לתרומות לחץ כאן

לבוש צנוע לילדה קטנה / חיבוק אחות

שאלה:

א. בת מעל גיל שלש הבנתי שנהוג ללכת עם חצאית קצרה מאד ושרוולים קצרים,מה דעת ההלכה בזה, ומה לגבי אמירת דבר שבקדושה.
ב. האם מותר לבחור לגעת באחותו.
ג. בענין מיטה זוגית בחדר הורים האם יש מניעה השקפתית, שהמיטה תהיה מחוברת בזמן שהיא מותרת.

תשובה:

1. בענין זה נחלקו הדעות: המשנה ברורה בביאור הלכה בתחילת סימן עה הביא שמגיל שלוש שראויה לביאה יש לה כל דיני טפח מגולה כמו באשה גדולה, ומקורו בס' שולחן שלמה, וכדבריו הביאו כמה אחרונים, ולפי זה אין מקום שילדה בת שבע תלך באופן שחלק מהרגל מגולה, גם אם זה מתחת הברך. אמנם החזון איש כידוע כתב שלא ניתן לקבוע באופן ברור על גיל שלוש אלא כל הסיבה היא הרהור ולכן זה תלוי במידות גופה, וכל שאין דעתו של אדם עליה מחמת קטנותה מותר לומר דברי תורה כנגדה. ואם נצרף לזה את המחלוקת אם תחת הברך יש חיוב גמור לכסות, ואצל ילדות נראה שנהגו להקל בזה, נראה שהמיקל יש לו על מה לסמוך.

2. מגע של חיבה בין אח לאחות – בשולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף ז כתב: "המחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל הרי זה מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים". וראה שו"ת אגרות משה ח"ב סי' קמד שאין להקל בזה אלא עד גיל 11 שנים, ויש שהחמירו בזה כבר מגיל 6.

3. אין כל מניעה הלכתית והשקפתית בענין זה, פרקטית יש ילדים שזה יגרום להם לשאלות למה לפעמים זה כך ולפעמים זה כך, ובכל בית יעשו לפי מה שמסתדר מבחינה זו.

מקורות:

1. ראה אריכות רבה בכל השיטות בזה ראה בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' יד.

על הנדון של כיסוי תחת הברך:

מדברי המשנה ברורה סי' עה ס"ק ב נראה, שבמקום שלא מקפידים ללכת עם גרביים, ניתן להקל מהברך ולמטה [אלא שנראה מדבריו שדוקא כאשר מנהג זה הוא בין הנשים יראות השמים, ולא בין נשים שבלאו הכי אינן מקפידות על צניעות גופן] וכן פסק באגרות משה אבהע"ז ח"ד סי' קוהגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות ח"א סי' יג, אולם, מדברי החיי אדם כלל ד סעי' ב נראה שלא התיר אלא לגבי כפות הרגליים ממש ולא למעלה מזה, והחמירו בכך עוד מגדולי האחרונים, ראה שו"ת שלמת חיים סי' פח, שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' י, שו"ת דברי יציב אבהע"ז סי' לז, שו"ת שבט הלוי ח"א סי' א ועוד.

2. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלז

ובדבר לנשק לקרובות, הנה היתר ממש הוא רק אב לבתו ובת בתו ואם לבנה ובן בנה, ולהקרובות שע"י קידושין הוא איסור גמור, וכן לבת אחיו ובת אחותו ושני בשני הוא איסור גמור, וצריך למחות שהרי יש לאדם להן תאוה והרהור. ולאחותו ואחות אמו נמי כתב הרמב"ם בפכ"א מאי"ב ה"ו שאע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל ה"ז מגונה ביותר ודבר איסור הוא ומעשה טפשים הוא וכן הוא בש"ע /אהע"ז/ סימן כ"א, אבל משמע מלשון זה שאינו אותו האיסור של שאר עריות דלרמב"ם הוא לוקה מן התורה, ופשוט שהרי בהלאו דחבוק ונשוק לעריות כתב הרמב"ם שם בה"א דהוא בדרך תאוה ונהנה בקרוב בשר, ובאחותו ואחות אמו הא כתב שאין שם תאוה ולא הנאה כלל וממילא ליכא הלאו דלא תקרבו דמן התורה, ועיין בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י שכתב שבדרך תאוה שכתב הרמב"ם הוא דוקא והוכיח כן ממה שמצינו אמוראים שהיו מחבקים ומנשקים לבנותיהם ואחיותיהם, וכוונתו דאם אף בלא חיבת ביאה ותאוה הוא איסור הלאו דלא תקרבו לא היה שייך לחלק במה שצדיקים גמורים דמיא להו ככשורא דהקרא נאמר לכל ישראל אלא שהלאו ליכא אלא על חיבת ביאה שזה ליכא בבנות ואחיות, והאיסור הוא משום שמגונה ביותר שהוא משום שלא יבא להקל בשאר עריות.
והנה בתוס' שבת דף י"ג כתבו דעולא שהיה מנשק לאחוותיה משום שצדיק גמור היה שלא יבא לידי הרהור, משמע לכאורה דכל אדם שאסורין גם באחיות הוא משום שיש גם מזה הרהור וכן משמע מח"מ שם /אהע"ז סי' כא/ סק"ח ובב"ש סס"ק י"ד, אבל תמוה כיון שלכו"ע ליכא בזה תאוה והנאה ליכא גם הרהור, וגם אם איכא הרהור היה זה איסור גמור מלאו דונשמרת, ולמה הוצרך הרמב"ם לומר שדבר מגונה הוא הא איסור דונשמרת הוא חמור מדבר מגונה, ואם ליכא הרהור הא אין זה גם דבר מגונה דהא האמוראים לא היו עושין דבר מגונה. ולכן צריך לומר כדבארתי דדבר המגונה הוא שלא ירגיל עצמו מזה להקל בשאר עריות, וזהו האיסור שאמר בשבת שם אף על אחותו, אבל גזירה זו הוא רק לסתם אנשים שמצוי בהן הרהורי עבירה ולא לת"ח כעולא וחבריו שלא באין לידי הרהור אף מכל נשים לא גזרו בהן באחותו שהם לא יבואו להקל בשאר נשים. ואין כוונת התוס' דבאחותו לא יבא עולא לידי הרהור, שגם כו"ע לא יבואו להרהר מאחותו, אבל כיון דעולא וחבריו לא באו להרהור גם מנשים אחרות וכדמייתו התוס' מהא דר' אחא מרכיב אכתפיה, שלכן לא שייך לגזור בהם, אף שבשאר עריות אסירי גם הם משום דהאיסור הוא משום לא תקרבו ולא משום הרהור, ואף שהם לא יעשו משום חיבת ביאה שלכן לא היה להו איסור מדאורייתא, מ"מ מדרבנן משמע דאסרו אף בלא חיבת ביאה, אם לא ניכר שאינו לחיבת ביאה, דכן משמע מהש"ך יו"ד סימן קצ"ה דכתב דאף להרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחיבת ביאה, משמע דמדרבנן אסור, ומסיק לכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים דופק של נשים אפילו הן א"א ונכריות ואפילו שאר משמושים, והוא מטעם דלא אסרו אלא כשלא ניכר שאינו לחיבת ביאה ומשמוש הרופאים ניכר שאינו לחיבת ביאה אלא לרפואה. ולפ"ז גם לעולא וחבריו אסור דהא הוא מעשה חיבת ביאה רק שהם לא מתכוונים לזה שאסור מדרבנן, אבל מ"מ לא גזרו בהו באחותו משום דבשביל דלא שייך בהו הרהור ותאוה לא יבואו לעבור בשאר נשים שהם אסורים בהן. ולכן כיון שהוא רק מדרבנן גם להרמב"ם וגם אין האיסור מצד הן עצמן להחשיב זה עצמו למעשה איסור, אין למחות כשנוטה שלא יועיל ומוטב שיהיו שוגגים ולא מזידים. אבל הוא רק לאחותו ואחות אמו וה"ה לאחות אביו דבכולהו ליכא תאוה והנאה מתפלתם של אנשי כה"ג.
ועיין בב"ש /אהע"ז/ סימן כ' סק"א שהביא שרמב"ן בתשובה כתב שאפילו בעושה שלא בדרך חיבה סובר הרמב"ם דמדאורייתא אסור, נמי עכ"פ נצטרך לומר דהוא רק לאלו שסתמן הוא לדרך חיבה ליכא חלוק איך היא כוונתו אבל באחותו ואחות אמו ואחות אביו שסתמן אינו לדרך חיבה יודה שהוא רק מדרבנן דלא יקשה עליו מהא דעולא וגם מהא דלבתו ליכא אפילו איסור כלל כדהקשה הש"ך, אך עדיין יקשה מהא דרב אחא מרכיב אכתפיה שהיא א"א, ואולי כיון שהיא בבגדה ליכא איסור דאורייתא אלא מדרבנן משום הרהור שזה לא נאסר לר' אחא שלא בא לידי הרהור.

 

מקורות:

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. הבנתי מזה, שלפי החזו"א מותר לילדה קטנה, ללכת עם חצאית גם מעל הברך, ואשתי טוענת שהרבה עושות כן,
    האם נוכל לסמוך ע"ז.
    וכן הבנתי שמגע שאינו של חיבה מותר בין אח לאחות, האם זה כך.

  2. 1. לפי החזון איש זה תלוי בגוף שלה, יש ילדות יותר מגודלות ויש ילדותיות. תעשו בכל גיל לפי המקובל בבית יעקב בקו הממוצע של בני תורה.
    2. מותר.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל