שאלה:
שלום, מה הגדר בחינוך ילדים למצוות עשה מדאו' ומדרבנן, כגון ברכת המזון, תפילות, ברכות השחר וכו'? כלומר, מעבר להגיד לילד לעשות אותן- האם יש חובה או בכלל עניין לשדל אותו לקיימן (כגון נתינת פרסים) או אולי אפי' להכריחו כאשר הוא לא רוצה? תודה.
תשובה:
שלם וברכה
בודאי החובה לחנך אינה רק הקניית הידע פעם אחת וגמרנו.. זו אוירה בבית, דוגמא אישית, לייקר את המעשה, כל אחד לפי אופיו אם זה לפעמים פרס קטן או מבצע וכו', אי אפשר לתת בזה הגדרות, אפשר רק להזהיר מדבר אחד, להמנע מכל לחץ! לחץ, דרישות, קפדנות, כל אלו יוצרים התנגדות, הילד ימאס ברצון לברך ויהיה הכל הרבה יותר קשה, היפך הרצון… לכן, ודאי חינוך בודאי כולל כל מיני אמצעיים, אבל ראשית אסור שאתה תהיה בלחץ… כי זה משדר וזה מיותר, ואם לא אמר או לא בירך לא קרה שום דבר, אלו דברי שנבנים לאט לאט, להמנע מלחץ אישי ועל הילד, והקניית המצוות מתוך שמחה ונעימות. בענין זה יש לזכור גם שחנוך לנער על פי דרכו, יש ילדים שירצו בשמחה לבית הכנסת עם אבא בשבת כבר בגיל 6 וישבו זמן רב, ויש ילדים שגם בגיל 10 זה עוד לא קורה להם. הכל במתינות לפי אופיו של הילד. העיקר שהילד לא יקבל תחושה שזה לא חושב ולא משנה, אלא להיפך, זה דבר גדול ומיוחד שמתאים לגדולים. כוונתי לומר, שלפעמים גם הרצון להקל על הילד גורם להבליט כביכול זילזול בענין, ומזה גם צריך להזהר.
בנוסף, מציע לך לשמוע שיעורים של הרב יחיאל יעקבזון והרב עוזיהו אלכורת בקול הלשון.
הם ממש חזקים בנושא, במיוחד התחברתי לאחרון.
בהצלחה.
השאר תגובה