מזיגת מיץ ענבים במים

שאלה:

‏שלום כבוד הרב אני ראיתי כאן באתר שהרב אומר ‏ ‏שגדולי הפוסקים ‏אומרים שבמיץ ענבים אפילו לאשכנזים לא ‏לערבב ‏אפילו מעט מים ‏לקידוש ‏או ‏הבדלה, אני נוהג כהחסידים ‏וממילא אני בלי נדר ‏מזוג מעט מים ‏להמיץ ענבים ‏בקבוק ‏ומשם ישפוך ‏להכוס ‏לקדוש ‏וכדומה ‏האם זה בסדר

תשובה:

זה לא קשור לחסידים ליטאים אשכנזים ספרדים, יש נדון בין פוסקי זמנינו במיץ ענבים שלנו שהוא בעצם חלוש ואם מערבבים בו מים הוא נעשה פחות טעים, האם מותר לערבב או לא, דעת רבים להקל בזה, אבל הגרי"ש אלישיב החמיר בזה מאוד וסבר שאין לערב כלל מים אלא רק יין אם רוצים, כמובא בס' שבות יצחק על הלכות פסח פרק י', כתבנו שראוי לחשוש לדבריו, אבל ודאי שמי שמערב עד פחות מ50 אחוז יש לו על מה לסמוך, אבל הוא חייב לדעת שלא נעשתה תערובת כזו כבר ביקב! רק מיץ מאה אחוז ניתן לערב בו קצת מים.

מקורות:

ראה בשבות יצחק הלכות פסק פרק יח, כתב הגרש"ז אויערבך במנחת שלמה סי' ד שאין להוסיף מים על מיץ ענבים טבעי מפני שטעמו חלש מאוד. ושמע מפי הגר"ח קניינבסקי שהחזון איש סב שאפשר להוסיף קצת מים למיץ ענבים ולהזהר שישאר טעמו. ושמע מהגרי"ש אלישיב שמיץ ענבים שלנו הוא חלב וביותר מכמה טיפות משתנה טעמו והנהוגים במזיגה לצורך הקידוש כמובא בשם האריז"ל יכולים להוסיף כמה טיפות מים במיץ ענבים שאין מוערב בו מים.

והביא שם שהנה מצויים בשוק לרוב מיצי ענבים שמעורב בהם מים ונעשה המיץ כמים מתוקים בעלמא, ומוסיפים חומרי טעם לחזיוק טעמו, ודומה למה שכותב המשנה ברורה סי' רעב ס"ק יד בשם החיי אדם דהמברכין על היין שאין בו אלא מתיקות בעלמא וטעמו כמים מברכים לבטלה ואינם יוצאין ידי קידוש והתוספות של חומרי טעם אינם יכולים לתקנו להיות כיין כמו שכתב שם בפרק יז.

והוסיף ששמע מהגרי"ש אלישיב דאופן זה ברכתו שהכל וגם כשהרוב הוא מיץ ענבים, וגם בדיעבד אם ברך בורא פרי הגפן חוזר ומברך שהכל. ולא דמי ליין שיש מקום להסתפק אם בפחות מרוב מים הפסיד ברכתו כמבואר באחרונים. דשאני יין ששייך בו מזיגה והמים בטלים אליו. [ובעבר היה שיעור היין אחר המזיגה עד אחד מששה] משא"כ במיץ ענבים. ועוד שהרי בתוספת חומר שמונע אותו מלתסוס ולהיות יין איכאפלוגתא אם ברכתו בורא פרי הגפן או שהכל, וכל שכן בתופסת מים שמשתנה גוף הדבר ואינו יכול להיות יין.

עוד שמע מהגרי" אלישיב דגם מיץ שנסחט מענבים מתוקים מאוד אין להוסיף בו מים אפילו במדה שעדיין יהא טעמו חזק יותר ממיץ שנסחט מענבים שאינם מתוקים במיוחד, שהרי ברכתו הגפן אינה מחמת טעמו, ודוקא כמות שהוא מצינו שתיקנו לו ברכה כברכת היין ובכל שינוי מכמות שהוא צריך עיון אם נשאר בברכתו. וכלומר כל שניכר בו שינוי יש לדון בברכתו אי לא חשיב כשאר משקין משום דמה שהוא הרוב בתערובת אין זה סיבה לברכת הגפן אפילו ביין. וככל שכן במיץ שאין לו חשיבות יין. וביין יש לנו גדר בשיעור התערובת שהתא כדרך המזיגה אבל במיץ דליכא מזיגה כל שנתשנתה מכמות שהוא צריך עיון אם נשאר בברכתו. [ואם מוסיף מעט סוכה להשביח טעמו ברכתו הגפן, מיץ ענבים מאה אחוז גם כשהוא מוגז ברכתו הגפן, כן שמע מהגרי"ש אלישיב שליט"א] ודוגמא לזה משיועט מים משנה את הברכה, דעת הבה"ג בדבר הזב מהתמרים דברכתו העץ, והיוצא ע"י שרייתו במים זיעא בעלמא הוא וברכתו שהכל, והטור הביא דבריו דכך דאם עירב בו מים ברכתו שהכל ואם הוא בעיניה ברכתו העץ, ומבואר דבשינוי מכמות שהוא בעיניה נחשב לזיעא בעלמא.

ומי שנקלע למקום שיש שם רק מיץ ענבים כזה שברכתו שהכל יקדש על הפת ואם אין לו אפשרות כזו יקדש על מיץ זה ויברך שהכל בהסתמך בדוחק על כך שיש שלחושבו כחמר מדינה כשיש בו רוב מיץ דכיון שהוא משקה מקובל כמיץ ענבים. ואם אין לו אפשרות לקדש לבד כגון שנמצא אצל חמיו שמקדש על מיץ כזה כשחמיו מברך בורא פרי הגפן יברך הוא שהכל על הכוס שביד חמיו ושאר הקידוש יוצא בשומע כעונה [יברך ברכת שהכל מתחילתה ועד סופה ולא רק סיום הברכה והביא החזון איש מהרע"ק שבשמיעת חצי ברכה והשאר גומר בעצמו יוצא, ווקשה לו ל שאםם אין אחד יודע ברכה שלמה אין מחלקין ברכה אחת לשנים ותי' הקה"י דהיכא שהמויא את חברו אומר ברכה שלמה יכול להוציאו גם בחצי ברכה וכאן המברך אומר חצי ברכה כיון שמיץ זה אין ברכתו הגפן], ויקפיד לשתות מהכוס כי השתיה של המקדש היא באיסור ודמי לנשפך היין ואינה נחשבת כשתית כוס של ברכה. כן שמע מהגרי"ש