רבינו המאירי בחיבור התשובה (מאמר א' פרק ז', עמוד קע) בשם הרמב"ם. (והרה"ג המו"ל רבי אברהם סופר כתב: ואיני יודע איפה כתב כן הרמב"ם. והוא במורה הנבוכים כנ"ל). וכן הוזכר בארחות חיים אורח חיים (דף רכז ע"א). ע"ש. ועיין בבבא בתרא (נז ע"ב), ועוצם עיניו מראות ברע, אמר רבי חייא בר אבא, זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. (פירש רשב"ם, דהיינו כשהולך על שפת הנהר והנשים רגילות לעמוד שם בגילוי שוק). ומקשה הגמרא, היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחרינא רשע הוא. (כלומר, אם יש דרך אחרת לעבור משם והוא הולך בדרך זו אפילו אם עוצם עיניו רשע הוא, שלא היה לו להתקרב למקום ההוא ולהביא עצמו לידי נסיון, אלא היה לו להרחיק עצמו מן העבירה, כדקיימא לן בחולין (מד ע"ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. רשב"ם). לעולם דליכא דרכא אחרינא, ואפילו הכי מבעי ליה למינס נפשיה (להטות עיניו לצד אחר או לעצום עיניו). ע"ש. ומכל שכן ההולך ומתרחץ בים מעורב שהפריצות שם רבה מאוד, אין ספק שההולך ומתרחץ שם נקרא רשע, שבשום אופן אי אפשר שלא יסתכל בנשים הפרוצות, וגדול עונו מנשוא. 

והנה בגמרא (גיטין צ סע"א), מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע ופרומה משני צדדיה ורוחצת עם בני אדם (והוא מחריש). רוחצת עם בני אדם סלקא דעתך? אלא רוחצת במקום שבני אדם רוחצים. ופירש רש"י, רוחצת עם בני אדם סלקא דעתך, אם כן רגלים לדבר שזונה היא ואסורה לבעלה, וחובה לגרשה ולא רק מצוה. והתוספות פירשו, הרי אפילו אדם רע אינו סובל דבר זה, ואפילו קלה שבקלות אינה עושה כן. ע"ש. וכתב המהרש"א, שהרוחצת ממש עם בני אדם חובה לגרשה מן התורה. וכן כתב הר"ן שם. וברור שגם האיש הרוחץ שם אינו מנוקה מעון. ואפילו הפנויות הרוחצות שם הרי הן בחזקת נדות, ואין חילוק בין פנויות לנשואות בדין איסור נדה, וכמו שכתב הריב"ש בתשובה (סימן תכה). וכן נפסק בשלחן ערוך יורה דעה (סימן קפג). וראה עוד בשו"ת רב פעלים חלק ד' (חלק יורה דעה סימן טז). ועל הנשים המתרחצות שם יש איסור נוסף שעוברות משום לפני עור לא תתן מכשול, וכמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה (שביעית פרק ה' משנה ו'), שפירוש הפסוק הוא על מי שסגרה התאוה את עיניו, ויצר הרע עיור את עיני שכלו, שאסור לעזור לו להוסיף בעוורונו להרחיקו מן היושר והאמת. ע"ש. ומצוה רבה על רבני ישראל להודיע לעם חומר האיסור, לגדור גדר ולעמוד בפרץ, ולהסיר המכשלה מעל ישראל. שכבר אמרו (בסנהדרין קז ע"ב) אלהיהם של אלו שונא זימה הוא. וכבר התריעו על זה גאוני דורינו, ומהם הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי חלק ג' (סימן קפה), והגאון רבי משה פיינשטיין שליט"א בשו"ת אגרות משה (חלק אבן העזר סימן נו), והגאון רבי משה שטרן שליט"א בשו"ת באר משה חלק ד' (סימן קמז). וכן בספר טהרת יום טוב חלק ח' (עמוד קסד והלאה), האריכו בזה כמה גדולים בתשובותיהם לבאר חומר האיסור של רחיצה מעורבת בים או בבריכות שחיה. ע"ש. ולכן אפילו כשעושה כן לרפואה, אין מקום להתיר, ובפרט שיוכל למצוא מקום שאין שם תערובת עם נשים, לבלתי היות שם ערוב. וכבר כתב הגאון רבי חיים פלאג'י בספר מועד לכל חי (סימן ט' אות כז): אתרא דעל כיף ימא מותבה, יש בה עבירות חמורות יתר על שאר מקומות, על ידי שהולכים אנשים ונשים בחורים וגם בתולות לשחות בים, ובאים לידי עבירה, ורק בכדי שלא לספר בגנותם של ישראל אשמרה לפי מחסום ולא אעלה על דל שפתי מהרעות הרבות שנעשות שם, ועל ממוני העיר ומרביצי התורה לתת דעתם על כך, שישימו אנשי משמר אשר יסובבו שם לבל יניחו לשום אשה שתלך לשפת הים, ואפילו האומרת שהיא חולנית ועליה לרחוץ בים לרפואתה אין להאמין לה, וכל המניח את אשתו ללכת לשפת הים, סופו להיות עני וימות בחצי ימיו. ולכן לב אבות יהיה על בנים להקפיד על בניהם הבחורים, וכן על בנותיהם, לבלתי יצאו לשפת הים, כי לא יבצר שיבואו לידי כמה תקלות ומכשולות. עכת"ד. 

ולכאורה היה מקום לצדד שמי שרחיצה בים רפואה היא לו, נחשב כדין ליכא דרכא אחרינא, כשאינו יכול למצוא חוף ים הנקי מתערובת עם נשים, שמדברי רשב"ם מוכח שמה שצריך לעצום עיניו באופן כזה, הוא רק ממדת חסידות. (הגם שהמאירי כתב שצריך להטות עיניו לצד אחר). אולם יש לחלק, שלא הותר היכא דליכא דרכא אחרינא. אלא כשעובר דרך העברה בעלמא, שאפשר לו שלא להסתכל במכוון בנשים העומדות על הכביסה, אבל ללכת ולהתרחץ בים מעורב שכל פינות שהוא פונה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, ואי אפשר להמנע מלהסתכל ולבוא לידי הרהורי עבירה במשך זמן שהותו שם. ואף על פי שבשו"ת אגרות משה (חלק אבן העזר סוף סימן נו) כתב, שאם הוא צריך לרפואה להיות אצל חוף הים, וסובר שלא יבוא לידי הרהור, מותר לו להיות שם, אם אינו מוצא מקום וזמן שאין הנשים מצויות שם. ולמד כן מההיא דליכא דרכא אחרינא. ע"ש. אבל לפע"ד אין זו ראיה גמורה, וכמו שכתבנו. ובפרט ששם כשהולך עיניו לנוכח יביטו, ואין לחוש שיסתכל במכוון בשוקיהן של העומדות על הכביסה, אבל כאן שהנשים במערומיהן, וכי אפשר אש בנעורת ולא תהבהב? (כמו שאמרו בסנהדרין לז ע"א). וכן נאמר: היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה? ועיין להגאון מהר"י הכהן בספר בתי כהונה (בקונטרס בית המדרש דף ב' ע"ד). ועוד שהרמב"ם (בפרק כא מהלכות איסורי ביאה הלכה כא) כתב סתם, שאסור להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה. ולא חילק בין היכא דאיכא דרכא אחרינא או לא. (והעיר בזה בספר צפנת פענח שם, וציין למה שאמרו בעבודה זרה מח ע"ב). וכן בטור ושלחן ערוך אבן העזר (סימן כא סעיף א') כתבו כדברי הרמב"ם, ולא חילקו בין היכא דאיכא דרכא אחרינא או לא. ובספר אז נדברו חלק ז' (סימן עה) כתב, דסבירא להו דאף בדליכא דרכא אחרינא צריך עצימת עינים. וע"ש. והאם יתכן שילך להתרחץ בים מעורב ובכל הזמן יהיו עיניו עצומות? ולכן אין להקל כלל בזה. ועיין במדרש רבה פרשת אחרי מות (פרשת כג סימן יב): ועין נואף שמרה נשף, אמר ריש לקיש שלא תאמר מי שהוא בגופו דוקא נקרא נואף, אלא גם מי שנואף בעיניו נקרא נואף שנאמר ועין נואף שמרה נשף ע"ש. וע' בסנהדרין (עה ע"א) וברמב"ם (פ"ה מהל' יסודי התורה הלכה ט). ובבית יוסף יורה דעה (סי' קנז). ודו"ק. 

לפיכך יש להמנע מרחיצה בים מעורב שאין בו הפרדה בין אנשים לנשים, בכל אופן, אף לצורך רפואה, אלא ימצא לו מקום נקי מתערובת עם נשים, לצורך רפואתו. ומצוה על מנהיגי הצבור יראי ה' וחושבי שמו להשתדל להקים מקומות רחצה נפרדים, להציל רבים מעון, כי חזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא (גיטין לז ע"ב). ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. והמזהיר והנזהר ירבה שלומם כנהר. שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קפה

אודות הנשים הרוחצות עם אנשים בפומבי מקומות הרחצה, אם יש בזה איסור דאורייתא, ואם מותר בעלה לגרשה אם אינה חדלה מזה וכיו"ב, דבר פשוט מאד שיש בזה לאו דאורייתא דלא תתורו שדרשו בברכות זו זנות, ואפי' אינו מתכוין לכך מ"מ כבר אחז"ל שני דברים אינם ברשותו של אדם, העינים ואזניו, ואפי' אם יש ספק אם יבא לידי הרהור אסור להכניס עצמו לספק זה מן התורה כעין שכ' הב"י יו"ד סי' קפ"ג, ולא עוד אלא שודאי יבא לידי איסור כקושית הש"ס בפרק הערל אטו כ"ע כיעקב אבינו. ואמרו בע"ז י"ז אל תקרב אל פתח ביתה, כמבואר להלכה פכ"א מאיס"ב הכ"ב ובאה"ע סי' כ"א ועיין ב"ב נ"ז ע"ב ובסוף מכות ובש"ס סוף גיטין רוחצת סלקא דעתך אלא במקום וכו' ע"ש ברש"י. ועיין ש"ס עירובין י"ח ע"ב כל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעוה"ב, ופרש"י באשת איש משום דרואה בשרה. ולכאורה צ"ע מתוס' ב"מ נ"ח ע"ב שכ' למסקנא דאפי' הבא על אשת איש יש לו חלק לעוה"ב אחרי גיהנם של י"ב חודש, ומוכח מדברי התוס' אפילו לא עשה תשובה, ואין לומר משום דבא על א"א מיתתו מכפרת עליו דנדון בחנק, דא"כ מה הקשו תוס', מהאי דשלשה שיורדין ואינם עולין דהא י"ל דמיירי שלא נדון בחנק דלא אתרו בי' וכיו"ב הרבה, ולדברי תוס' צ"ע מעירובין הנ"ל דאפי' ההולך אחורי א"א מנהר אין לו חלק לעוה"ב, אם לא דנימא דבאמת חמירא הולך בנהר משום דמגרי יצרא אנפשי' ולא אתי למיעבד תשובה וכהאי דר"י פ"ק דברכות לענין ספק עבירה, או משום הרהורי עבירה עיין יומא כ"ט ע"א, איברא קשה לומר כן. 

אמנם הריטב"א בשטמ"ק שם כ' באמת דהבא על א"א אין לו חלק לעוה"ב (בלא עשה תשובה) והאי דש"ס נ"ט ע"א משום דנידון בחנק ומיתתו מכפרת עליו, וא"כ להריטב"א יתכנו דברי הש"ס עירובין י"ח הנ"ל כפשוטן דהולך בנהר אחרי א"א חמור כבא עלי' דאין לו חלק לעולם הבא והוא דבר המבהיל הרעיון (אלא דלא ראינו לרבינו הרמב"ם שהביא ש"ס זה). ואם בעלה מותר ומצוה לגרשה אם התרה בה הנה ש"ס מפורש בכתובות פ' המדיר דאפי' במגלה זרועותי' לבני אדם מגרשה וכ"ש וק"ו כה"ג ומובא כן להלכה סי' קט"ו ס"ס יע"ש. ואם יש בכחו למחות בכה"ג ולהציל אפי' אחד או אשה אחת מלרדת שחת אשרי לו ואשרי חלקו. מ"מ פשוט מאד דהעובר ע"ז וכיו"ב מותר לקרותו רשע גמור מה"ת אם יודע שהתורה אסרה לן (וע"ע ש"ס עירובין נ"ה סוע"ב וברמ"א יו"ד סוס"י קצ"ח) ואין חילוק בזה בין פנוי' לאשת איש אלא מפני חומר העונש של אין לו חלק לעוה"ב מפרש לה רש"י בא"א וז"פ.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל