תוכנית לימוד לבעל תשובה / היחס הנכון ללימוד ולתורה בכלל

שאלה:

שלום וברכה,

אני בתהליכי חזרה בתשובה כרגע, עומד להיכנס לישיבה של בעלי תשובה לפני הסליחות.

יש כמה עניינים צדדיים שאשמח לתשובה לגביהם:

1) מה ללמוד, ממה להתחיל, כמה ואיך?
הייתי רוצה לסדר לעצמי שגרת לימוד בסיסית ויסודית ככל האפשר (תודה, כך, משנה, הלכה, אמנם קראתי וחקרתי הרבה על התורה באופן עצמאי שנים ויחסית יש לי ידע,
מה גם שבישיבה ממילא מלמדים גמרא , כך ששאלה זו היא לשאר הזמן ביום (5 שעות לפחות) ודווקא בגלל שיש לי ידע מקדים, הרי הוא חלקי ולא מסודר.
2) חוסר הצלחה במיקוד והתמדה – אני מסוג האנשים שקופץ מנושא לנושא כי הכל מעניין, למשל כשהלכתי לראות את הישיבה הרגשתי שאני רוצה לקרוא הכל, זה דפוס קבוע אצלי שמקשה עליי ממש בחיים, ביום יום וגם בדברים אחרים. זה גורם למצב שבו אין ערך למה שאני לומד באותו רגע לאורך זמן כי פתאום קופץ נושא "יותר מעניין", נשמע כמו יצר רע מאוד, מה עושים? באופן בכללי היצר אצלי מתבטא בסיפוק חוסרים קיצוני בעיקר בתחום הפיזי – בריאותי – תזונתי. (השכל והגוף בסתירה גדולה)

3) הגעתי להחלטה לגבי תשובה על בסיס שכלי רציונלי ולימוד ספציפי וכללי של שנים מטבע היותי אדם שאוהב ללמוד ולקרוא, העניין שאני לא מרגיש יראת שמיים, אני מבין בשכל למה זה הכי חשוב אבל בסוג של חסימה מזה, קשה לי עם מצוות והנהגות שבין אדם למקום, לא במובן של הסכמה, אלא במובן של להניע את עצמי פשוט לעשות את זה, זה מאבק כמעט תמיד.
מצד שני בהרבה סיטואציות של תובנה או דרשה עמוקה עם חידוש מוסרי נוגע, פתאום אני מתחיל לדמוע, להתרגש ואף לבכות..
מכל זה נוצר אצלי הלך רוח של אשמה עצמית (וגם זה דפוס לא חדש) מה עושים?

4) יש לי ערוץ קבוצה באחת הרשתות החברתיות שעוסקת בתורה ומצוות במובן הכי בסיסי שניתן (40 איש), העניין שבגלל חוסר הידע והניסיון כמו גם הפחד להכשיל קשה למקד ולהוביל.
על איזה נושאים מומלץ לדבר ועל איזה עדיף שלא?(קהל חצי חילוני חצי דתי, משכיל אך גם כמו כל דור עדיין מבלבל אמונות זרות מדי פעם), מעבר לכך יש את העובדה שאני עצמי רק בתחילת הדרך ובמיוחד לאור השאלות האחרות ששאלת י כאן – לגיטימי שתהיה לי קבוצה כזו?

לכל השאלות אפשר לנסח שאלה כללית ומשותפת:
אמנם הגעתי להבנת שהתורה
ודרכיה הם אמת ואני רוצה לעשות תשובה, עם זאת במובן מסוים זה מרגיש שהשכל שלי רוצה תשובה אבל הלב והנפש עדיין עקומים איך אני מתמודד עם זה ועם הדפוסים שעדיין קיימים?

המודעות למותר ואסור אצלי נורא חזקה מה שיוצר רגשות אשמה שיוצרות חוסר אונים וכניעה מראש במיוחד במצוות בין אדם למקום וזה לופ שגורם להרהורים בלתי פוסקים ולפעמים ממש בהיה, חוסר אנרגיה ומעש.

מקווה שהשאלות ברורות.

תודה.

תשובה:

שלום וברכה

ראשית, ברכות חמות להצלחה בדרך החדשה! בורא עולם יסייע בעדך לגדול לתלמיד חכם אמיתי ירא שמים ומבורך בכל!

לשאלותיך: ברור שהסדר בלימוד יש לו חשיבות עצומה. הן מבחינת מה ללמוד והן מבחינת כיצד ללמוד. יש לעשות סדר ותוכנית שמתאימים ליכולת שלך, ומכוונים לצבור ידע איכותי ומועיל. הן בלימוד הלכה הן בלימוד גמרא, וגם לשלב בזה דברי השקפה ומוסר. לחזור היטב על הלימוד ולסכם כדי באמת לדעת ולהבין היטב את הנלמד ולהתקדם בידיעת התורה ובהבנתה. בענין זה כדאי להתייעץ עם רב חכם מרבני הישיבה שיכוון אותך וידריך כל הזמן.

חוסר המיקוד הוא דבר שניתן לטפל בו, הן באמצעות תוכנית מסודרת, הן לפעמים אם נדרש, באמצעים של הרפייה או אפילו אם זה נגרם בעיית קשב, ריטלין וכדומה, היום זה כבר דבר מקובל מאוד בכל הגילאים ובכל הציבורים, כמובן ככל שזה נדרש על פי הנחיית רופא.

לגבי שאלתך השלישית, אני מרגיש שיש לך עדיין איזו שהיא תפיסה חיצונית לעולם התורה, אכתוב זאת קיצוני מאוד כדי להמחיש, אל תרגז עלי, ודאי שזה קיצוני מידי ובכל זאת: אתה עדיין לא מספיק מוטרד וחושב על ביקוש האמת, אתה יותר עוסק בחיזור אחרי החיבור, ואז, מצוות שלא מדברות אליך אתה לא מרגיש צורך מספיק לקיימן ומה שמרגש אותך מביא את אותך למצב רגשי עצום ומחובר. אבל האמת שהחיבור הוא הדבר הכי נפלא, אבל לא היחיד, בסופו של דבר צריך להבין בצורה מושכלת שהתורה היא האמת, ואנחנו קטנים, ועיקר תפקידנו הוא לקיים את רצון הבורא בין אם אנחנו מבינים ומתחברים בים אם לאו. ובעז"ה עצם התפיסה הזו לכשנפנים אותה, תביא גם לחיבור גדול לכל. לעצם עבודתו יתברך, בלא הבדל בין מעשה כזה לאחר, שכן עיקר החיבור הוא לעשיית רצונו. המהר"ל מבאר בכך מה שהקשו הראשונים, כיון שעם ישראל אמרו נעשה ונשמע, מפני מה היה צריך הקב"ה לכפות עליה הר כגיגית ולומר להם אם תקבלו את התורה מוטב וכו'? הם הרי כבר רצו מעצמם? ומבאר, שכאשר אדם רוצה מעצמו, כשהוא רוצה זה הדבר הכי יפה בעולם, אבל מה קורה כשהוא קם יום אחד בלי מצב רוח? הוא לא יקיים? אדם חייב להבין שהתורה היא לא רק יפה ומושכת ומחוברת ומחברת, היא גם מחייבת ומחוייבת המציאות! וזה המחיש להם הקב"ה בכך שלא הסתפק בקבלתם מרצון והסיביר להם שחובה גמורה היא לקיים את התורה כולה.

יחד עם זה, תחושת אשמה שאינה מובילה לעשייה היא אחת הדרכים הכי ידועות של היצר הרע, עצבות יאוש, כל אלו השיטות הכי ברורות להחליש אותנו. צריך לזכור שבורא עולם ברא אותנו עם החולשות שלנו, עם המקום שבו הוא שם אותנו ובכך בעצם גרם לנו לדרך ארוכה עד שנגיע למקום הראוי, ולכן אסור להתייאש מכשלונות, כי הם ממש חלק טבעי מהדרך! רק לנתב כל נפילה לעשייה טובה וברוכה!!

בענין הקבוצה שלך, תכתוב שם כל מה שאתה יודע בצורה ברורה ולא דברים שאת לא בטוח בהם, ואז זה בסדר.  כמו כן, חשוב שיהיה ברור לכולם שאתה לא רב שמתחייב לומר תשובה לכל דבר ולומר אמת עמוקה בכל דבר, אתה חבר, ובתור חבר מה שאתה יודע אתה יודע ומה שלא לא, ותנסה לברר…

בנוגע כמה להשקיע בזה ואם בכלל בזמן זה שאתה מנסה לבנות את עצמך, תתייעץ עם רב חכם מהישיבה שתיצור איתו היכרות טובה.

ברכה והצלחה בכל!!