שאלה:
יש אברך אחד שמלמד את הזקנים בעזרת נשים שבכולל, ולפעמים אין לו עשרה אז הוא מבקש מאברכים שבאמצע לימוד עיון להצטרף אליו. והחל ויכוח האם הדבר הזה מותר או שאסור.
אותו אברך לא ישנה דעתו, בהנחה ואסור, עד שלא נוכיח לו שכן דעת מרן הגאון הרב עובדיה יוסף זללה"ה
תשובה:
אם זה מפריע את הלימוד זה בודאי לא ראוי, אמנם אם יכולים לענות תוך כדי לימוד בלי שיופרעו אין איסור. מציין לך מקורות קדומים ממרן הגר"ע יוסף, שהובאו בס' ציץ אליעזר, לא מצאתי ביביע אומר כרגע.
מקורות:
שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן ג
והלום ראיתי בס' פתחי תשובה על או"ח סי' קכ"ד סעי' ה' שמביא בשם תשו' דברי דוד סי' מ"א שכ' דכשעוסק בתורה אין להפסיק ממשנתו לענות ב"ה וב"ש ואמן ושכן כתב בתשו' מים רבים סי' ב'. ומעיר ע"ז דלדעתו יש לסמוך ע"ז בב"ה וב"ש אבל באמן צ"ע מהיכן למד זה שהוא מדינא דגמ' אם לא מי שתורתו אומנתו כרשב"י וחבריו דאינו מפסיק לתפלה או ת"ת דרבים דפטור מק"ש ע"ש.
והנה עיינתי בגוף ס' דברי דוד (מילדולה) וראיתי שבפנים התשו' לא מזכיר מזה כלום, ורק במפתחות מזכיר מזה שכן העלה בספר מים רבים (של אביו ז"ל) סי' ב' שא"צ להפסיק ממשנתו לענות ב"ה וב"ש. ועיינתי על כן בס' מים רבים שם. וראיתי שהמדובר הוא באמת בת"ת דרבים, וטעמו ונימוקו עמו מפני שיש בזה ביטול תורה ובלבול משנה וטירוף התלמידים. ועוד הוסיף לנמק מהא דשנינו בפ"ב דשבת דאין מפסיקין לתפלה, ואם לתפלה עצמה אין מפסיקין ה"ה דאין מפסיקין לענות ב"ה וב"ש ואמן וכבר אמרו רז"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ועם כל זאת מסיים וכותב דמ"מ משום מדת חסידות אם כוונתם של התלמידים רצויה יכולים לתקן ביניהם לענות כל א' וא' בלחישה בינם לבין עצמם בלי השמע קולם ובלי הפסקת תלמודם עיין שם. וכל זה לא היה למראה עיני הבעל פתחי תשובה. ואין להאריך בכאן יותר.
