לתרומות לחץ כאן

תשלום למעון בזמן הקורונה

שאלה:

צהריים טובים לכבוד הרבנים.
עכשיו כשסגרו את הגנים והמעונות רציתי לשאול האם אנחנו צריכים עדיין לשלם להם בגלל שהם סגרו לא מרצונם או עכ"פ אנחנו לא מקבלים שירות?
ואני לא יודע אם זה קשור אבל הגננות והמטפלות לא מקבלות שכר על הזמן והם יצאו לחופשה ללא תשלום האם זה נפק"מ?
תודה רבה ובשורות טובות.

תשובה:

שלום וברכה, במצב השורר בארץ שאסרו התקהלות של יותר מעשרה אנשים, ואסרו על בעלי האולמות לערוך שמחות. וכן אסרו על מעונות וגנים ומוסדות לימוד לקיים לימודים,דינו כמכת מדינה. ומאחר ויש מחלוקת מי נושא בהפסדים האם בעלי האולמות והגננות בלבד, או גם הלקוחות. לכן אם עדיין לא שילמו הלקוחות כלל, אין חובה לשלם. ואם שילמו יכולים בעלי האולמות או הגננות לתפוס עד כשליש מהתשלום בלבד, ואת היתירה משליש צריכים להחזיר ללקוחות. אם ניתנו צ'קים מראש, יכול הלקוח לבטל את הצ'קים כדי שלא ייפדו אותם. בהצלחה.

מקורות:

מכת מדינה – ההפסד על בעל השדה במשנה (ב"מ דף קה ע"ב) "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא – מנכה לו מן חכורו". מנכה לו פירושו שהמקבל אינו משלם שכר מלא אלא לפי הנאתו. ביאור הדברים שבכל אונס שאירע דנים למי האונס האם לשוכר או למשכיר. אבל במכת מדינה האונס נופל על בעל השדה. כתב הרמ"א חו"מ סימן שיב סעיף יז: "נשרף כל העיר, הוי מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו, בין הקדים לו שכרו או לא". מבואר שבמכת מדינה ההפסד על המשכיר, וגם אם שילם השוכר מראש חייב המשכיר להחזיר את התשלום לשוכר. אמנם המרדכי (אות שמא והובא ברמ"א סימן שכא) כתב: "ואם הביטול של המלמד מחמת גזירת המושל שבעיר ואי אפשר למלמד ללמוד הוי מכת מדינה ויהא ההפסד של בעל הבית". הרי שבגזירת המושל שלא ללמד ההפסד על השוכר של הפועל – אבי הבן. וזה סותר למה שאמר לעיל שבמכת מדינה ההפסד על המשכיר ולא על השוכר. יש לחלק בין בתים שנשרפו לגזירת המושל שלא ללמד הדרכי משה (סימן שכא) עמד על הסתירה בדברים ותירץ: "ולא דמי לקרקע דאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו (ב"מ קה ב) ולא אמרינן דכל ההפסד על השוכר די"ל דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר בזו אמרינן דגם הוא יפסיד משא"כ בשאר משכיר ולכך הוה כל ההפסד של שוכר וכן נראה בתשובת מיימון סימן כ"ז בדין בית שנשרף". הדרכי משה תירץ בין שכירות בית שהקרקע עומדת בחזקת המשכיר, ואילו בשוכר אינו בחזקת המשכיר. אמנם דבריו לא התבארו לנו, במה שונה כל שוכר משכירות קרקע, הרי בכל שכירות הגוף שייך למשכיר והפירות לשוכר, וגם בשכירות מלמדים גוף המלמד הוא ברשות עצמו. וכבר הקשה על דבריו בביאור הגר"א ס"ק ז וסיים שם "מ"מ דבריו תמוהין ומרפסן איגרא יציבא בארעא כו' מאן דאית לי תורי". הסמ"ע הרבה להקשות על דברי הרמ"א שפסק כמרדכי וכתב שהכוונה בדברים שמשלם חצי ובכל מכת מדינה ההפסד על שניהם. דברי המרדכי דווקא בלימוד שהשכר אינו על הלימוד אלא על שימור הילדים הנתיבות בסימן שלד ביאר שהרמ"א הביא דברי המרדכי רק להוכיח שיש דין ניכוי גם על להבא ולא כמהר"פ, אבל אינו פוסק כמרדכי, ולדעת הרמ"א העיקר כפי שפסק בסימן שיב, שכל ההפסד על המשכיר. והמרדכי שפסק במלמד שמשלם כל השכר, טעמו, שמלמד מקבל שכר שימור ולא שכר על הלימוד (שאסור לקבל שכר על הלימוד), וגזירת המושל לא היתה על השימור אלא על הלימוד, א"כ אינו אנוס בגוף השימור ולכן נותן כל שכרו. בלימוד תשב"ר השכר אחיד עבור כל השנה ואין להפסיק באמצע ביאור נוסף מצאנו בחת"ס חלק חו"מ סימן קס"א שביאר שבית ונשרף נחשב שבטל הדבר, משא"כ חמור נקרא שזיקא ניטל מהחמור והחמור קיים. ובמלמד שכתב המרדכי שחייב לשלם כל השכירות. ובדברי המרדכי במלמד ביאר החת"ס שמלמד נחשב לשכירות של שנה שלמה, שתחילת השנה קשה ללמוד עימו וסוף השנה קל ללמוד והשכר שווה על כל השנה, ולכן א"א לבטל באמצע השנה ששנה נחשב לדבר אחד כמו בשדה שאחר שהשקיע לא יכול לבטל. סיכום: נמצא שלפי דברי הדרכי משה והסמ"ע חייב השוכר לשלם, אמנם ההפסד על שניהם כדברי הסמ"ע, ולכן ישלם חצי. אולם לדעת הגר"א, נתיבות וחת"ס ההפסד על המשכיר בלבד. שכר ספינה והתייבש המעיין מזלו של השוכר גרם במחנ"א (שכירות ז) הביא את דברי הירושלמי (גיטין ז, ו) באחד ששכר ספינה לעבור את הנהר, ועד שלא עברו התייבש הנהר ולא היה צורך בספינה. ונפסק בירושלמי שאם שילם אינו מקבל את כספו בחזרה, כי בעל הספינה טוען 'אנא קאימנא'. ולפ"ז כתב המחנ"א שבכל מכת מדינה למרות שההפסד על המשכיר, אבל אם הקדים לו שכרו נתרצה השוכר שיהיה השכר של המשכיר ולא ידרוש החזר גם אם יהיה אונס. הוסיף המחנ"א וכתב שלא דומה לנשרף הבית שכתב המהר"ם שמחזיר לו את שכרו, משום שבנשרף הבית לא יכול המשכיר לומר אנא קאימנא, אבל במכת מדינה שאירע דבר בעיר, אין האונס מחמת המשכיר והבית קיים. המנחת פיתים (שכא, א) חולק על המחנ"א וסובר שגם אם שילם מראש מחזיר המשכיר את הדמים. וכן דייק מדברי הנתיבות (שיב, יג). אמנם המהרש"ם (ב, קצט) הביא את דברי המחנ"א לדינא. ולפי דברי המחנ"א בתקופת התפשטות הקורונה, גזרו שלא יתאספו עשרה אנשים, וגם גזרו על כל בעלי האולמות שיסגרו את האולמות. וכמו כן גזרו על בעלי המעונות שלא ייפתחו את. ולא יכול בעל האולם לומר 'אנא קאימנא', מפחד הפקחים שלא ייקנסו אותם. ולכן גם אם הקדים את כל שכרו, חייב להחזיר לו. (אמנם דעת המחנ"א כראב"ן שמחזיר רק חצי וכמובא להלן). דעת הראב"ן שבכל מכת מדינה מזל שניהם גרם בתשובות ראב"ן (צח) כתב גבי מכת מדינה שברחו היהודים מפני הגזירה, ואף השוכר ברח מהעיר, ותובע השוכר שיחזיר לו את דמי השכירות ששילם לו עבור השנתיים שלא דרו יהודים בעיר. ופסק הראב"ן שההפסד על המשכיר ועל השוכר ולכך צריך המשכיר להחזיר חצי מדמי השכירות. והביא ג' טעמים לדבר: א', לדעתו כך הדין בכל מכת מדינה "דכיון דמכת מדינה היא, על שניהם הוי ההפסד, וזה יפסיד מחצה וזה יפסיד מחצה". ב', שאפילו אם נאמר שביבש המעיין (המשנה בב"מ קג, ב) החוכר אינו מפסיד כלום, בכ"ז כאן יפסידו שניהם "דהתם היתה כל המכה על השדה של מחכיר שהרי נשדפה רובה דבאגא ולא היתה המכה על החוכר, אבל הכא איכא למימר גזירת המכה על שניהם היתה, על הבתים להיות בדודים ועל האנשים להיות גולים, הלכך לתא דשניהם הוא יחלוקו ההפסד", וגם לולא טעם זה מ"מ יש טעם נוסף – ג', "מצי אמר משכיר לשוכר, אילו לא שכרת ביתי אז שמא היה שוכרו אחר מאותן שלא נגזר עליהם גלות, שהרי נשארו מיעוט הקהל בבית", והיינו שכיון שיש שוכרים שלא ברחו אינו ברור אם ההפסד בא בגלל מזל של המשכיר ג"כ או רק משום מזלו של השוכר. המחנ"א הביא את דברי הראב"ן והזכיר את הטעם השני. החקרי לב (חו"מ ב, פב ד"ה לדידי) הביא את תשו' הראב"ן והביא שהרבה פוסקים לא כתבו כן אלא הוציאו כל השכירות מן המשכיר, וטען שמה שפסקו כן נובע מהא שלא ראו את הראב"ן. ולדינא פסק החקרי לב שהיות שהמשכיר הוא מוחזק הוא יכול לטעון קים לי כהראב"ן ולהחזיר רק חצי מדמי השכירות, והוא הדגיש שלולא שהיה מכת מדינה לא היה המשכיר צריך להחזיר כלום. נמצא שלפי דברי הראב"ן במקרה דנן שאסרו התקהלות של יותר מעשרה אנשים, והטילו קנסות על הגננות ובעלי האולמות, ההפסד חל על שני הצדדים – בעלי האולמות ובעלי השמחה. (יש שטענו שהיות ובעלי האולמות מתקשרים לבעלי השמחה ומודיעים על הביטול, והם המפחדים לערוך את השמחה, יש לומר שרק מזל דידהו גרם, ורק בעלי האולמות והגננות מפסידים. אמנם נראה שאין זה כן, וההוראה היא לכלל הציבור שלא יתכנסו, אלא שצורת האכיפה נעשית שקונסים את בעלי האולמות והגננות, אבל ההוראה היא לכלל הציבור, ולכן יש לומר מזל שניהם גרם). העולה לדינא: לדעת הגר"א, נתיבות המשפט, חתם סופר, שבמכת מדינה ההפסד על הפועל בלבד, ואם שילם חייבים בעלי האולם או הגננות להחזיר את כל הכסף. לכן לכתחילה לא נוכל לחייב את הלקוח לשלם. אבל אם כבר שילם את כל הכסף, יכול בעל האולם, או הגננת לתפוס עד חצי מתשלום השכירות ולומר קי"ל כדעת הראב"ן, מחנ"א וסמ"ע שבמכת מדינה ההפסד על שניהם, ואת היותר מחצי דמי השכירות צריך להחזיר. חשוב להדגיש שלשיטות שההפסד על שניהם ומשלם חצי, יש לחשב חצי דמי השכירות לפי מחיר של פועל בטל ולא לפי המחיר שנקבו. וגננת שהפסיקה את עבודתה בימים אלו, יש לה הנאה שאינה צריכה לעבוד (ובפרט אם יש לה ילדים שלה שלא הולכים ללימודים). וכן בעלי אולמות שלא עורכים שמחה, יש להם יש לשלם חצי מהרווח שצריכים להרוויח, ולהפחית את ההוצאות שנחסך להם מביטול השמחה. ולפ"ז יוכל הבעל הבית לתפוס כשליש מהמחיר שנקבו. כאשר שילמו מראש צ'קים, נחלקו הפוסקים בהגדרת הצ'קים בהלכה, ולכן יוכל הלקוח לבטל את הצ'קים כדי שהצד השני לא יהיה מוחזק במעות.

הצטרף לדיון

20 תגובות

  1. שלום וברכה.
    יתכן ובימים הקרובים יצאו הנחיות בעניין זה מטעם הממשלה, כפי שיצאו בדברים אחרים.
    הטם לאחר הוראת הממשלה זה יהפוך למנהג המדינה ויצטרכו לנהוג לפי הוראת הממשלה בזה?

  2. תודה על הבהירות , השאלה רק מה יהיה הדין בחנויות , שיש את הטענה של אנא קאימנא האם חיבים לשלם מלא במקרה שנאלצו לסגור מחמת הקורונה , ומה הדין כשמשלמים במזומן או ציק שבעה"ב עדין לא הוחזק במעות ,,דמשמע במחנה אפרים דדוקא שהוחזק ,

  3. מה המקור של שליש? הרי פועל בטל זה חצי.
    ועוד בגוף התשובה כתוב שהמטפלת יכולה לתפוס שליש ובהערות למטה כתוב שבעל הבית יכול לתפוס שליש?

  4. הט"ז כותב שפועל בטל זה חצי. ולפ"ז יוכל הבעה"ב לתפוס חצי מהחצי – רבע. אמנם הרבו לחלוק על הט"ז או שכתבו שדבריו דווקא בעבודה חד פעמית ויש בה קושי. ופועל בטל כל אחד לפי עניינו. ויש פועלים שמעדיפים לעבוד ולקבל שכר מלא. אנו קבענו שליש מאחר והמטפלות רובן יש להן עתה את ילדיהן בבית בגלל שביתת הלימודים, והמטפלת לא יכולה לעבוד לקבל את הילדים של אחרים, ולכן יש הנאה של פועל בטל, ולכן קבענו על דרך פשרה שליש.
    הפועל הוא נותן שירות, ודינו כמשכיר שנותן את הבית, ושניהם מפסידים את שכרם במכת מדינה.

  5. בחנויות גם כן הדין שיכול השוכר לפחות משכרו, וכמבואר במשנה מנכה לו מן חכירותו. אמנם אם יכול לומר אנא קאימנא לדעת המחנ"א הדין ישתנה. אמנם אם השוכר מוחזק בכסף יכול לומר קי"ל כפוטרים. ואם לא הוחזק בעה"ב במעות יכול לבטל את הצ'יק. אמנם יש הסוברים שצ'יק נחשב למוחזק. אבל השוכר יכול לומר קי"ל כפוטרים.

  6. במעונות שמטעם הממשלה, התשלום יהיה לפי ההוראה שהם יורו. אבל במעון פרטי החוק של שעת חרום לא מחייב כיון שאין זה מנהג שניתן לומר עליו שזה מנהג הפועלים. ורק חוקים שהפכו למנהג מחויבים מצד ההלכה.

  7. יישר כח על התשובה המלאה ומפורטת.
    רק אם אפר לשאול מדוע קבעתם שבאופן שהמטפלות מחזיקות את הכסף שהן צריכות להחזיר כשתי שליש, ומדוע אינן יכולות לטעון קים לי כהרמ"א והט"ז, וכן הש"ך בסימן של"ד, שקבעו לגבי מלמד אף במכת מדינה דצריך לשלם תשלום מלא למלמד. וא"כ יכולות לכאו' לא להחזיר כלום ?
    ונדמה שאף במהרש"ם מבואר כן שאם שניהם שווים באונס, לא מחזירים את הכסף, ורק בנפל הבית שהמשכיר אינו יכול לומר אנא הא קאימנא והשוכר יכול לומר אנא הא קאימנא, בזה מחזיר הכסף, אבל כששניהם שווים ולא יכולים לומר אנא הא קאימנא לכאו' אין להחזיר. (ואפשר שכן משמע במחנ"א).
    ודמי ליין זו וספינה זו וכמו שכתב הסמ"ע בסי' שכ"א לגבי מלמד (הסתפק שם אי דמי ליין זו וספינה זו או יין סתם וספינה סתם, ולא אמר לשלם חצי אלא לפי הצד דדמי ספינה סתם ויין סתם).
    ובאמת הרמ"א חילק בדרכי משה בין בתים לפועלים, דרק בקרקעות אמרי' במכת מדינה שהאונס הוא על הבעל הבית, משא"כ בפועלים.

    מלבד כ"ז הסתפקתי אם בכל מקום שאמרי' יחלוקו, האם מנכים גם כן כפועל בטל. דלא ראיתי את זה מפורש. דאפשר דאחרי שאמרי' יחלוקו, זה סוג פשרה שכבר לא מסתכלים כלל על כפועל בטל.

    תודה רבה

  8. שלום וברכה,
    יש רמ"א מפורש בסימן שיב שסובר שצריך להחזיר את הכסף. מאידך יש רמ"א וש"ך בסימן שכא שלא מבוארים לנו כוונתם, והנתיבות סובר שהרמ"א רק התכוון לחלוק על המהר"ם פדאווה, ולא פסק כדברי המרדכי. ורבים חולקים על הרמ"א בסימן שכא, ומאחר ולא התברר לנו דעת הרמ"א אין לומר קי"ל כדבריו. והט"ז הוא שיטת יחיד וכל הפוסקים חולקים על כך, צריך להחזיר הכל, או להחזיר חצי. ומאחר ודעתו דעת יחיד, אין לומר קי"ל כוותיה.
    המחנ"א הביא את דברי התוספות ביין זו ובספינה זו בהקדים לו מעות, וכתב שדברי התוספות דווקא אם הוא מצידו יכול לעשות מלאכתו, אבל במקרה דנן שבעלי האולמות והגננות אינם מעוניינים לעשות מלאכתם מפחד השלטונות, לא מועיל הקדמת המעות.
    גם אם היה צריך לשלם לאולם ולגננת היו חייבים לשלם רק כפועל בטל, ולמאחר וכל הדיון הוא רק על המחיר של פועל בטל, לכן היחלוקו הוא כלפי המחיר של פועל בטל.
    שמעתי שיש פוסקי זמנינו שאמרו שאם שילם הכל מראש יכולה הגננת לומר קי"ל כרמ"א בסימן שכא ולא להחזיר כלל. ואני אומר על דבריהם שבחודש ניסן (שחייבים ההורים לשלם מלא עבור תקופת החופש) יעכבו ההורים את התשלום ויאמרו קי"ל כשיטות שבחודש אדר לא היינו צריכים לשלם. ויצא זה בזה. ולכן העדפתי לכתוב שתפוס שליש וכך יהיה טוב לשניהם.
    מועדים לשמחה.

  9. תשובה ברורה ומפורטת ישר כוח
    אלא דיש להוסיף בציור של האולמות לשיטת המהר"ם טיקטין שציינו הש"ך וט"ז בס' של"ד דבמקום שברחו מחמת פחד לא הוי מכת מדינה דהאונס הוא לא בבית אלא בבנ"א, הכ"נ האונס הוא בבנ"א שאסור להם להתקהל. ואע"ג דהש"ך וט"ז השיגו על דבריו, המחנ"א ס"ז צידד כדבריו וכן בתשו' מהרש"ם ח"ג ק"פ.

  10. ראה קצות סימן שכב שהביא את דברי המרדכי שברחו מחמת פחד, וכתב ששם יש סוברים שאינו מכת מדינה משום שיש מעטים שלא ברחו ולהם יכל להשכיר את הבית. ובמקרה דנן שאין אפשרות לבעלי האולמות להשכיר את האולם לשום אדם בתקופת הקורונה, לכו"ע נחשב למכת מדינה, והרי זה כנפל הבית מאחר ואין שום אפשרות להעמיד את האולם לשמחה, לא לאיש זה ולא לשום אדם בעולם.

  11. שלום וברכה ויישר כח
    בקצרה האם אין חילוק בין מטפלת לחנות שכן יכול השוכר למכור על ידי שליחים ודומה למה שמבואר בגמ שאפשר להשקות בדלי?
    ועוד הרי הערוך השולחן שלד מישב דברי הרמ"א מסתירת דבריו ולמה לא יוכל לטעון קי" ל.
    בתודה וברכה

  12. היכן נמצא החת"ס שצינתם, אדרבא החתם סופר (ספר הזכרון עמוד נא) כתב אחרת, גבי אירועי מלחמה שהיו בזמנו ורבו המלמדים והתלמידים
    ששאלו לנפשם האם חייבים לשלם שכרם אחר שבטלו מלימודם שבועות הרבה. והשיב החתם סופר וזה לשונו: "ואני בעניי אמרתי דין תורה לא ידעתי ואני משלם לשכירים שלי שכרם משלם בלי ניכוי פרוטה, ואתם תבצעו הדין על דרך הפשרה לשלם החצי ויפסיד המלמד החצי. וטעמי ונימוקי כי זה הוא ברור שהוא כדין מכת מדינה וכו' על כן הואיל ומסברא נראה דמזל שניהם גרם, על כן עשיתי פשרה מרצון שניהם וחפצם שיהיה ההפסד על שניהם וכן כתב בספר אורחות המשפטים בשם תשובת מהר"ם (ב"ב סי' שפח) שראוי לנהוג כן למעשה.

  13. אם החנות יכולה לפעול על ידי שליחים אין כאן מכת מדינה כיון שיכול לעבוד בטורח.
    הט"ז בסימן שכא הוא שיטת יחיד. וגם הערוך השלחן שהולך עימו כותב דווקא אם המלמד נשאר ומוכן להמשיך ללמד, אבל אם גם המלמד ברי הרי ההפסד עליו, ובתקופת הקורונה הגזירה גם על הגננות, ובעיקר עליהן, ואינן יכולות לומר אנו מוכנות לפתוח את הגן.

  14. הגאון ר' אשר וויס פסק בשיעור מתאריך ו' אייר המופיע בקול הלשון, שיש לתת למטפלות 45 אחוז משכרם, בגלל פשרת החתם סופר, ובניכוי הברווח המועט שהיה להם מחופשתם.

  15. רבים הם הפוסקים שסוברים שאין חובה לשלם, וכן דעת החת"ס בתשובה. ולכן לא ניתן לחייב את ההורים לשלם, ולא ניתן לכפות על הפשרה, ולכן העצה של החת"ס שמובא בספר זיכרון זה רק עצה טובה, ולא ניתן לפסוק לתשלום של חצי.
    כמו כן לרוב ניכוי של פועל בטל זה מחיר מועט, כיון שהעובד מעדיף לעבוד ולקבל את מלוא השכר, ונמצא שלא נהנה הרבה בביטול, ולכן הניכוי של פועל בטל אינו אלא שיעור מועט. אולם במקרה שלנו שלא התקיימו לימודים, הרי שהגננות לא יכלו להפעיל את הגן גם אם הדבר אפשרי מצד החוק. ונמצא שנהנו מהביטול. וא"כ הניכוי של פועל בטל הוא גדול יותר. וסיבה נוספת, שהרבה גננות העדיפו שלא יפתח הגן מחשש של הדבקה מסוכנת שיכולה להגיע, ומאחר ויש הנאה גדולה מביטול הגן, יש לנכות מחיר גבוה מהרגילות. ולכן הבאנו שיש לנכות שליש ולא רק עשרה אחוז כדברי הגאון רבי אשר ווייס שליט"א.

  16. ברצוני להעיר כמה הערות חדשות:
    א. לכאורה אין זה מכת מדינה, מאחר שהשכירים קיבלו חל"ת,
    ב. מנהג המדינה שהמעבידים לא שילמו כלום, [וגם נניח שהיה מכת מדינה, אולי יש לילך בזה אחרי מנהג המדינה].
    ג. קשה מאוד ליכנס לכללי תפיסה, ולומר שהתפיסה נעשתה כדין וברשות, מאחר שמעיקרא ניתנה אדעתא דהכי שיטפלו, ואם נעשתה בלי רשות הלא כל אחד יחזור ויתפוס והוא מעגל שאינו נגמר.

  17. שלום,
    א. לא הבנתי את טענתך, אם אין אפשרות לכל המדינה לעבוד בגלל מגיפה נחשב למכת מדינה. מה משנה שקיבלו דמי אבטלה. גם הגננת הייתה יכולה לקבל דמי אבטלה אילו הייתה עובדת עם הצהרות.
    ב. אם יש מנהג המדינה שהמעבידים לא שילמו זה מחזק את התשובה, שההורים פטורים מתשלום. אלא שמסתבר שלא שייך לומר מנהג המדינה בדבר שלא היה מנהג, אלא אירוע שקרה לזמן מה.
    ג. היות ויש מחלוקת ויש הסוברים שמכת מדינה ההפסד על שניהם, אם קיבלה תשלום מראש, יכול לומר קי"ל כשיטות שההפסד על שניהם ואין צורך לשלם.

  18. ישר כח גדול
    רציתי לשאול נכון להיום שמחלה זו עדיין שכיחה בינינו ולא עברה לחלוטין מן העולם ובאמת היא מדבקת עד מאוד, אלא שהשלטונות החליטו לאפשר את פתיחת הגנים כדי לאפשר להורים לצאת ולעבוד האם יש משמעות לזה שמבחינת הרשויות מותר לגננות לעבוד אך ענינו רואות שקצב ההדבקה עדיין קיים, האם יכולות הגננות לדרוש תשלום כלשהוא על ימים אלו [יש לציין שנראה מגדולי ישראל שמורים שרק מי שמוכרח יכול לשלוח לגנים ולהתשלל]

  19. כיון שרובם שולחים לגנים, אין לזה דין של מכת מדינה. אולם הורים שיש להם פחד אמיתי לשלוח לגן, הרי זה מוגדר כאונס, ואין עליהם חובת תשלומים וכמבואר בשו"ת מהרם פדווה סימן פו.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל