לתרומות לחץ כאן

החובה להשמע לכל תנאי שכירות

שאלה:

בן דוד שלי שוכר דירה בקיבוץ [חילוני] בצפון הארץ. מתנאי השכירות שלא ישכיר וגם לא ישאיל את הדירה לאחר כשהוא לא נמצא בה. ישנה אפשרות אמנם לקבל אישור לחרוג מועד הקיבוץ, אך הבקשה מסובכת ומביכה, כי מראים לו פנים חמוצות כל פעם, והוא מעדיף לנצל זה רק לעיתים דחופות.
השאלה בקיצור – לקראת בין הזמנים, הוא מאוד רוצה להשאיל לי את דירתו, בהיותי אברך בעל משפחה גדולה בלעה"ר, אלא שהוא לא רוצה לעבור על איסור גזל. כמה אנחנו כפופים להישמע לתנאי הזה? האם יש דרך לעקוף אותו, שהרי עפ"י החוזה מותר לו לארח כשהוא כן נמצא, וחשבתי א"כ שנגיע אליו כשהוא עוד נמצא, ונבלה שעתיים ביחד, ואח"כ שיצא – כי הרי הוא לא חייב להישאר צמוד לדירה כשהוא מזמין אורחים. חשבתי עוד, שלא ישאיל לי, רק ישאיר אותה פתוחה [כדרכם בקודש בקיבוץ, שרוב הדירות פתוחות לרווחה!], ואנו באים ומתנחלים, כך הוא לא מזמין, ולי שום דבר לא מונע ממני מלעשות זה – כי הוא ודאי לא מתנגד שאדור בביתו! מה דעתכם?

תשובה:

שלום וברכה,

החוזה של השכירות הוא תנאי השכירות ואסור לשוכר לעבור על התנאים. וכיון שכתוב בחוזה שאסור להשאיל ולהשכיר [וכך מקובל לכתוב בחוזי שכירות] אין היתר לעבור על הכתוב בחוזה, ועל זה אמרו בגמרא אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשכיר. 

העצה שהשוכר יהיה אתכם שעתיים ואח"כ יעזוב את הבית ההיא לא עצה נכונה כיון שבפועל הוא משאיל לכם את הבית. העצה תעזור רק לשעתיים הראשונות שהוא שוהה אתכם בבית.

בהצלחה.

מקורות:

ראה שו"ע סימן שטז סעיף א שבבית מותר לשוכר או לשואל להשכיר לאחרים. אולם אם בני ביתו מרובים אסור. ואם יש תנאי לאסור אסור אף בבית.

הצטרף לדיון

7 תגובות

  1. סליחה שאני מתערב ואולי אני קצת "ישראלי" מדי, אבל בתור קיבוצניק לשעבר בצפון הארץ ואדם שלומד בכולל בהווה, אני לא מבין מה יש לאברך ירא שמיים לחפש בקיבוץ חילוני עם משפחתו, זה מרגיש לי קצת כמו שלוט נפרד מאברהם כדי להגיע לסדום, נכון שאתה לא מתכוון לקבוע שם את דירתך, אבל רק האוויר של המקום הזה מלא בטומאה, שלא נדבר על שאר הדברים.
    יש מלא מקומות אחרים חרדיים וזולים בצפון (לדוגמה רכסים, צפת, הר יונה ג', תלוי מה אתה מחפש) ששם המחירים ממש לא יקרים לשכירות קצרה, אם אני לא טועה יש גם אפשרות להחלפת דירות לחופש באתרים מסויימים.

  2. תודה על התשובה. אך אעיר שלא התייחסתם לפיתרון הב' – שלא ישאיל הדירה רשמית, אלא אני בא לדור בחצר חבירו שלא מדעתו שא"צ להעלות לו שכר. וכאן אין למשכיר בעל הדירה שום חיסרון ממני, היות והמים וחשמל וכו' הם על חשבון בן דודי. וגם מצד שחרוריתא דאשייתא – הרי ביתא מיתבא יתיב. ואם צריך, אני מוכן לעשות קצת נקיון ושיפוצים קלים כדי שישיבתי תחשב ודאי הנאה. וא"ת שסו"ס דמיא לבעל הבית שאמר לו צא, לדעתי אין זה נכון מב' סיבות: א' הבעלים לא אמר לי לצאת, וביותר שהם מסכימים לעתים להשאיל. ועוד נלענ"ד דהיכא דממילא אין המשכיר יכול להשכיר את ביתו לאחר היות והיא כבר מושכרת, גם צא לא יוכל לחייב אותי לשלם. [והאמת שמהנתה"מ שס"ג ס"ק ט לא מ' כך, אבל יש להאריך בזה, כמו שהעירו המגיהים.]
    אם כנים דבריי, השאלה האחרונה שתשאר היא, אם יש בכ"ז איסור גזל להנות מחצר חבירו שלא מדעתו. וע"ז כמדומני שכבר האריכו האחרונים להעלות דחשיב שאני לא לוקח ממנו כלום כל שאין הפסד או התנגדות.
    עוד שאלה עפ"ז – מכיון שמדובר באנשים שאינם בכלל עושה מעשה עמך, על הצד שאני כן חייב לשלם מדין נהנה, האם יש היתר להפקיע הלואתו?
    מודה מראש על כל התשובות!

  3. תגובה לא עניינית, אבל אשיב בכל זאת.
    א' אני מחפש מקום ללון בצפון, להתקלח להכין סנדוויצים ולצאת כל היום עם כל המשפחה. ומבטיח לך שלא ראיתי טומאה אחת בקיבוץ עצמו!
    ב' הקיבוץ בתהליך התחזקות, יש כבר מניין מדשדש מדי יום, שנה שעברה מסרתי שם שיעור דף היומי בערב ל5 חברי מתוקים מדבש.

  4. שלום לך,
    מדבריך ניכר שאתה למדן. ויש להשיב על דבריך, ישנם שני נידונים בדר בחצר חברו. א. אם מותר להיכנס לבית חברו ללא רשות. ב. אם עבר ונכנס אם חייב לשלם.
    התוספות ב"ק כ, ב וכן דעת רוב הראשונים שכל הדיון בגמרא אם חייב לשלם בז"נ וזה אינו חסר רק אם עבר ודר, אבל לכתחילה ודאי שיכול למונעו מלדור כיון שאין כופין על מדת סדום לכתחילה. וכן נראה שדעת המחבר
    (שס"ג סעיף ו ובסמ"ע ס"ק יד שביאר שאם אמר צא אין כופין על מדת סדום). אלא שהרמ"א שם הביא את דעת הראבי"ה שבמרדכי שכופין על מדת סדום לכתחילה, ולפ"ז בדבר שאין אפשרות להשכיר יש מקום לדבריך שיכול לכפות לכתחילה ולגור בבית השכור נגד דעתו של המשכיר, וע"ז ביאור האחרונים במה שכתבת שלא לוקח כלום (נ"ל שכן ביאר הגר"ש שקופ). אלא שיש להשיב על כך שגם לדברי הראבי"ה אין אפשרות להיכנס לדירה בע"כ של בעה"ב. 1. דעת הראבי"ה תלוי במחלוקת ראשונים והרמ"א סימן קעד ס"א הביא את דעת הרא"ש שאין כופין לכתחילה ועיין בשו"ת נו"ב (הובא בפת"ש קע ס"ק א) שדברי הראבי"ה הם לדעת הרמב"ם ואילו הרא"ש חולק. וכיון שזה תלוי במחלוקת ראשונים בעה"ב הוא המושכר ולא יכול להוציא מהמוחזק כשיש מחלוקת – וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן קנג שבעה"ב המוחזק ויכול לומר קים לי. ב. טענה נוספת והיא העיקרית שדברי הראבי"ה נאמרו בדבר שאין יכול להשכיר ואין רגילות להקפיד וע"ז נאמר הדין שכופין על מדת סדום. אבל במגורים בדירה כיום כולם נוהגים להקפיד ולכן כל משכיר מתנה שהשוכר לא יביא דיירים אחרים. וכן לפי הלכה אסור לשוכר להכניס מספר דיירים יותר מהשוכר, ולכו"ע אין כופין על מדת סדום לדור בבית חברו גם אם לא קיימא לאגרא. כנלע"ד.

  5. תודה על התשובה. כמה הוספת לשם הפלפול בלבד – כי ממילא סגרתי היום על דירה בצפת, לרווחת ידידנו ר' יצחק שיח'!
    לא הייתה כוונתי על לכוף המשכיר לדור, אלא לדור בבית חינם שלא מדעתו. בזה ראיתי היום פתחי חושן פ"ז [כ"ט כמדומני] שמביא נידון בזה אם יש לכתחילה איסור לדור שלא מדעתו, ומדייק מהחת"ס שזה מותר. וגם מסתברא כך לפי הגדרת הגרש"ש, שזה מוגדר שלא לוקחים מבעל הבית כלום.
    כך שכל דברינו הם על האם בכלל יש חיוב לשלם לבעלים מצד שהתנאי שבחוזה נחשב כאמר לו צא. ובזה יש לי כמה תשובות ניצחות: עי' מהרש"ל וישועות מלכו כ"ב שנקטו דהחיוב לשלם בצא מגדיר דהחצר הוי כקיימא לאגרא [ולכן העמידו ב' הדינים בשו"ע ורמ"א כסתירה, כי זה תליא במח' הרי"ף והתוס']. וגם אלו שתירצו ב' הפסקים – הכנה"ג והמנח"פ – שניהם ביארו ד'צא' מחשיב כקיימא לאגרא. נמצא א"כ דבנ"ד הבית ממילא לא ברשות המשכיר להשכירה, ואין הצא שלו שוה כלום, כי הוא לא בעלים.
    מה שיש אמנם לפקפק הוא מצד הנתה"מ שס"ג ס"ק ט שמ' מדבריו ששימוש הדייר הב' חשיב כנהנה מהמשכיר עצמו, היות ואין בידי השוכר להושיב אחר תחתיו. אלא שלענ"ד הדבר צע"ג, א' דהנתה"מ סי' קנ"ד ס"ק ז בחידושים נ' סותר את עצמו. ועי' שם ערך שי שרצה ליישב – ולא זכיתי להבין דבריו. ועכ"פ ע"ש דהערך שי עצמו נוקט דבא להנות חשיב כנהנה מהשוכר ולא מהמשכיר.
    ובקיצור נולדה כאן שאלה עיקרונית ונפלאה בהל' נהנה: ראובן שוכר בית משמעון ואין לו זכות להשכירה לאחר, ונכנס לוי שלא מדעת שניהם [ומחסיר, או ע"ד לשלם], למי צריך לשלם ההנאה? נ' דבזה ממש פליגי הנתה"מ והערך שי. לנתיבות שס"ג מ' דהמהנה הוא הבעלים, ואולי משום דשייר בקנין השכירות. ומערך שי מ' דצריך לשלם לשוכר.
    ולענ"ד נ' ראיה מוכחת מהנ"י בב"ק כ., שהוא בעל החידוש דחזר מהשכירו לאחר, דע"ש דחייב לשלם לבעלים התוספת לבעלים משום כיצד הלה עושה סחורה, ולא משום ז"נ וז"ח שחידש הנתיבות. [ועוד, דאי חשיב כשוכר מהמשכיר, אז אדרבה היה צריך לפוטרו לגמרי מדין שוכר בית מראובן ונמצא של שמעון] ולענ"ד היא הוכחה ברורה דאע"פ שחורג השוכר משימושיו, אין זה סיבה להגדיר שפקעה השכירות שלו בענין הזה, וע"כ השוכר חייב בעצם כלפיו, רק דמשום כיצד הלה עושה סחורה הוא שהוא צריך להעביר הכסף לבעלים.
    עכ"פ יישר כוחכם על האתר הנפלא, והזמינות לשאול ולקבל תשובות ישרות! שה' ירבה גבולכם בתלמידים [וגולשים?]
    ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה!!!

  6. שלום,
    כאשר כתוב בחוזה שאסור לשוכר להכניס אחרים, הרי זה נחשב שאתה נכנס בעל כורחו של המשכיר ולא נחשב שאתה גר ללא ידיעתו. וכיום שמקפידים על כניסת בית ללא רשות לכו"ע אין צד להתיר להיכנס. וכ"ש כשיש סעיף בחוזה שאוסר להכניס זרים, ולא שייך לומר כאן דברי הראבי"ה ולא את ביאורו של הגרש"ש.
    במה שהחלטת שהבית לא קיימא לאגרא בגלל שהמשכיר לא יכול להשכירו, יש מקום להתווכח שאחרי שהמשכיר אוסר להשאיל או להשכיר, אם השוכר רוצה להכניס וצריך את רשותו של המשכיר יכול המשכיר לדרוש שהשני ישלם על השכירות, וממילא הבית קיימא לאגרא גם כפלי האורחים.
    אם האורחים באו בלי רשות אם באו ללא תשלום, אז שייך לדון במה שכתבת אם נחשב שנהנה מהשוכר או מהמשכיר, כיון שאמר צא. אבל אם הבית הושכר על ידי השוכר לאחרים, מבואר בסימן שסג שאם אסור לו להשכיר הרווח למשכיר, ובקצות סימן שטז כתב שהשוכר ינכה המשכירות שלו משום שאין סיבה שיקבל המשכיר שכירות כפולה ואין אדם עושה סחורה… עיי"ש.
    שתהנה בצפת אבל מה יהיה אם המתחזקים בקיבוץ, צריך גם לדאוג לחיזוק ולמניינים שלהם….

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל