שאלה:
שלום וברכה
רצינו לדעת מה דעתכם בענין מי שעשה לו תאונה עם הרכב שלו והזיק רכב אחר כי הוא עבר את האור האדום ואם היה אור ירוק הביטוח משלם לו הכל בלי השתתפות עצמית , אבל אם הוא מודיע להם שעבר את האור האדום חייב לשלם השתתפות עצמית
השאלה האם מותר להעלים את הידיעה הזאת שעבר באור אדום ?
האם זה נקרא להטעות את הגוי? [מדובר בביטוח במקסיקו של גויים] הרי הוא לא הטעה אלא רק לא סיפר זאת ?
תודה מראש
תשובה:
שלום וברכה,
אם אתה מספר על תאונה ואתה לא מספר שנסעת באדום או בירוק, אין איסור. כיון שהם לא שואלים נחשב לטעות הגוי. אם אתה משנה ואומר שנסעת בירוק, הרי זה אסור משום איסור שקר, ומשום איסור גנבת גוי. אבל אם אתה לא משנה ורק מספר על התאונה והם לא מבררים, אתה לא צריך ליידע אותם ומותר לך לקבל מהם.
מקורות:
א. נאמר בתורה: 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק' [1], וכן 'וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ' [1]. ובדברי הנביא ירמיהו נאמר בגנות השקר [1] 'לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר הַעֲוֵה נִלְאוּ'. ודוד המלך אמר [1] 'דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי'. ועוד אמרו חז"ל ש'כת שקרנים' אינם זוכים לקבל פני שכינה [1]. ומפשטות לשון הכתוב נראה כי האיסור לשקר הוא איסור לאו מהתורה, ולא עוד אלא שהזהירה התורה במיוחד גם להתרחק מהשקר. יחד עם זאת מבואר שיש איסור לשקר גם מדברי הקבלה [ירמיה, תהלים – הנ"ל]. ויש לעיין מה נכלל באיסור התורה, ומה לא נאסר מהתורה, ואיסורו רק מדברי קבלה.
עוד יש לעיין כפי שכבר העירו האחרונים [דבריהם יובאו להלן], שהציוויים בתורה לאסור לשקר נכתבו [1] בין המצוות המוטלות על הדיינים, שעליהם להתרחק מהשקר: 'לא תטה משפט' – עי' ברש"י [1], ונסמך לו 'מדבר שקר תרחק. וגם הציווי 'ולא תשקרו' נאמר בתורה בהקשר לגניבת ממון, עי' ברש"י [1]. ולכאורה יוצא מכך שעדיין אין מקור בתורה שלכל אדם, שאיננו דיין, יש איסור לשקר כאשר אין השקר גורם להפסד ממון [ב'דיבור בעלמא'].
ויש סיוע לטענה זו מסוגיית הגמרא במסכת שבועות [2] שהפסוק 'מדבר שקר תרחק' נדרש לענין הנהגת הדיינים בבית הדין [מנין לדיין שלא יעשה סניגרון לדבריו; מנין לדיין שלא ישב תלמיד בור לפניו וכו'], ולענין דיני ממונות [מנין לנושה בחבירו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר וכו'].
וביתר תוקף, לכאורה מוכח כן מדברי הרמב"ם שלא מנה בספר המצוות את האיסור לשקר כאיסור לאו, אלא הזכיר את האיסור בספר המצות [5] בכלל האזהרות לדיינים. ולא עוד אלא שהזכיר את הפסוק רק בהלכות סנהדרין, ואילו את ההלכה שאין לשנות מהדיבור הזכיר רק בהלכות דעות כהנהגתו של תלמיד חכם, ומשמע מדבריו שלכל אדם אין איסור לשקר ב'דיבור בעלמא'.
ב. במסכת כתובות [3] מובאת מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל 'כיצד מרקדין לפני הכלה' – מה אומרים לפניה. בית שמאי אומרים "כלה כמות שהיא", ובית הלל אומרים "כלה נאה וחסודה". אמרו להן בית שמאי "הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה – והתורה אמרה מדבר שקר תרחק". והנה תשובתם של בית הלל לבית שמאי היתה: "לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו. מכאן אמרו חכמים, לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". וכתבו התוספות (ד"ה ישבחנו) "ובית שמאי סברי, אע"ג דישבחנו בעיניו אין להם לחכמים לתקן להזקיק לומר שקר, דהתורה אמרה מדבר שקר תרחק".
ויש להבין מהו יסוד מחלוקתם, ומדוע באמת אין לדעת בית הלל איסור שקר כשאומר על כלה חיגרת או סומא שהיא 'כלה נאה וחסודה'. גם פשט דברי התשובה של בית הלל "לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו, הוי אומר ישבחנו בעיניו", אינם ברור, וצ"ע.
ג. במסכת יבמות [3] נחלקו רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי נתן האם מותר לאדם לשנות בדבר השלום, או שאף יש מצוה בדבר. רבי אלעזר ברבי שמעון מביא ראיה לדבריו מאחי יוסף שאמרו ליוסף "אביך צוה" למרות שיעקב לא ציוום מאומה. ורבי נתן מביא ראיה שאף יש מצוה לשנות מפני השלום, כי הקב"ה צוה את שמואל שילך וימשח את דוד למלך, וכאשר הגיב על כך שמואל באומרו "איך אלך ושמע שאול והרגני", ציווהו הקב"ה "עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבח לה' באתי", ומפורש איפוא, כי הקב"ה צוה את שאול לשנות בדיבורו ולומר לשאול שהוא בא להקריב קרבן ולא למשוח את דוד "מפני השלום". ועוד מובא בסוגיא: "דבי רבי ישמעאל תנא, גדול השלום שאף הקב"ה שינה בו, דמעיקרא כתיב ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי". וכבר העיר בספר ניב שפתים [9] "הרבה בני אדם סומכים עצמם על היתר זה, ועל כל דבר מורים לעצמם היתר דהוא בכלל מפני השלום, אמנם יש בדין זה פרטים רבים, שכשחסר אחד מהם אין שייך היתר זה". ולהלן יבוארו פרטים אלו.
ד. עוד מאמר העוסק בהלכות איסורי שקר מובא בגמרא במסכת בבא מציעא [4] שבג' דברים תלמיד חכמים משנים בדיבורם, ונפקא מינה, שאם אדם משנה בדיבורו רק בדברים אלו [עי"ש ברש"י ותוספות מה הם ג' הדברים] הרי הוא 'תלמיד חכם' מחזירים לו אבידה שאין בה סימנים ב'טביעות עין'. וברש"י פירש כי שינוי זה הוא ממידת הענווה. ובתוספות (ד"ה באושפיזא) הקשו מדוע לא הזכירו בגמרא את ההלכה שמותר לשנות מפני דרכי שלום. ותירצו "דהני נמי משום דרכי שלום הן, ורגילים יותר מאחרים, להכי נקט הני". ולא מובן מדוע לפי תוספות, שג' דברים אלו שמשנים בהם הם "משום דרכי שלום", נאמרה רק בתלמידי חכמים, והרי הלכה זו פסוקה לכל אחד.
הערה נוספת שיש להעיר, על דברי רש"י בפירוש הפסוק [4] שבעל הבית המנוגע בצרעת אומר לכהן "כנגע נראה לי" ואינו אומר "נגע" נראה לי, ביאר המהר"ל בגור אריה שהוא משום איסור 'דובר שקרים לא יכון', כי כל זמן שהכהן לא פסק על הבית שהוא טמא, אינו נחשב ל"נגע". ותמוה מדוע לא נקט המהר"ל שיש לחשוש לאיסור דאורייתא 'מדבר שקר תרחק'.
ה. ואמנם נחלקו הראשונים והאחרונים מהו 'דבר שקר' שאסור מהתורה ומה אסור מדרבנן.
החפץ חיים [5] למד מהסוגיא בשבועות [2] ומדברי הסמ"ג [5] שגם בדיבורים הנראים כעין שקר בשקר שהוא 'דיבור בעלמא', עובר באיסור דאורייתא 'מדבר שקר תרחק'. וכן מפורש בדברי הרשב"ץ [ר' שמעון ב"ר צמח דוראן, גדול רבני אלג'יר אחר פטירת הריב"ש] בפירושו על ה'אזהרות' [מנין המצוות] של רבי שמעון אבן גבירול [6] "שיש מצות עשה והיא מדבר שקר תרחק, והרבה דרשות בו במסכת שבועות, והיאך אפשר זה שלא יכנס במנין המצוות".
אמנם בספר יראים [לרבי אליעזר ממיץ, מרבותינו הראשונים] כתב שאיסור 'מדבר שקר תרחק', נאמר רק בשקר שעלול להזיק לחברו "אבל שקר שאינו בא לידי רעה, לא הזהירה תורה עליו" [ולכן ביאר את דברי בית שמאי שיש לחשוש לאיסור שקר באמירת כלה נאה וחסודה, כי יש בו רעה לבריות שנראה כגונב דעת הבעל]. אמנם כבר כתב בפירוש תועפות ראם שגם לדעת היראים – בשקר שאינו גורם רעה לחברו, הגם שאינו אסור מהתורה, מכל מקום איסורו מדרבנן מהכתוב 'למדו לשונם שקר' [עי' במה שביאר את מחלוקת בית שמאי ובית הלל].
מאידך, לדעת רבי ירוחם פערלא [מגאוני פולין וירושלים לפני כשמונים שנה] בביאור לספר המצות של רבנו סעדיה גאון, ולדעת פוסקים נוספים [דבריהם מובאים בספר דברי שלום [7] מאת הרב שמואל הכהן יודייקיין, בני ברק תשנ"א] אין כל איסור שקר ב'שקר בעלמא'. ועי' בדברי שלום שמבאר היטב לדרכו של הגרי"פ את הסוגיות שלא נזכר בהם איסור 'מדבר שקר תרחק' ותמה על סיעת הסוברים שיש איסור תורה בזה.
בהצלחה.
