שאלה:
שולחן ערוך סימן צ"א סעיף א': היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא:
לפי הבנתי יש מחלוקת שהאם מי שנאנס ואין לו במה לכסות ממתניו ולמעלה- האם מותר לכתחילה בכלל להתפלל שמונה עשרה במצב כזה. השאלה שלי היא לגבי מצב בדיעבד.
מלשון השולחן ערוך משמע שגם אם לא כסה את גופו ממתניו ולמעלה (אבל כיסה ערוותו כמובן) שלא באונס אלא בטעות, שוגג ואפילו במזיד- יצא בדיעבד אפילו ידי חובת תפילת שמונה עשרה.
האם הבנתי נכון את כוונת הסעיף בשולחן ערוך?
תשובה:
הכוונה בשולחן ערוך שמחמת אונס כך עשה האם יצא, אבל אם ישאל אותנו האם להתפלל כך שמונה עשרה כשאין לו אפשרות אחרת או עדיף שלא יתפלל, הסתפק בזה בביאור הלכה.
מקורות:
ביאור הלכה סימן צא
סעיף א
* הואיל וכיסה ערותו – נראה דקאי על מה דמיירי בריש הסעיף שהיתה הטלית חגורה על מתניו דאין לבו רואה את הערוה ג"כ אבל אם לבו רואה את הערוה כגון שהיה לבוש חלוק בלא מכנסים אף דהוא רק מדרבנן כמו שכתב הפמ"ג בסימן ע"ד מ"מ צריך לחזור ולהתפלל וכן מוכח מדה"ח בדין ו' מהדברים שצריכין ליזהר בעת תפלה וק"ש ועיין בח"א כלל ג' דין ל"ג וצ"ע למעשה:
* יצא – עיין בהרמב"ם דמסיים ולכתחלה לא יעשה ונדחקו בביאורו ונ"ל דהשמיענו למי שנאנס ואין לו במה לכסות דלכתחלה מוטב שלא יתפלל כלל אח"כ מצאתי זה במ"מ. ונראה דרק במי שנאנס מתירין בק"ש ממתניו ולמעלה ערום בסוף סימן ע"ה אבל בלא"ה לא. וכן מצאתי בספר תבואת שור בסימן א' ס"ק ע"א עי"ש:
הבנתי מלשון השולחן ערוך שיצא ידי חובה בדיעבד גם שלא באונס גם אם בפועל התפלל חשוף ממתניו ולמעלה אפילו בלי גופיה- ואפילו אם היה זה בטעות, בשוגג ואפילו במזיד- יצא ידי חובה בדיעבד של תפילת שמונה עשרה. ובקריאת שמע זה קל עוד יותר וודאי שיצא ידי חובה בדיעבד לא רק באונס אלא גם אם היה זה בטעות, בשוגג ואפילו במזיד.
הבנתי נכון?
נכון
ולהלכה למעשה אין בנושא הנדון הזה שום הבדל בין אשכנזים לספרדים.
הבנתי נכון?
נכון
ועוד משהו חשוב- זה הדין הרגיל לכולם ולא איזו הקלה לשואל שסובל מבעיית או. סי. די. של מחשבות הלכתיות טורדניות ושאלות הלכתיות כפייתיות.
הבנתי נכון?
נכון
השאר תגובה