כתיבת פסוק בהזמנות

שאלה:

כשאנחנו מדפיסים כעת הזמנות לחתונה של הבן שלנו ורוצים מחד גיסא לכתוב קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה מה הדרך הראויה ביותר לכתוב זאת ויחד עם זאת להימנע מחשש גניזה? האם מספיק להפריד בין כל שני מילים בכוכב או שצריך לרדת שורה? לכתוב בארבע שורות? או שיש דרך אחרת?

תשובה:

הדרך הראויה היא לשנות את הנוסח, לכתוב קול ששון ושמחה קול חתן וכלה. כך זה פטור מגניזה.

מקורות:

ראה טבלת השינויים בסוף ספר גנזי הקודש.

בגנזי הקודש פרט ט הלכה ה כתב אין לכתוב בהזמנות שלמה פסוקים כגון עוד ישמע וקול ששון או מאמרי חז"ל כגון בן י"ג למצות  [כי גם מאמר זה הוא טעון גניזה כפי שהורה הגר"ח קנייבסקי] כי יבואו לידי ביזיון. אמנם כשכותבים יום השמחה וכותבים לסדר ומצטטים חלק מפסוק מפרשת שבוע וכיוצא בזה מותר דאינו טעון גניזה כך הורה לו הגר"נ קרליץ. ומתוך כך בא לדון באופן כתיבת הפסוקים ובטבלה שהביא שם בסוף הספר שיהיה ינתן לכתובם בשינויים.

ראה שם בגנזי הקודש שהאריך בריש פרק ט באיסור לכתוב פסוק או חלקו במקום שיש חשש שיבוא לידי ביזיון, ואפילו שאין בציטוט שם ה'. ולכן כתב שאין להדפיס אף חלק מפסוק או דברי תורה בעיונים מודעות רחוב חוברות פרסומות קבלות צדקה ובדפי מידע כי יבואו לידי ביזיון.

וראה מה שכתב שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלד: הנה בדבר המדפיסים ברכות ותפלות מצד אחד ועל צד השני עניני הודעות למסחר, ודאי הוא דבר אסור אף בלא כתיבה על צד השני, דהרי אסרו מלכתוב אדרכתא בשטריא אף שהיה זה צורך ותקנה מתחלה נגד גזירת מלכות יון, ומ"מ בשביל חשש שאחר הפרעון יהיה מוטל באשפה, אף שודאי היה מפורסם שאסור להטילו באשפה קודם שיקרע משם את השם לגונזו, אבל בשביל שכחה אף מדבר ידוע שלא שכיח, ומיעוט אינשי דלא מעלי שלא יקפידו אסרו ועשו יום טוב יום תלתא בתשרי שבטלום כדאיתא בר"ה דף י"ח, כ"ש שאסור לכתוב שמות על ניירות בעלמא שהוא בלא צורך ושולחים אותם לאנשים שרובא דרובא מטילין אותם לאשפה שאסור, ומפורש ברמ"א /יו"ד/ ס"ס ער"ו שאסור לכתוב שמות שלא בספר דיוכל לבא לידי בזיון, ולשון לכתחלה שכתב הרמ"א לא מובן לכאורה דלא שייך הכא היתר בדיעבד דבכבר עבר וכתב לא שייך לומר שעשה דבר היתר דואי /דודאי/ עשה איסור, אך שכיון שכבר כתוב יצטרך לגונזו. ואולי כוונתו דאם כבר כתב יהיה רשאי להחזיקו אצלו ולשומרו מבזיון ולא לחוש שמא יאבד ויבא לידי בזיון, ולא נימא כפשטות לשון המחבר כלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ מקום השם וגונזו, שמשמע שמוכרח לקוץ מקום השם ולגונזו אף שמאבד הכלי ואסור לו להחזיקו ולשמור מבזיון, אלא שאם כבר עבר וכתב סובר הרמ"א שמותר לו להחזיקו אצלו ולשומרו מבזיון, ודברי המחבר אוקים כשהוא באופן שלא יוכל לשומרו או שהוא על כלי כזה שאינו דרך כבוד כגון בכתוב על ידות הכלים וכרעי המטה שאיתא בברייתא ערכין דף ו' וכדסובר כן הפמ"א שהביא הפ"ת /יו"ד סי' רע"ו/ בס"ק כ"ה. וגם אולי פליג על המחבר שהמחבר הוא כפשטות לשונו שמוכרח לקצוץ מקום השם ולגונזו אף בכלי מכובד מחשש שמא יבא לידי בזיון, או שסובר כהחו"י סימן ט"ז שאוסר בהנאה ממשמעות לשון התוס' ערכין שם /דף ו/ ד"ה יגוד, והרמ"א פליג ומתיר בהנאה כהפמ"א, וגם שאין לו לחוש שמא יבא לידי בזיון כיון שרוצה לשומרו, אבל ודאי שאין לפרש לשון לכתחלה שהוא רק דין דלכתחלה, להורות שאם היה שייך דיעבד היה מותר רק שאין שייך זה במציאות ונוגע זה לענין שעת הדחק והפ"מ, שבדבר שמותר דיעבד הרי שעת הדחק והפ"מ כדיעבד דמי, ונימא שלכן לצורך מצוה כמו לצורך הכנסה לצדקה יהיה מותר, דא"א לפרש כן שכיון שלא שייך מציאות דיעבד והוא רק לענין שעה"ד לא היה לו לכתוב בלשון כזה אלא לכתוב בהדיא ובשעת הדחק לצורך מצוה מותר. אלא ודאי שאסור לרמ"א לכתוב אף בשעה"ד והפ"מ וצורך מצוה, ולכתחלה שכתב הוא כדבארתי. שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלדובדבר אם יש עוד איסור על הדפסת הודעת עניני מסחר לבד האיסור דכתיבת שמות שלא בספר, הנה מדין איסור הנאה בהנייר שנתקדש מהשם הכתוב עליו, אם היה נחשב זה דרך כבוד היה תלוי במחלוקת החו"י והפמ"א שאף שנוטה יותר כהפמ"א מ"מ אין לעשות למעשה נגד החו"י, אבל מסתבר דאין זה דרך כבוד להשתמש בניירות דשמות כתובים עליהם למודעות דמסחר וא"כ אסור לכו"ע. ואם הוא למודעות למוסדות תורה ולמוסדות חסד אפשר דאין זה דרך בזיון ותלוי במחלוקת החו"י והפמ"א, ואולי שייך גם במצוה זו דקבוץ מעות עבור צדקה מצות לאו ליהנות ניתנו ולא יהיה אף להחו"י איסור מצד שהוא אסור בהנאה אם נימא דאין במודעות אלו דרך בזיון, אבל למעשה היה מן הראוי להחמיר גם בשביל זה כיון דאין ברור שאין זה דרך בזיון אף שהוא למוסדות תורה וחסד, אבל אין צורך לזה דהא אסור בלא זה מצד איסור שמות שלא בספר.