לתרומות לחץ כאן

צניעות לפני החתונה

שאלה:

שלום כבוד הרב,
גדלתי בבית חילוני לגמרי, אך לפני כמה שנים התחלתי לשמור שבת וכך התחילו גם אמא שלי ואחותי לשמור. תמיד הייתי רוחנית ומחוברת לדת, אבל לאחרונה הרגשתי קצת ריחוק. אני גרה בלוס אנגלס, כול חיי הייתי בבית ספר ציבורי ללא הדרכה דתית, ולכן לאחרונה נפלתי ללחץ החיצוני הזה של הנגיעה לפני החתונה. הייתי עם גבר שהרבה יותר מבוגר ממני וכולי מוטרדת ומרגישה המון חרטה ורגשי אשם. רציתי לדעת אם יש איזה משהו שאני יכולה לעשות שהשם יסלח לי, חוץ מזה שאני לא יעשה את זה שוב. ואם יש דרך שאני יוכל יותר להבין את ההלכות בנוגע לזה ואת משמעותם.
תודה

תשובה:

שלום וברכה

קראתי בצער את שאלתך הכואבת. אין דבר העומד בפני התשובה, בוכך שאת מתחרטת על החטא, ומקבלת על עצמך לשמור על טהרתך ולהמנע מכל מגע עם גבר זר, לשמור על הצניעות והריחוק הנדרשים, את מכפרת על המעשה הנורא שאירע. הייתי ממליץ מאוד ליצור קשר עם אירגון מקומי אצלכם שם שמסייע לבעלי תשובה ולמתקרבים, הרבה יותר קל להתקרב לה' כשיש קשר עם קבוצה, שיעורים לעיתים, מסיבות ואירועים משותפים, להתמודד לבד הרבה יותר קשה! עשי זאת.

בהצלחה רבה ובשורות טובות.

מקורות:

ביקשת להבין מעט את טעם האיסור, אצרף כאן את דברי ספר החינוך אחד מגדולי הראשונים, שביאר יפה וברור את האיסור חומרתו טעמו ותולדותיו.

ספר החינוך פרשת אחרי מות מצוה קפח: שלא להתעדן באחת מכל העריות:
שלא להתעדן באחת מכל העריות, והן קרובות ואשת איש ונדה, ואפילו בלא ביאה כגון חיבוק ונישוק וכל הדומה לאלו הפעולות הרעות שמעמיקין בהן בעלי הזימה ההולכים אחרי ההבל ויהבלו, שנאמר [ויקרא י"ח, ו'] איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה, ופירושו כאילו אמר לא תעשו שום קריבה שהיא הגורמת והמביאה האדם לגלות ערוה. וכן דרשו זכרונם לברכה לא תקרבו לגלות, אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב, תלמוד לומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב [שם, שם י"ט], אין לי אלא נדה בלא תקרב ובלא תגלה, מנין לכל העריות, תלמוד לומר לא תקרבו לגלות, ושם נאמר [שם, שם כ"ט] ונכרתו הנפשות העושות, שמא תאמר יהיו חייבין כרת על הקריבה לבד, תלמוד לומר העושות, ולא הקריבות.
ונכפל הלאו באיסור זה באמרו [שם, שם כ"ו] ולא תעשו מכל התועבות, שיכלול כל ענינים אלה שהם תועבת יי, כלומר שהעושה אותן יתרחק מן הטובה ומסיר מעליו השגחת השם ברוך הוא. וזהו פירוש תיעוב השם בכל מקום לפי מה ששמעתי. וגם כן מה שכתוב בסוף הענין [שם, שם כ"ז] כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ואקוץ בם, הענין לומר שהמדה מגונה מאד, וכל דבר רע ומאוס ביותר יכנה הכתוב כאילו השם שונא אותו, והכל על הענין שאמרנו, וכעין מה שאמרו זכרונם לברכה בכל מקום כדי לשבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע.
ולשון ספרא כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו', יכול לא יבנו בנינות כמותם. תלמוד לומר [שם, שם ג'] ובחוקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולא בנינותיהם. ושם נאמר מה היו עושין, האיש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואשה נישאת לשני אנשים.
משרשי הרחקת הזימה כתבתי בפרשת וישמע יתרו בלאו דלא תנאף ח' מה שידעתי. וזאת המצוה גם כן מאותו השורש הוא, שנמנענו מהתקרב עם הערוה שום קורבה, לפי שידוע כי הקורבה סיבה אל גילוי ערוה, ובגילוי הערוה ימצאו כמה תקלות וכמה הפסדים כמו שכתבתי שם. ואמנם אותו הטעם יספיק באשת איש, אבל בקרובות עדיין צריכין אנו לטעם אחר, ובאזהרת ערות אם נכתוב בו מה שנדע בעזרת השם.
מדיני המצוה, מה שאסרו חכמים זכרונם לברכה בזה לגדר, והוא שלא יקרוץ אדם בידיו וירמוז בעיניו לאחת מן העריות, ושלא לשחוק עמהם כלל, ואפילו להריח בשמים שעליהם אסור, ושלא להביט בנשים כלל ואפילו בפני כלה בכוונת הנאה, ואפילו באצבע קטנה שלהן אסרו להסתכל, חוץ מאשתו של אדם שמותר לו להביט ביופיה, ואפילו בעודה נדה, מפני שהיא מותרת לו לאחר זמן, וחזקה בישראל שיצרו מסור בידו בכגון דבר זה שתלוי בזמן. ודוקא במקום מגולה שבה התירו להסתכל בעודה נדה אבל לא במכוסה, כדי שלא ילבשנו יצר הרע.
ואמרו זכרונם לברכה [ברכות כ"ד ע"א] גם כן שאסור להסתכל אפילו בשערה של אשה האסורה לו, ואפילו לשמוע קולה לכוונה שיהנה בה אסור. ואפילו להסתכל בבגדי צבע של אשה, כלומר בגדים נאים שדרכן לעשותן מבגדים צבועים אסור להסתכל בהן כל זמן שמכיר האשה הלובשת אותן, לפי שמתוך ראיית המלבוש יבוא להרהר בה. והרחיקו גם כן שלא לשאול בשלום אשת איש כלל ואפילו על ידי בעלה.
וריבוי פרטי הריחוקין שהזהירו עליהן בענין זה, אבל כלל הדבר הוא שלא יעשה האדם שום דבר בעולם המביאו לידי הרהור בנשים, לא במעשה ולא בדבור ולא שום רמז לקרב דעת האשה הקלה עם דעתו, אלא באשתו לבד. ובענין זה היה מוכיח הנביא אנשי דורו באמרו להם [ירמיהו ה', ח'] איש אל אשת רעהו יצהלו, כלומר לפי דרכם שנראה כאילו אינם מתכוונים לכך ירמזו לנשי רעיהם רמיזות של ניאוף ומגביהין קולם בענין שישמעו אותן הנשים ויתעורר יצרן אל אהבת הנואף. ואין באפשר להגיד פרטי הענינים שידע האדם לעשות לקרב אליו דעת האשה שהוא קל, ולכן הזכירו זכרונם לברכה מהם קצת, ובשאר יזהר כל אחד ואחד לשמור עצמו לפי מה שימצא את גופו, כי השם יראה ללבב.
ומכל מקום, לפי הדומה מכל מה שהזהירו זכרונם לברכה אין אדם רשאי לזוז ממוסרם הטוב, ואף על פי שהוא מוצא עצמו חשוך התאוה קצת, לא יאמר כיון שאני מוצא עצמי כן מה איכפת לי אם אסתכל בנשים כי יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך, שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו זכרונם לברכה באומרם כי היצר בתחילה חלש מאוד והולך ומתחזק על האדם הרבה.
ואתה בני הזהר על זה מאוד ואל יבטיחך יצרך, ואם אלף ערבים יתן לך. וזה שאתה מוצא קצת מעשים בגמרא מראים סותרים דברי אלה, כלומר שאפילו במה שאסרו זכרונם לברכה בנשים לא היו קצת מהן חוששין, אין זה סתירה כלל לדברי, דבמקום מצוה הוא דוקא שהיו מקילין קצת. כמו שמצינו ברבי יוחנן דהוה יתיב אשערי טבילה כדי שיסתכלו בו הנשים ויולידו בנים נאים כמותו, והוא לא היה מסתכל בהן חלילה, ורבי דהוה נקיט כלתה אכתפיה, למצוה הוא שהיה עושה כן כדי לשמחה, וקצת ענינים כיוצא באלו.
ועוד שהם זכרונם לברכה היו כמלאכים, שלא היה עסקם אפילו שעה קלה כי אם בתורה ובמצוות, והיתה מפורסמת כוונתם לכל העולם כשמש, ולא היו מרגישים הרגש רע בשום דבר מרוב דבקותם בתורה ובמצוות. אבל אנחנו עכשיו אין לנו לפרוץ אפילו גדר קטן בענינים אלו כלל, אלא לשמור כל ההרחקים שהודיעונו זכרונם לברכה בפרט, ובמה שלא הזכירו הם יש על כל אחד ואחד לעשות כפי מה שימצא את גופו מוכן כמו שאמרנו, שאם הוא מוצא עצמו שצריך גדר אף על המותר יגדור עצמו, כמו שמצינו אחד מן החכמים שאמר הזהרו בי מפני בתי, ואף על פי שמותר לאדם להתייחד עם בתו כמו שנכתוב בעזרת השם, לפי שענין זה קשה מאד ויצר הרע חזק בו, על כן צריך כל אדם להרבות בשמירה.
ואם יחשוב האיש בפגעו באשה נאה כי גיהנם פתוח בין ריסי עיניה, ובאש תמיד תוקד כל הקרב אליה, ויחזיר כל מחשבותיו אל הדברים האלה, לא תהיה לו לפוקה. ואמרו זכרונם לברכה [ברכות ה' ע"א] שאם אין כח בידו להמית היצר ולהרחיק מחשבתו ממנה, שיקרא קריאת שמע או יעסוק בתורה, והודיעונו שעכ"פ ימות בכך, כמו שאמרו זכרונם לברכה [קידושין ל"א ע"א] שאם אבן הוא נימוח, ואם ברזל מתפוצץ, שנאמר [ירמיהו כ"ג, כ"ט] הלא כה דברי כאש וגו'.
ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה [שם פ' ע"ב] במצוה זו שאסור להתייחד עם כל העריות, רצוני לומר עם כל העריות דבר תורה, בין זקנה בין ילדה, שהייחוד, לגלות ערוה הוא גורם, חוץ מן האם עם בנה והאב עם בתו והבעל עם אשתו נדה שמותרין, חוץ מחתן שפירשה אשתו נדה קודם שיבעול. ומותר להתייחד עם הזכור ועם הבהמה, שלא נחשדו ישראל על כך.
כשאירע מעשה אמנון ותמר, גזר דוד ובית דינו על ייחוד דפנויה. שמאי והלל גזרו על ייחוד גוים. והתירו זכרונם לברכה [שם מ"א ע"א] להסתכל בפני פנויה למי שמסתכל בה לדעת שישא אותה לאשה אם תהיה נאה בעיניו. וגם אמרו [שם] שראוי לעשות כן, שלא ישא אדם אשה עד שיראנה, כדי שלא יבוא לגרשה אחר כן אם תתגנה בעיניו. ויתר פרטי המצוה, מבוארים בהרבה מקומות בתלמוד בפיזור.
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. שגם להן אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשירות. ועובר עליה וקרב אל הערוה קירוב בשר כדי שיהנה ממנה, במזיד ובהתראה לוקה, ואם עבר על שאר הדברים שאסרו זכרונם לברכה להרחקה, כגון השחוק עמהן וקלות ראש, והתרו בו ולא נמנע, מכין אותו מכת מרדות.
והרמב"ן זכרונו לברכה כתב שלא נמנה לאו זה דקריבה במנין הלאוין, שכל הרחק הקריבה דרבנן היא. והראיה מה שאמרו זכרונם לברכה אמר רבי יוסי ברבי בון היא בל תקרב היא בל תגלה, כלומר שאין בקריבה לאו אלא לאו דגילוי. ויתר ראיותיו רבות בספרו במצות שמ"ז.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. אם את באמת רוצה לתת מכה ניצחת ליצר הרע אחרי מה שהוא עשה לך, כנסי למדרשה קדושה לבנות צדיקות כמוך, אפילו תבואי לביקור מדי פעם לשבתות בתור התחלה.
    בע"ה גם תקבלי זיווג משורש נשמתך, מישהו ירא שמיים עם מידות טובות וככה לא יהיה לך יותר ניסיונות כאלו.
    בהצלחה .

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל