לתרומות לחץ כאן

אכילת ערלת תינוק לסגולה

שאלה:

כבוד הרב
שמעתי החבר דתי שנתנו לאשה עקרה לאכול את ערלת התינוק וזה עזר לה בע"ה להביא זרע בר קיימא , בנוסף ,יש סוברים של רמב"ן ולמהרש"א יש הסבר הילכתי שמתיר .
האם לפי דעתכם מותר ,הרי זה לא אבר מן החי ,כי זה סה"כ עור. והגם שאינה אוכלת את זה ,אלא רק בולעת ??
תודה מראש.

תשובה:

שלום וברכה

על אכילת רקמות מבשר אדם חי נחלקו הראשונים אם הדבר אסור או מותר [בימי קדם אכן היה נהוג שאכילת ערלת המילה היא סגולה לאשה ללידת זכרים, וראה רשב”ש סי’ תקיח] ולהלכה פסק הבן איש חי שנה ב פ’ אמור לאסור זאת מכל וכל, ושם התריע שיש להמנע מאכילת עור יבש זה שאדם תולש משפתיו. הרחבה רבה בענין הסגולה הנ”ל ראה בס’ דברי בניהו ח”ז סי’ כד. אולם, בכף החיים סי’ עט סעי’ יא האריך בראיות מדברי ה רשב”א ועוד ראשונים שגם לסוברים שבשר אדם אסור גם בעודו בחיים חיותו, לענין העור לבד שאין איסורו אלא מדרבנן לא החמירו אלא לאחר מותו כמו בשערו, אלא שצידד להחמיר כדי שלא יתרגל לתלוש עור זה גם בשבת [וזה כבר ענין אחר]. וראה ילקוט יוסף סי’ עט שהקיל בזה לדינא. ומכל מקום ודאי ראוי לחוש לדברי הבן איש חי ולפלוט.

מקורות:

שו"ת הרשב"ש סימן תקיח: כתבת כי מצאת בחבור רבינו ירוחם ז"ל כי בשר מהלכי שתים לחותכו או לאוכלו אסור דאתי לאחלופי בבשר בהמה טמאה משום דאין דרך לאכלו אבל פירש מותר וכו', והוקשה עליך הדין הזה ותלית בו שתי טעיות, האחת שבמקום בשר מהלכי שתים צריך להיות דם מהלכי שתים, והשנית דאתי לאחלופי בבשר בהמה טמאה צריך להיות בהמה סתם, ובנית קושייתך על יסוד פשט לשונו של הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות שבשר האדם הוא אסור בעשה, וכתבת שכך הוא הדין בתלמוד, ומחמת זה יצאה לך הקושיא האחרת והעברת הקולמוס על טמאה והרבית בזה דברים, ואני אם באתי להשיב על כל פרט ופרט עמל הוא בעיני כי יאריך המכתב ללא הועיל, אבל אכתוב בע"ה מה שהוא צריך לזה, ומכלל דברי תבין תשובת הפרטים ותן לחכם ויחכם עוד.
תחלה במה ששבשת לשון הספר ואמרת שבמקום בשר מהלכי שתים צריך להיות דם מהלכי שתים, אין בלשון שום שבוש, וממקום שבאת משם תדע שאינו אלא בשר, שהרי הוא ז"ל כתב בנתיב ט"ו בחלק כ"ה בדיני הדם נחב דם שעל הכבד וכו' גורדו ושבין השנים מוצצו ואינו חושש דדם מהלכי שתים מותר וכו', ובחלק כ"ז מהנתיב הנזכר כתב דין איסור שקצים ורמשים וזולתם והביא דין מהלכי שתים, ובחלק ל"ה ממנו כתב דין חלב מהלכי שתים, וחלק שלשת הדינין בשלשה מקומות בסדר נכון. אבל יראה שהדין הזה נפל לפניך במקרה, שאלו קראת הנתיב כלו מתחלתו ועד סופו לא היית משבש הנוסחא שנכתבה על נכון. ועוד איך היה תולה סברא זו לדברי התוספות, והיא פשוטה בגמרא דדם מהלכי שתים שלא פירש מותר ושפירש אסור, אין זה מדין החכמים. ועוד שהדין שהוא פשוט בעיניך שבשר האדם הוא אסור בעשה ואמרת שכך הוא דין התלמוד, אין דין זה מפורש בתלמוד, ואינו כל כך פשוט בעיני הגדולים החולקים על הרמב"ם ז"ל.
ועתה אגיד לך פשר דבר בס"ד. בפ"ק דבכורות שנינו, טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותר וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור שהיוצא מן הטמא טמא ומן הטהור טהור, ונפקא להו דחלב בהמה טמאה אסור לרבנן משום דכתיב בקרא תרי זמני גמל גמל חד לאיסור עצמו וחד לאיסור חלבו, ולר' שמעון מאת הגמל את לרבות חלבו. ואף על גב דתניא אלה הטמאים לכם לרבות צירן ורוטבן וקיפה שלהם, אצטריכו להו קראי אחריני לאיסור החלב משום דחלב דמותר חדוש הוא שהרי דם הוא שנעקר ונעשה חלב כיון דחדוש הוא נשתרי נמי בבהמה טמאה, לכך אצטריך קרא למיסר חלב בהמה טמאה. א"כ אחר שמצינו שכל שבשרו אסור וחלבו אסור, ומצינו רבנן דשרו חלב מהלכי שתים ואף דמו מדתניא בגמרא בפרק דם שחיטה במסכת כריתות יכול יהא חלב מהלכי שתים טמא והאוכלו עובר בלאו ודין הוא ומה בהמה שהיא כלתה במגעה, פירוש כשהיא בחיים אינה מטמאה, החמרתה בחלבה, מהלכי שתים שהחמרתה במגען, כלומר נדה שהיא מטמאה במגע אינו דין שנחמיר בחלבן תלמוד לומר וזה לכם הטמא זה טמא ואין חלב מהלכי שתים טמא אלא טהור אוציא את החלב שאינו שוה בכל, כלומר ששל בהמה טהורה מותר ושל טמאה אסור ולפיכך באדם מותר, ולא אוציא את הדם שהוא שוה בכל, כלומר שהוא אסור בטהורה כבטמאה ויהיה ג"כ דם האדם אסור תלמוד לומר טמא הוא לכם הוא טמא ואין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור ואמר רב ששת אפילו מצות אם אין בו. והסוגיא הזאת בעצמה הביאוה במסכת כתובות וכבר כתבת אותה.
ומחמת ב' סוגיות שבפ"ק דבכורות, ושבפרק דם השחיטה ובפרק אעפ"י, יצאה קושיא על הרמב"ם ז"ל שכתב על בשר מהלכי שתים אסור בעשה. והראב"ד ז"ל כתב במסכת כתובות, דבר שאי אפשר הוא שיהא הבשר אסור והחלב והדם מותר, ובספר ההשגות כתב עליו אא"מ ז"ל א"כ למה יאמרו בדמו שאפילו מצות פרוש אין בו, ע"כ, כלומר כיון שבשרו הוא בעשה אף דמו צריך להיות אסור בעשה ולמה אמר רב ששת שאפילו מצות בפרוש אין בו. והר"מ הכהן ז"ל כתב, לא מצאתי בספרא וספרי הדרשא הזאת ואין נראין דבריו ובמסכת כתובות בפרק אעפ"י מפורש בהדיא דאין חלב ודם מהלכי שתים טמא אלא טהור ומסיק רב ששת דאפילו מצות פרוש אין בו וכל רבותינו שוין בדבר זה דבשר האדם מותר ואין לנו לחלק בין בשרו לחלבו ודמו, ע"כ, ועוד האריך בזה. ואף הרמב"ן ז"ל כתב בחדושיו דבשר מהלכי שתים מותר דהיאך אפשר שהחלב ואף הדם מותר ולא הבשר והלא כל היוצא מן הטמא טמא, ועוד כתב זה לשונו, והרמב"ם ז"ל המחבר כתב שהוא אסור בעשה, ופירשו דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו ולא הדם, וזו הדרשא לא דרשוה רבותינו בעלי הגמרא, ויודע אני שאמר כך מפני שהרי אמרו בספרא יכול אף מהלכי שתים יהו בלא תעשה על אכילתו, והוא ז"ל סובר בלא תעשה הוא דליתיה אבל בעשה איתיה, ולא היא דהא בחלב נמי קאמר התם כלשון הזה ואפילו מצות פרוש אין בו, אף כאן אפילו מצות פרוש אין בו, והאריך ובסוף דבריו כתב, וכלל גדול הוא שכל היוצא מן האסור אסור ומדקאמרינן בדם וחלב אפילו פרוש אין בו ש"מ אף הבשר מותר ע"כ. וכן כתבו האחרונים בעלי החדושים ז"ל.
ואחר אשר עלה בידם שבשר האדם כדמו, פסקו בעלי התוספות ז"ל שכשם דהדם שפירש אסור כך בשר שפירש אסור וכשם שדם שלא פירש מותר כך בשר שלא פירש מותר והוא היקש שוה, וחזרו לתת טעם למה דם שפירש אסור ודם שלא פירש מותר, דדם שלא פירש לא אתי לאחלופי בשאר דמים וכשפירש אתי לאחלופי בשאר דמים. ויצא להם טעם זה ממה שאמרו בפרק דם שחיטה אמר רב דגים שכנסו אסור מיתיבי דם דגים וחגבים מותר ואפילו לכתחלה ההוא בשלא כנסו כי קאמר רב בשכנסו, וקא מקשי בדכוותה גבי מהלכי שתים בשלא כנסו מי אסור והא תניא דם שעל הכבד וכו' אלא כי תניא מתניתא דאית ביה קשקשין כי קאמר רב אסור דלית ביה קשקשין, משמע משמעתין דדם דגים ודם האדם כלם שוין וכשכנסו כלן אסורין, ודם דגים דאפשר דאית ביה היכרא אם אית ביה קשקשין שרי דכיון דאית ביה קשקשין לא אתי לאחלופי בשאר דמים, אבל דם האדם כיון דלא אפשר למעבד ביה היכרא ואתי לאחלופי בשאר דמים אסור, כלומר דרבנן משום גזרה.
ואחר שיצא לנו טעם לאסור דם האדם שפירש הוצרכו ג"כ [בעלי] התוספות ז"ל לתת טעם באיסור בשר האדם שפירש, והוא כדי שלא יתחלף בבשר בהמה טמאה, וכך צריכין לומר דכל דם אסור בין של טהורה בין של טמאה אבל בשר אין איסורו שוה בכל, ולפיכך כתבו דאתי לאחלופי בבשר בהמה טמאה. אלו הן הדברים שסמכו עליהם והם נכוחים על פי דרך זו.
ודע אחי כי בחיי אא"מ הרב ז"ל הייתי מלמד לקצת חברים הלכות מאכלות אסורות בחבור הגדול, וכשהגענו להלכה זו נשאתי ונתתי עם א"א מורי הרב ז"ל, ואמרתי לו דאפילו לדעת האומרים שדבר זה מותר אבל אינו אפשר, שאיך יאכל בשר זה, אם בשחיטה לא נתנו לו סימנים והתורה אמרה וזבחת מבקרך ומצאנך, חיה ועוף יצאו מדרשה, והיכן נמצינו למדין שחיטה לאדם, שהריא"ף ז"ל כתב דבהמה טמאה שחיטתה אינה מטהרתה מידי נבלה כדאיתא בפרק בהמה המקשה, ואם נאמר שאדם שנשחט לא יהיה טמא זה לא עלה על דעת והתורה אמרה וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב וגו', ואם מחיים הרי יש בו משום בשר מן החי, דבפרק גיד הנשה אמרינן אבר מן החי נוהג בבהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין דברי ר' יהודה ור' אלעזר וחכמים אומרים אינו נוהג אלא בטהורין, ואמר ר' יוחנן התם דשניהם מקרא אחד דרשו רק חזק לבלתי אכול הדם ר' יהודה ור' אלעזר סברי כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו והני טמאין הואיל ואתה מצווה על דמן אתה מצווה על אבריו, ורבנן סברי לא תאכל הנפש עם הבשר אלא בשר לחודיה כל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו וכל שאין בשרו מותר אין אתה מצווה על איבריו, ור' מאיר נמי אמר התם דאינו נוהג אלא בבהמה טהורה, ואנן קימא לן כרבנן דכל שבשרו מותר אתה מצווה על איבריו וקימא לן דבשר האדם מותר, א"כ הרי אנו מצווין על אבריו, ובמסכת עוקצין בפ"ג מנו אבר מן החי ומן הבהמה מכלל הדברים האסורים. ואפילו היו הבשר והאבר מדולדלין הוא אסור שלא אמרו בפרק המקשה דהבשר והאבר המדולדלים שאינן אסורין אלא משום מצות פרוש היינו כששחטן אבל מחיים אסורין, א"כ אין לדבר הזה תקנה, והודה לדברי, ע"כ אני אומר שלא נאמרו דברים הללו דבשר האדם מותר אלא להלכה מחמת שמצינו שחלבו מותר, אבל למעשה קשה הדבר לאומרו שהרי לא מצינו לו דרך להתירו לא בשחיטה ולא בחיים.
ואעפ"י שאדוננו הרמב"ן ז"ל כתב כלשון הזה, והוי יודע דדוקא בבשר מן החי אבל במת אסור הוא בהנאה ומעגלה ערופה גמרינן בגזרה שוה, דאחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע, ומיהו בגוי איני יודע בו איסור הנאה דהא ממרים גמרי וצ"ע, ובמסכת שבת בפרק המצניע יש ראיה להיתר הנאה זו, עכ"ל. ומה שרמז רבינו ז"ל בפרק המצניע הוא דבירושלמי אוקמוה לההיא דהמוציא המת דהויא מלאכה הצריכה לגופה כשהוציא הגוי להאכילן לכלבו, כלומר שמת גוי מותר בהנאה, מ"מ אדמוקמה לאכילה למה לי לכלבו אף לו שרי, אלא נראה שאין שום צד להתיר בשר האדם לאכילה, אעפ"י שהוא מותר מעצמו אבל אין דרך לאוכלו, ונפל סכינא בבירא וכלם לא אמרוה אלא להלכה אבל למעשה אסור.
מכל מקום יצא לנו לפי זה איסור למה שנהגו הנשים לבלוע ערלת הזכרים שחותכין בעת המילה כדי להוליד הזכרים, אבל לדעת התוספות שרי דהא לא מחלפי בבשר בהמה טמאה, ולא גרע מדם דגים שכנסו דאית ביה קשקשין דשרי משום דאית ביה היכרא והכא נמי הכי, ומה שכתבתי די לכל מה שנסתפק לך לפי דעתי.
ומה שלא מצאת שתיה בדם, נשמט לך ודם חללים תשתה, וממנו למדנו שהדם מכשיר, ויפה נתעוררת בכל מה שכתבת בזה.

הצטרף לדיון

10 תגובות

  1. אם אנחנו רואים שזה עזר . האם לא כדאי לקחת את הצד שמיקל ע"מ להביא תינוק לעולם לעבודתו יתברך ,ולקדש שם שמיים ולברך אשה עקרה שסובלת סבל רב ללא זרע של קיימא , וזה למעשה ,יכול לחשב כמו פיקוח ,נפש , אם אנו גורמים לנפש חיה של יהודי לבא לעולם ,ולהוריד נשמות ,לעבודתו יתברך ?

  2. יש עוד כמה אפשרויות להשתדל בהבאת ילדים לעולם, לא צריך להכנס בחשש איסור בזה… וההשתדלות הכי נכונה זה להוועץ טוב עם רופאים טובים, להעזר בבוני עולם, וכמובן הרבה תפילות ולא לעסוק בסגולות. בעיני "לא לעסוק בסגולות" זו הסגולה הטובה ביותר…

  3. אין להכנס בחשש איסור בשביל סגולה. שיזכו לזרע בר קיימא. כדאי לפנות לבוני עולם, אולי ידעו עוד משהו שאפשר לעשות.

  4. ברשות הרב היקר שליט"א, אשמח להצטרף לברכת הצלחת המשפחה להיקלט. אנא יוסף ציין שם האישה ושם אימה בבקשה ואתכבד בזכות לאמירת תהילים להצלחתכם, הצלחת ישראל היא.
    כמוכן, אני לא מכוון חלילה הפוך בדרך הרב, המאמץ באמונה ותפילה חשוב מכל סגולה שהיא והוא המסוגלות הכי גדולה להוקיר את רצון השם.

    בהמשך לזה, וגם בהינתן שאתם נשמעים מצטערים, כן קראתי על סגולה שלא באיסור כמו זה שהצעתם. הסגולה היא שתרחץ האישה בסבון שבו צדיק מופלג נרחץ לאחר התסלקותו. כאמור אני חושב שזה פחות מסבך מאיסור של אכילת בשר אדם, שזה גם נשמע לי מצמרר עבור האישה. כמוכן בגלל הצער הגדול שנשמע מכם, שוב מחילה שמוסיף, אבל דבר נוסף בדוק, וזה מאוד מתכתב עם דברי הרב, לבקש מכל האבות שבחיים משני צידי הזוג המאוהב לומר הרבה את תפילת השל"ה הקדוש בהרבה כוונה וברצון והשתוקקות גדולים, בפרט בשבת. הצאצאים שלכם הם גם זרעם ובפרט מצידך רבי יוסף.

    מצטרף לברכת כבוד הרב שתזכו לישועות!
    ובבקשה עדכנו אותנו בבשורות טובות מאוד בקרוב! אמן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל