שאלה:
שלום כבוד הרב.
(מעדיפה להישאר אנונימית כדי שח"ו חברה שלי לא תעלב אם במקרה תראה את השאלה.)
יש לי חברה טובה מאוד. ממש חברות נפש. היא ממש צדיקה. מקפידה על ההלכה בכל דבר אפשרי, ממש משתדלת לקיים את ההלכה בכל הדקדוקים האפשריים, לומדת כל מיני ספרי הלכה ואמונה בזמנה הפנוי ובאמת עובדת ה'. הבעיה שהיא נותנת לי הרגשה (אני חושבת שבלי לשים לב אפילו) שאני "חוטאת" לידה. כאילו אני מרגישה שאי אפשר לספר לה כלום ולדבר איתה על כלום כי כל דבר קטן זה לשון הרע או רכילות או משהו שלא בסדר להגיד. היא לומדת את הספר של החפץ חיים באופן יום-יומי ולכן אני מאמינה שהיא באמת פועלת כך מתוך ידע אבל עדיין זה קשה לי. למשל אני מספרת לה שמישהי מהכיתה קיבלה ציון ממש טוב במבחן מסויים ולכן שאלתי את אותה אחת איך היא למדה, או שאני אומרת לה שמישהי לא ניגשה לכל המועדי א וזה ממש חכם בעיניי כי ככה יש לה זמן ללמוד למועדי ב ואולי גם אנחנו היינו צריכות לעשות ככה, וכל מיני סיטואציות כאלה שהיא כאילו משתיקה אותי ישר עוד לפני שאני באה לסיים להגיד משהו. מהצד שלה, כשהיא מספרת לי משהו היא כמעט אף פעם לא תגיד את השם של המישהו גם אם אני מכירה (גם כשלא מדובר במשהו רע). זה ממש קשה ופוגע ככה. כאילו אסור לדבר על כלום וכל דבר בעייתי. לא משנה מה הסיפור. השאלה האם יש מקום להעיר לה או שהיא באמת צודקת ואני זאת שלא בסדר? בוודאי שאני משתדלת מאוד לא לדבר רע על אנשים ואם יש לי משהו להגיד ברור שלא אגיד את השם, אבל אני מדברת כאן על סיפורים מהחיים, כל מיני מקרים שקורים ביום-יום, דברים שאפשר ללמוד מאנשים/להבין אנשים ולא מדובר כאן על דברי גנאי/שקר חלילה. אשמח לעצת הרב. באמת נפגעתי ממנה. תודה רבה
שאלה נוספת ולא קשורה –
אם ממש קשה לא לשמוע מוזיקה בימים אלה, האם מותר לשמוע שירים שקטים? (למשל בנסיעה.)
ועד מתי חל האיסור?
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
1. ראשית אין להפגע! היא הרי לא אומרת ונוהגת באופן זה כי היא חושבת שאת לא בסדר או כדי להתנשא עלייך חלילה וכדומה, היא פשוט חושבת שכך ההלכה… אז מה יש להעלב… ולעצם הענין, נכון שאמרו שלא ירבה אדם בדברי שבח לאדם אחר שמא מתוך שבחו יבוא לגנותו, אבל ודאי שאין אסיור לספר בשבחו של אדם, או לדבר על דבר חכם שעשה אדם מסויים וניתן ללמוד ממנו, אדרבה, תמיד טוב ללמוד מנסיונם ומרעיונותיהם של אנשים.
2. כל פעם כאשר קשה להמנע ממוזיקה צריך להשתמש בזה כסוג של תזכורת למה בעצם אנחנו נמנעים מכך בימים אלו, ואז נזכר בשכינה שבגלות כבר 2000 שנה, בית מקדש שחרב, עם ישראל שרובו המכריע אינו יודע את ה' והקלקול הגדול שנוצר מכך, המצב הרוחני של העם היושב בארצו, איך היתה צריכה להראות הארץ ואיך היא נראית, ואז דוקא הקושי הקטן הזה יהיה לנו למנוף רוחני עצום שיקרב אותנו לה' יתברך ויקרב לנו בעתו את הגאולה במהרה.
בשורות טובות ושבת שלום.
