לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

האם צריך לחשוש מקללת חינם?

בס"ד

במאמר השבוע נעסוק בשאלה האם מוטל על אדם לחשוש משכן המקלל אותו ללא סיבה מוצדקת? מדוע כהן הגדול צריך לפחד מהרוצחים בשוגג המקללים אותו שימות כדי שיוכלו לשוב לביתם, והרי זה קללת חינם? האם יש עת רצון לקבלת קללות? מה קורה כשאדם מתפלל לישועה, אך ישועתו היא אסון לזולת? מתי קללה חלה אף כשהיא חינם? מתי הקללה פוגעת במקלל ומתי היא פוגעת במקולל? מהו קללת חכם? כמה זמן לוקח לקללה לפגוע? מושל המחייב את הקהילה לקלל אנשים שלא בצדק שיעשו דברים מסוימים, האם צריך לחשוש לכך? כאשר הציבור צריך להחרים כיצד עושים זאת בלי שיהיה קללה על תנאי? מדוע קללתו של דוד על יואב שהיתה בצדק חלה על דוד, ועל אחיתופל שהיתה בחינם חלה על אחיתופל? האם חייבים להפסיד ממון שלא כדין כדי להמנע מקללתה של אלמנה מרת נפש? האם מותר לאדם להנשא לאשה שניה לאחר היתר מבית דין כנדרש כשאשתו צמח, אך חמותו מקללת אותו עם יעשה צעד זה? מדוע אמוראים שונים נענשו כאשר פסקו דין צדק כראוי? ומה היה עליהם לעשות? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם צריך לחשוש מקללת חינם?

השבוע בארץ ישראל אנחנו קוראים על כך שבלעם רצה לקלל את עם ישראל, אולם בורא עולם מנע זאת ממנו, הנביא מיכה (ו ה) אומר על כך: 'עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה". בגמרא (ברכות ז.) נאמר שהקב"ה אמר לישראל כי בכל יום הוא כועס לרגע אחד, והוא עשה חסד עצום עם 'עם ישראל' שלא כעס בימים אלו שאילו היה כועס היה בלעם מצליח לקלל ולחסל את 'עם ישראל' ח"ו.

אף בני חוץ לארץ קוראים השבוע כי בלעם קילל את מואב, ובזכות כך סיחון הצליח לכבוש נתחים נרחבים מאדמת מואב, כולל חשבון שהפכה לבירתו של סיחון.

נעסוק בשאלה המטרידה רבים, כאשר אדם מקלל אותנו האם מוטל עלינו להתרגש ולפחד, או שמא אין אנו צריכים לחשוש מכך?

קללת חינם

נאמר בפסוק (משלי כו ב): 'כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כֵּן קִלְלַת חִנָּם לא תָבֹא'. לפי הקרי הפסוק מסתיים במילים 'לוֹ תָבֹא'. רש"י (שם) מפרש את הפסוק כי כפי שהציפור נדה ממקום למקום והדרור שבה לקינה, כך הקללה שבה אל המקלל, ואינה פוגעת במקולל. [כפי הקרי "לו תבא"]. האלשיך ומלבי"ם (שם) ביארו שהקרי הוא "לו תבא" כלומר שהקללה חלה על המקלל, ואילו הכתיב הוא "לא תבא" משום שלמקולל לא תבא הקללה.

מדוע הכהן הגדול צריך לפחד מקללת חינם של הרוצחים בשגגה

לאור הדברים הללו הגמרא (מכות יא.) שאלה על מה שנאמר כי אמותיהם של הכהנים הגדולים היו מספקות לרוצחים בשוגג בעיר מקלט מים ומזון, כיון שהדין הוא שהרוצח בשוגג צריך לשבת בעיר מקלט עד מיתתו של הכהן הגדול, וכדי שלא יתפללו שהכהן הגדול ימות היו מספקים להם מים ומזון. אולם שואלת הגמרא מדוע חששו אמותיהם של הכהנים הגדולים והרי גם אם הרוצח בשוגג יתפלל שהכהן הגדול ימות, זהו קללת חנם והיא לא תתקבל כפי שנאמר בפסוק. ועל כך מתרצת הגמרא, כיון שהכהן גדול לא התפלל על כך שלא יקרה מקרה של רציחה בשגגה בדורו, והוא לא התפלל כראוי, יש עלו תביעה כלשהיא, ומשכך תפילת הרוצחים בשגגה אינה נחשבת קללת חנם, ומשכך היא עלולה להזיק לו.

אולם הגמרא מביאה שיש אומרים שאכן לא היה כל חשש מקללות הרוצחים, אולם אמותיהם סיפקו לרוצחים מים ומזון כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו, ושואלת הגמרא מדוע היה הכהן הגדול זקוק לתפילתם של הרוצחים כדי להנצל ממיתה, ומתרצת כיון שהוא לא התפלל כראוי שלא יקרה בדורו מכשול של רציחה בשגגה, יש עליו קטרוג העלול להביא למותו, ורק כשהרוצחים בשגגה יתפללו עליו שלא ימות ינצל מכך מתביעה זו.

עת רצון לקבלת קללות

לעומת זאת הירושלמי (מכות פ"ב ה"ו) עונה על שאלה זו, כי אמנם באופן רגיל אכן אין חשש שקללת חינם תתקבל, אולם יש עת רצון שבה הקב"ה עונה לכל משאלה תהיה מה שתהיה, יש מי שמנצל שעת כושר זו לבקש על עצמו שיזכה לשפע רב ברוחניות ובגשמיות, אולם יש מי שמנצל שעת כושר זו לקלל את הזולת, אולם בעת רצון הכל מתקבל גם שלא ע"פ הכללים הקיימים. ועל כך היה דוד הצלך מתפלל (תהלים סט יד): 'וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב חַסְדֶּךָ עֲנֵנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶךָ', כלומר דוד התפלל שתמיד תפילותיו יהיו בעת רצון ויענו גם אם אינו ראוי לכך.

מדוע חששו לקללות הרוצחים

השפת אמת (מכות יא. ד"ה כדי) כתב כי לא מדובר ברוצחים בשוגג רשעים המתפללים שהכן הגדול ימות כדי שהם יוכלו להשתחרר לביתם, ואף אם היתה תביעה על הכהן הגדול ואינו קללת חינם ממש, אינו צריך לחשוש לקללת רשעים כאלו, אולם כאשר הרוצח בשגגה מתפלל לבורא עולם כי יזכה לשוב כבר למשפחתו, דבר שמותר לו לעשות, אז צריך הכהן הגדול לחשוש שהוא ימות כדי שתפילתם תתקבל, שהרי יש עליו תביעה כלשהו.

אלו קללות חלות אף על חינם

הגמרא (מכות יא.) מוסיפה כי אף שקללת חינם אינה חלה, תלמיד חכם שקילל בטעות בחינם, הקללה חלה על המקולל. יתירה מזו אומרת הגמרא שאף אם התלמיד חכם מקלל על תנאי, הקללה חלה בכל מקרה. ואכן בגמרא (כגון מו"ק יח.) מסופר כמה וכמה פעמים על תלמיד חכם שאמר בטעות דבר, והיא התקיימה, ועל כך נאמר בפסוק (קהלת י ה): 'יֵשׁ רָעָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט'.

בשיירי קרבן (סנהדרין פ"י ה"ב ד"ה אפילו על מגן) כתב שזהו גם כוונת הירושלמי במה שכתב שיש עת רצון, והכוונה שאם יש רבו של הכהן גדול רצח בשגגה, והוא יתפלל לשחרורו מעיר המקלט, תפילתו תתקבל אף שהיא קללת חינם, משום שקללתו של תלמיד חכם חלה אף בחינם ובטעות. אולם לאדם רגיל גם בעת רצון אין מקום לחשוש.

כמה זמן לוקח לקללה לפגוע

האלשיך (משלי כו ב) מבאר שהפסוק ממשיל את לציפור ולדרור, משום שלעיתים הקללה שבה אל המקלל מיד, כפי שהציפור שבה מיד לקן, ולעיתים הקללה מסתובבת בעולם למשך תקופה עד שהקללה שבה למקלל, כפי שהציפור שבה רק לאחר שעה שעתיים, אולם בכל מקרה אל המקולל הקללה אינה מגיעה.

קללה שהקהילה מקללת בציווי המושל

בבבל בתקופת הגאונים אירעו מקרים שהשלטונות דרשו מהקהילה לקלל אדם מכל מיני סיבות שהם, או שהם דרשו להחרים כל אדם שמסתיר ממון, ומפחד המלך נאלצו בני הקהילה להטיל קללות וחרמות כרצון המלך, ונשאלו הגאונים האם יש לחשוש לכך. והם השיבו (תשובות הגאונים שערי תשובה סי' קצה; הובא להלכה במשכנות הרועים אות מ סימן קח – מלך) שהוא קללת חינם ואין לחשוש לכך כלל.

יתירה מזו היה מקרה שיהודי שהפקיד ממון אצל יהודי אחר, והעלילו על המפקיד עלילה מסוימת, והמלך החרים את כל רכושו של אדם זה, והמלך ידע שישנו ממון מופקד ולכן הכריח את הקהילה שיחרימו את מי שהממון אצלו אם אינו מוסרו למלך, אולם הנאמן רצה למסור את הכסף ליורשי המפקיד ולא למלך, אולם פחד מהקללה, והגאונים השיבו שזהו קללת חינם ואינה חלה, ולהיפך הוא יזכה לברכה רבה על נאמנותו למרות הסיכון הכרוך בכך, ועליו נאמר הפסוק (תהלים קא ו): 'עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי'.

מה עדיף לקלל או להיות מקולל?

עוד נאמר בגמרא (סנהדרין מט.) שעדיף לאדם להיות מקולל מלקלל, שהרי הקללה שקילל דוד את יואב התקיימה בזרעו של דוד המלך. וביארו רש"י והיד רמה שהרי קללת חינם חוזרת על המקלל ואינה פוגעת במקולל.

המהר"ל (חי' אגדות סנהדרין מח:) מבאר שהקללה תחול והשאלה רק על מי, ולכן אם יש מקום לקללה לחול על המקולל, היא חלה עליו, אולם אם זה קללת חינם היא אינה יכולה לחול על המקולל ללא סיבה, ולכן היא שבה על המקלל כבומרנג, והדבר דומה לאדם שזורק אבן, אם היא פגעה בדבר רך היא גורמת נזק, אולם אם היא פגעה בגדר אבנים חזק, היא אינה עושה נזק אלא חוזרת ופוגעת במי שזרק אותה.

ואף שדוד קילל את יואב בצדק, כיון ששלמה המלך בא להעניש את יואב על המעשה שעשה, שוב אין הצדקה גם לעונש וגם לקללה, והקללה חייבת לחול, ולכן היא פגעה בזרעו של דוד המלך.

המהר"ל מבאר שזה גם בדומה נאמר בגמרא (שבת צז.) שהחושד בכשרים לוקה בגופו, משום שגם גם חשד הוא סיבה לקללה ופרענות, ולכן אם אכן נעשתה העבירה החשד פוגעת בעבריין, והעבריין לוקה בגופו, אולם אם החשוד כשר, החשד חייב לזרוע קללה ופרענות, ולכן היא פוגעת בחושד, והוא זה שלוקה בגופו.

מתי קללת חכם חלה

הערוך לנר עומד על כך, שיש לכאורה שני מקרים עם דוד המלך עצמו הסותרים זה את זה, מצד אחד במקרה של אחיתופל שבו מי התהום איימו לשטוף את העולם, ודוד המלך אמר שמי שיודע האם מותר להטיל שם קדוש לתוך המים להציל את העולם ולא יגלה יחנק בגרונו, ומפחד הקללה הביא אחיתופל ראיה שמותר, ובכך מנע אסון. אולם כיון שהיה קללה של דוד המלך היא חלה על אחיתופל והוא אכן סיים את חייו בכך שהוא תלה את עצמו. אף שהיה זה קללת חינם, שהרי אחיתופל גילה את הסוד, ולא היתה סיבה לקללו. מאידך במקרה של יואב שדוד המלך קיללו בצדק, ולא היה זה קללת חינם הקללה חלה על דוד המלך ולא על יואב.

וביאר הערוך לנר ע"פ העקרון הנ"ל הקללה חייבת לחול השאלה על מי, ולכן במקרה של אחיתופל, דודו המלך קילל בצדק, שהרי התנה את הקללה בכך שאותו אדם לא יגלה, ואדם שיודע כיצד להציל את היקום ואינו מגלה אכן ראוי לקללו שיחנק, ומשכך חלה על אחיתופל, ואף שאחיתופל גילה והוא קללת חינם, מכל מקום כיון שאין מי שאשם בקללה, היא חלה על המקולל. אולם במקרה של יואב שדוד המלך קילל ושוב רצה שלמה המלך בשליחותו להעניש את יואב, ועונש כפול לא מגיע ליואב, ולכן הקללה שבע על זרעו של דוד המלך.

הריטב"א (מכות יא. ד"ה קללת) מבאר שזה קללת חינם משום שאחיתופל בתחילה לא ידע מקור להתיר, ורק לאחר הקללה התאמץ ומצא מקור, אך לא היה זה קללת חינם לגמרי, שהרי דוד המלך הצטער ממה שאחיתופל לא התאמץ מיד למצוא מקור, ולפיכך הוצרך לקלל. ולדבריו מובן שזו סיבה שהקללה שחייבת לחול תחול עליו.

כיצד ראוי שחכם או ציבור יקללו

המאירי כותב כיון שקללת חכם אפילו על תנאי מתקיימת, לכן מוטל על חכם וכן ציבור שצריכים להחרים ולקלל אדם העושה דבר מסוים, שיתנו שמי שאינו עושה כן יבורך מהשמים ומי שעושה כן יקולל, ובכך במקרה של קיום התנאי תבא ברכה ולא קללה.

הריא"ז (קונטרס הראיות מכות יא:) ביאר שהקללה פגעה באחיתופל אף שלא היה אשם משום שהיה מוטל עליו לבקש היתר על הקללה, והוא נמנע מלעשות זאת, ולפיכך חלה הקללה. ומכאן נלמד כי חכם שקילל על תנאי או שקילל מי שיודע ואינו מגלה, גם לאחר שאדם קיים את דברי החכם מוטל עליו לעשות התרת נדרים ובכך לא ינזק מקללת החכם.

הפסד ממון כדי להמנע מקללת אלמנה

הגר"י זלברשטיין שליט"א (חשוקי חמד עירובין מז.) דן במקרה מעניין, בבנין מגורים התגוררה אלמנה קשת יום, בנה של האלמנה השתלט על המקלט הציבורי והפכו למפעל קטן אשר צרך חשמל רב, אותו הוא לקח מהחשמל של ועד הבית. דיירי הבנין דיברו עימו מספר פעמים בדרכי נועם, אולם הוא אטם את אזנו משמוע, ומשכך רצו הדיירים להפסיק לשלם לחברת חשמל, ושזו תנתק לבנין את החשמל, ואת מעט החשמל שהבנין צריך לתאורת חדר המדרגות, כל שכן יחבר את התאורה בקומה שלו לביתו הפרטי.

אולם הדיירים בהכירם את האלמנה, ידעו שהיא תקלל את הדיירים "המתעללים ביתום ובאלמנה מסכנים". ומכיון שהתורה כותבת עונשים חמורים למצער יתום ואלמנה, ושהשם שומע את צעקתם חששו מכך, ובאו לשאול מה לעשות?

להנשא כשחמותו הראשונה מקפידה על כך

מקרה דומה הובאה לפתחו של הרב זילברשטיין (חשוקי חמד יבמות ג:) במקרה באלמן עם שתי ילדים שנשא גרושה עם שלשה ילדים, וחיו יחד באושר, אולם 7 שנים לאחר החתונה, נפגעה האשה בתאונת דרכים, ומאז היא צמח ואין תקוה שהיא תתעורר, והיא עברה לבית אימה האלמנה המטפלת בה במסירות, בעוד האב מגדל לבדו את חמשת הילדים. לאור הנתונים רצה האב להנשא שוב לאשה שניה, ופנה להוציא לכך היתר מבית דין כנדרש ע"פ ההלכה. ואף מצא אשה שרצתה להנשא לו ולגדל את חמשת הילדים במסירות.

אולם חמותו האלמנה מאד כעסה עליו, ואמרה לו איך אתה מפקיר את אשת נעוריך, והולך להתחתן עם אשה אחרת, וככה אתה מפקירה כשהיא חולה, ומה היא אשמה, וכך עוד מיני דיבורים כאלו.

הבעל אינו חושש לדבריה, ורוצה להתחתן, כי גם לו קשה להשאר לבד, אך האשה חוששת, ושואלת האם יש מקום לחשוש לקפידת החמות שהיא אלמנה, ואם כן איך יכולה לפייסה?

מתי קללת אלמנה חלה

הרב זילברשטיין השיב על שני המקרים הללו כי הגמרא (גיטין לה.) מספרת כי בדין תורה שהיה לפני רבה בר רב הונא הוא חייב את האלמנה וזו קללה אותו שיתהפך כסאך, כלומר שתרד מגדולתך כדיין, ורבה בר הונא הפך את כסאו כדי שיתקיים בכך הקללה, ובכל זאת הדבר לא עזר לו והוא חלה מכח הקללה.

בדומה מסופר בגמרא (ב"ב קנג.) שרבא פסק בדין תורה לרעת אשה מסוימת, וזו קיללה אותו שתטבע ספינתו, ותלמידי רבא הטביעו את בגדיו במים, כדי שקללתה תתקיים, ובכל זאת ספינתו טבעה בים.

ובפירוש הבונה (על עין יעקב שם) ביאר שלא היה זה קללת חינם, משום שדיין צריך להפוך בזכותם של יתום ואלמנה. אולם בעיני שמואל נחלק עליו, וסבר שאסור לדיין לפסוק לפנים משורת הדין לטובת האלמנה. אולם נענש שהיה מוטל עליו לפייס מעט את היורשים שיוותרו לה. והביא שגיסו שר התורה הרב חיים קנייבסקי זצוק"ל ביאר שהיה מוטל עליו לנמק יותר את הפסק, לנחם ולעודד את האלמנה, שהיתה שבורה מכך שלא נמצא צורה לגבות עבורה ע"פ דין את הכתובה או מזונות המגיעות לה. וכיון שהאלמנה היתה בלב שבור ולא פייסו אותה מספיק, נענש.

ולכן פסק הגר"י זילברשטיין כי במקרה הראשון יש לדבר עם האלמנה בנחת, ולפייס אותה, ולהסביר את המצב שבנה אינה נוהג כשורה, ושאין להם טענות עליה, ואם היא תקלל בכל זאת אין לחשוש לקללתה שהיא קללת חינם.

והוסיף שמותר להמנע מלשלם לחברת חשמל, אף שחברת החשמל לא פשעה, משום שלכל אדם עדיף שלא ישתמשו בחשמל שהיא מספקת בצורה של גזל. וכאשר יסתדר הענין ישלמו את החשבון ויחזירו את החשמל לבנין.

ואילו במקרה השני אם החמות מקפידה שלא בצדק כלל, אין לחוש לה. אלא אם יש קצת מקום להקפדתה למשל שחושבת שאילו היה מתמסר לה יותר היתה אשתו במצב טוב יותר, ולא היתה צמח חסר תקוה, אז יש לפייסה ולהסביר לה בנועם ובחן, שטובת נכדיה היא שלא יגדלו כיתומים, אלא שתהיה להם אמא שתטפל בהם, תתמסר לתזונתם וגדילתם.

אולם מכיון שנאמר בגמרא (יומא פז.) שרב סידר פסוקים לפני רבי, כשנכנסו רבי חייא ובר קפרא ורבי שמעון בר רבי, חזר רב בכל פעם והתחיל את הסידור מחדש, אך בפעם הרביעית כשנכנס רבי חנינא, לא חזר, אמר כמה פעמים אחזור לראש, ורבי חנינא הקפיד, והלך רב לפייסו בערב יום כיפור. וכתב השפת אמת מה שהקפיד רבי חנינא, אף שלא היה מחויב לחזור בשבילו, משום שערב יום כיפור יש חיוב לפייס ולפייס אף כשהצדק עם הזולת.

ונלמד מכאן כי הקפדה מזיקה אף אם היא לגמרי שלא בצדק. ובפרט אלמנה, שבתה שוכבת במצב כזה.

לכן הורה שילכו האיש עם האשה לחמות, ויכתבו לה כתב התחייבות, שבעזרת השם בתה תקום בקרוב ממטת חוליה, ואז מיד הם מקבלים על עצמם להתגרש, כדי שיחזור לאשתו הראשונה, ואז בעזרת השם, תרד גם קפידת החמות, ויזכו להקים בית בשלום.

סיכום

למדנו כי קללה היא כלי נשק מסוכן בעולם, ועלינו להמנע מלהשתמש בה, כאשר הקללה היא בחינם ובלי סיבה מוצדקת הלכתית, לרוב היא שבה על המקלל וגורמת חלה עליו. אולם לעיתים גם כאשר יש תביעה עדינה ודקה על המקולל היא חלה עליו, אף שנהג בצדק באופן כללי.

ולכן נשתדל שחס ושלום לא תצא קללה מפינו גם במצבי כעס, אולם במקרה ואדם מקלל אותנו לחינם אן לחשוש משום שקללת חינם אינה חלה, אלא אם כן הוא חכם או צדיק, או מקרים נדירים שונים, מכל מקום טוב לפייס אדם זה ולהתיר את הקללה, משום שאם יש תביעה קלה עלינו היא יכולה ח"ו לפעול.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. יישר כוח הרב, נפלאה לי תורתך, תודה רבה.
    אמן, יהיה העיון במאמר לתיקון ולכפרת תקלות לשון שבין אם במזיד ובין אם בשוגג.

    שבוע מבורך

  2. נורא ואיום. וקשה מזה הוא שמשתמע מהמאמר שאין כל כך תקנה לדבר. ובשלמא עם קללת חכם אפשר עוד לעכל שדברים היוצאים מפיו גם אם בטעות לא מליבו באו אלא כעין נבואה, אבל איך נמלט את נפשנו מכל אדם. מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. ומה יעשה דיין שגם כך תלויה עליו אימת הטיית הדין. אבל מאידך אני תמה על הדבר שהרי אם כך בקללות, כל שכן בברכות, הלא מידה טובה מרובה ממידת פורענות? ומשמע כי זה כלל בבריאה לא בהקשרים מסוימים. ומעולם לא שמעתי שברכת חכם אפילו על תנאי ואפילו בטעות היא באה. אדרבא מה ששמעתי למיטב זכרוני הוא שברכת חכם צריכה לבוא בלב שלם ובנפש חפצה ובזו סגולתה וסגולת שאר ברכות לצורך הענין. חזק וברוך הרב שיהא חלקך תמיד עם המבורכים והיה ברכה שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול.

  3. כל דבר יש לו תקנה ולעומת כל דבר המעורר דינים יש דברים המעוררים רחמים, ואלו הם התשובה והמצוות ולימוד תורה וקירבת ה', כוונת הרב כותב המאמר שקללת חכם יש לה השפעה גם אם היתה בטעות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *