קופאי שמצא מטבע זהב בתוך שקית מטבעות

שאלה:

דוד עובד כקופאי בסופרמרקט כשר בצרפת ומועסק אצל יוסי בעל החנות.
והנה יום אחד מגיעה אשה גויה לחנות, וכשהגיעה לקופה נדרשת לשלם סכום של 9 יורו.
האשה הושיטה לקופאי (דוד שעבד באותו עת בקופה) שקית מלאה במטבעות סנט של יורו, וכשזה התחיל לספור ראתה האשה שהדבר יקח זמן ובעקבות כך אמרה לדוד הקופאי שיקח את כל השקית הגם שיכול להיות שיש קצת יותר מ9 יורו.
דוד מיודענו לקח את השקית ופטר את האשה לשלום, ולאחר זמן כשספר את הכסף בשקית אורו עניו כשמצא בין המטבעות מטבע זהב נדיר ששויו כ500 יורו, ועוד מצא שסכום שאר המטבעות שוה לסכום של 12 יורו.
כשהדבר נודע ליוסי בעל החנות תבע את דוד שיתן לו גם את מותר התשלום וגם את מטבע הזהב בטוענו שכל מה שמגיע מתשלומי הלקוחות שייך לו.
לעומתו טוען דוד שאינו שכור אלא לגבות מהלקוחות תשלום שווי המוצרים של החנות, אבל כל המציאות שהוא מוצא אינן כלולות במסגרת עבודתו ולכן גם המותר וגם המטבע זהב שייכים לו.
ועתה הגיעו לדין תורה לברר מי צודק והדין עם מי?

תשובה:

שלום וברכה,

המטבע זהב שנמצאה בשקית שייכת לעובד – דוד.

השלוש יורו הנותרים [שמעבר ל9 יורו] חולקים בו העובד והמנהל – יוסי ודוד.

בהצלחה.

מקורות:

קיים הבדל בין המטבע הזהב לבין השלושה יורו העודף שנמצא. המטבע הזהב מוגדר כמציאה. ואילו השלוש יורו הנותרים מוגדרים כמתנה. וראיה לדבר, שאם האשה שנתנה את השקית מטבעות הייתה יהודייה, היה צריך להחזיר לה את המטבע הזהב כדין השבת אבדה, אבל את השלושה היורו הנותרים לא היה צריך להחזיר. משום שהשלושה יורו הנותרים לא נחשב לנתינה בטעות, אלא בכוונה נתנה את כל הכסף שנמצא בשקית. אבל המטבע הזהב הוא נתינה בטעות שלא היה בדעתה לתת את המטבע הזהב, וחל על המטבע הזהב חובת השבת אבדה. 

וכאן שהאשה שנתנה היא גויה ואין השבת אבדה בגוי, א"כ המטבע הזהב אינו מתנה, אלא מציאה שמצא העובד. וקיי"ל להלכה (שו"ע סימן ער סעיף ג) שפועל שמצא מציאה תוך כדי עבודתו, המציאה לעצמו ולא לבעל הבית, ולכן המטבע הזהב שייך לעובד ולא למעביד.

התוספת של שהשלושה יורו שניתן הרי זה מתנה שנתנה האשה, כיון שמודעת שיתכן ויש יותר מטבעות והסכימה לתת את הנותר, ויש לדון למי שייך הכסף הנותר.

ומצאנו בזה בשו"ע סימן קפג סעיף ו גבי שליח שקיבל מתנה, חולקים בו המשלח והשליח. ובסעיף ו' כתב המחבר שאם שלח שליח לקבל חוב מהגוי והגוי הוסיף מעות, הכל לשליח, והסמ"ע שם ס"ק כא הביא את דברי הטור שמחלק בין תוספת מעות של פירעון חוב לתוספת מעות של מקח, שבמקח שהוסיף הגוי חולקים בו המשלח והשליח. ולפ"ז במקרה הנ"ל התוספת שנתנה האשה שלושה יורו הרי זה מתנה שקיבל השליח שיחלקו בו העובד והמעביד.