שאלה:
אדם שמשעת הגיוס של בנו התחיל לעמוד בשעת קריאת התורה. הוא לא ידע שהרמ"א כתב שיש מחמירים כך, אלא פשוט עשה כן כדי בתקווה שבזכות זה שהוא מכבד את התורה ה' ישמור על בנו. אף אחרי שבנו השתחרר משירותו בצה"ל הוא המשיך לעמוד. כעת הוא כבר לא צעיר והמידה מקשה עליו, והוא שאל האם הוא פשוט יכול להפסיק לעמוד.
אשמח לשמוע את דעתכם, ואם תוכלו לציין למקורות שעליהם אתם מתבססים אודה לכם עד למאוד.
תשובה:
לכאורה הדבר הזה הוא ככל הנהגה טובה שאם לא התנה שתהיה בלי נדר היא נחשבת נדר שצריך התרה. גם בלי שיטת הרמ"א זו הנהגה טובה… אמנם נהגו לגבי סוג כזה של קבלות שלא היתה כוונה של ממש לנדר רק לא התנו שיהיה בלי נדר, לסמוך על המודעה שעושים בהתרת נדרים בערב ראש השנה לבטל כל הנדרים דלהבא. אף שלגבי נדר ממש לא סומכים על מודעה זו.
מקורות:
ראה שו”ת מהר”י ויל סי’ ב שלא ראינו לרבנן קשישאי שסמכו על המודעא, וכ”כ בשו”ת מהרי”ט ח”א סי’ נג ומשום הטעם האמור. בערוך השולחן סי’ ריא סעי’ י החמיר בזה עוד יותר, ואמר שמודעא מועילה רק כשהיא נאמרת על פי החלטת אדם פרטי,] אבל אמירת כל נדרי או כל דבר שאדם עושה ציבורי אינה מועילה, משום שגדר המודעא היא שאחרי שאדם גילה דעתו שאינו מעונין בקיומו של הנדר נחשב כל נדר כנדרי שגגות ואינו כלום. אבל אם אמר את המודעא כחלק ממנה מקובל ללא כונה יתירה, אין בכך כדי לגלות על דעתו ואפילו בדיעבד גדול אינו רשאי לסמוך עליה. על כך שלענין מנהג טוב ניתן לסמוך על כך, ראה שלמת חיים לגרח”י זוננפלד סי’ תסז.
כמו כן, החמירו חכמי הדורות שלא יסמכו על מודעה זו כדי שלא יבואו להקל ראש בנדרים. ראה שו"ע ונו"כ סי' ריא סעי' ב.
