השבת אבדה בכלים שנמצאים בגינה ציבורית

שאלה:

שלום,
לפני למעלה מחודש מצאתי כוס תרמית בגינה ציבורית.
א. האם הייתי חייבת לקחת אותה הביתה כדי לפרסם מודעת השבת אבידה?
ב. פרסמתי אותה בקבוצת וואטסאפ של השכונה וגם תליתי מודעות. יש לציין שכעבור יומיים בערך המודעות מייד מתכסות במודעות אחרות. האם הייתי צריכה לתלות שוב ושוב?
אף אחד לא דרש אותה.
מה עליי לעשות.
האם מותר לי להחזירה לגינה.

תשובה:

שלום וברכה,

דברים קטנים שנמצאים בגינה ציבורים ואין חשש שיגנבו את החפצים עדיף להשאיר במקום ולא להגביה, כיון שיש אפשרות שהבעלים יבואו למקום ולקחת. אבל אם הגביה התחייב בהשבת אבדה ואסור לו להחזיר למקום. ולכן במקרה שלך היה עדיף שלא להגביה. אם הגבהת את הכוס: אם יש סימן על גבי הכוס או שהכוס הייתה מונחת במקום מסוים, חייבים להכריז – לתלות מודעה פעם או פעמיים במקום שנמצאה הכוס. אם אין סימן אין חובה להכריז כלל.

בהצלחה.  

מקורות:

שולחן ערוך חושן משפט הלכות אבידה ומציאה סימן רס

סעיף ט

 כל המוצא אבידה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה, ואם יבא ליטלה, והיה דבר שאין בו סימן, הרי איבד ממון חבירו, שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו. ואם היה דבר שיש בו סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימניה. לפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה. אפילו נסתפק לו הדבר, ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח, הרי זה לא יגע בו, ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם. ואם היה דבר שאין בו סימן, זכה בו ואינו חייב להחזירו. וכל דבר שיש בו סימן, בין ספק הנחה בין בדרך נפילה, בין ברה"י בין בר"ה, חייב להכריז. 

סעיף י

 כיצד, מצא טלית או קרדום בצד הגדר, הרי זה לא יגע בהם. בסרטיא (פי' דרך רחבה שהולכים שם רבים תדיר), נוטל ומכריז. מצא גוזלות מקושרים בכנפיהם ומדדין אחר הגדר (פי' גדר של אבנים) או אחר הגפה (פי' סתימת כותל של עצים או של קנים) או בשבילין שבשדות, ה"ז לא יגע בהם, שמא בעליהם הניחום שם. ואם נטלם, הרי אלו שלו. ואם היו קשורים קשר שהוא סימן, חייב להכריז. וכן אם מצאם קבועים במקומם, חייב להכריז, שהמקום סימן. הגה: כל אלו דברי הרמב"ם, אבל יש חולקין בכל זה וסבירא להו דג' חילוקים בדבר, דאם הדבר משתמר כגון טלית או קרדום בצד גדר,  והוא ספק אם הניחו בעלים שם, לא יגע בהן בין יש בו סימן בין אין בו סימן. עבר ונטלו והוליכו לביתו,  אם יש בו סימן יכריז (טור), ואם אין בו סימן יהא מונח עד שיבא אליהו (המגיד פט"ו דגזילה ונ"י פ' אלו מציאות). לא הוליכו לביתו, יחזור ויניחנו על מקומו. ובמקום שאינו משתמר כלל,  אפילו ודאי הונח ואין בו סימן לא בחפץ ולא במקום, הוי של מוצאו. ואם יש בו סימן, נוטל ומכריז.  ובמקום שמשתמר קצת, כגון שבילין שבשדות, אפילו ספק הינוח, יש בו סימן נוטל ומכריז, ואם אין בו סימן, לא בגופו ולא במקום, לא יטלנו, ואם נטלו רק בידו ולא הוליכו לביתו לא יחזיר, שהרי אין המקום משתמר היטב, ויהא מונח עד שיבא אליהו, וכן נראה לי עיקר (טור והמגיד).