צירוף למנין ששה מתפללים עם עוד ארבעה נוכחים

שלום וברכה

המשנה ברורה כידוע מכריע בסי' צ סעי' ט שמנין הוא דוקא עשרה אנשים המתחילים שמונה עשרה ביחד.

מסתבר שאם כולם בברכה הראשונה זה עדיין נחשב יחד.

כשיש שישה אנשים שמתפללים עתה ורוצים לצרף אליהם ארבעה, נחלקו הדעות אם זה נחשב תפילה בציבור, אבל בכל מקרה הם יכולים לומר קדיש וברכו. ויש שחילקו לענין זה בין קדיש לחזרת הש”ץ ראה כאן. כאשר יש רק ארבעה או חמישה שלא התפללו, לכל הדעות הם לא נחשבים כתפלה בציבור. ומכל מקום גם הם יכולים לצרף עמהם עוד שישה לברכו וקדיש ראה משנה ברורה בסי’ סט.

מי שלא יודע להתפלל הרי שהוא לא מתפלל איתם, אז במה הוא שונה מהארבעה האחרים? לא הבנתי… ואם התכוונת להתפלל בששה בלי עוד ארבעה נוכחים ודאי אין כאן מנין לשום דבר וענין ואין לומר קדיש וחזרת הש"ץ.

מקורות:

פשטות דברי המשנה ברורה סי’ צ’ ס”ק כ”ח[1] היא שצריך שיהיו עשרה ביחד בשעת התחלת השמונה עשרה ואז נחשב לתפילה בציבור, אמנם בסי’ ס”ט סק”ח[2] כתב שרוב מנין הם כמו ציבור גמור וכן כתב בשו”ע הרב סי’ ס”ט סק”ה[3], ונחלקו האחרונים להלכה אם אכן צריך להקפיד שיתחילו עשרה יחד שמונה עשרה בלחש, ובשו”ת מחזה אברהם ח”ב סי’ ט’ כתב על פי החתם סופר או”ח סי’ ק”מ שאין צריך עשרה ומספיק שיש ששה ובפסקי תשובות סימן צ’ הערה 159 הביא מקורות רבים כשיטה זו, אמנם עי’ בשו”ת יד אליהו סי’ ז’ ובתשובות והנהגות ח”א סי’ ק”ד בשם הגרי”ז מבריסק, ארחות רבינו חלק א’ סי’ ק”ס ואגרות משה או”ח חלק א’ סי’ כח – ל שלענין תפילה בציבור לא מועיל רוב. ולכן לכתחילה יש להחמיר שיהיו עשרה ביחד בשעת התחלת התפילה, וכשהמנין מצומצם ניתן להסתפק בששה.

[1] משנה ברורה סימן צ ס"ק כח: עם הצבור – מפני שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם. אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה. ובהכ"נ ביחיד ובביתו בעשרה תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג]. ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בבהכ"נ וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח בצבור [ח"א]. מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תיכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבהכ"נ יותר טוב לילך להתפלל מוסף עם הצבור בבהכ"נ דברוב עם הדרת מלך כ"כ בתשובת יד אליהו סימן מ"ב ודוקא אם מקום מיוחד לתפלתו הוא בבהכ"נ אבל אם אין מקומו מיוחד להתפלל בבהכ"נ טוב יותר שיתפלל כל התפלה במקום אחד. כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים ועיין בח"א כלל ס"ח ובנשמת אדם שהאריך בכמה פרטים שיש בענין זה:

[2] משנה ברורה סימן סט ס"ק ח: וקדושה וכו' – עיין בהג"ה בסמוך שמסיים כל התפלה ג"כ ועיין לעיל בסק"א דדעת הרדב"ז דאין לנהוג דין עובר לפני התיבה אא"כ יש בהם עכ"פ אחד שלא התפלל עדיין וכתב המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה ויאמר הג' ראשונות בקול רם והשאר בלחש אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור ועיין בבה"ל:

[3] שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן סט סעיף ה: אעפ"י שאפילו יחיד שהתפלל כבר בפני עצמו אלא שלא שמע קדושה יכול לירד לפני התיבה ולחזור ולהתפלל כל התפלה בשביל הקדושה מכל מקום אם לא התפלל עדיין אין לו להתפלל בלחש תחלה אלא א"כ יש ששה שהם רוב מנין שלא התפללו עדיין שאז הם כמו צבור גמור ומתפללים בלחש תחלה ואח"כ חוזר אחד מהם התפלה בקול רם אם יש ט' שישמעו ויענו אמן אבל בפחות מששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש תחלה אפילו הש"ץ הוא מאותן שלא התפללו עדיין אלא יתחיל מיד בקול רם שהרי עיקר הכוונה הוא בשביל הקדושה (ומטעם זה לא יאמר בקול רם אלא עד האל הקדוש ולא יותר שלא התירו להשמיע קולו בתפלתו אלא בחזרת הש"ץ בלבד וזה אינו ש"ץ כיון שאינו רשאי לחזור התפלה ואינו מתפלל אלא פעם אחת בשביל חובת עצמו בלבד):