לתרומות לחץ כאן

מאכל פרווה בסיר בשרי שעורבב בכף חלבית

שאלה:

בישלתי חביתה פרוה בסיר בשרי והשתמשתי במערבב כמו כפית שהוא חלבי ואח"כ הכניסו שניהם לכיור בשרי ושפכתי עליהם ביחד מיים חמים מהברז,
מה עם הכלים? והביצה?

תשובה:

שלום וברכה

אם הכלים אינן בני יומם וסתם כלים אינן בני יומם ככל שלא ידוע שהם בני יומם, אז שום דבר לא נאסר. אמנם אם היו שיירי בשר בכיור והיו מים רותחים על הכלי החלבי יחד עם הבשר , יש להכשיר את הכפית הזו. אם הכלים בני יומם, אם יש בחביתה פי שישים כנגד הכפית [אין…] הכל כשר, אבל הואיל ואין, המאכל אסור והכלים טעונים הכשרה, אלא אם כן המחבת אינה בת יומה, שאז התבשיל אמנם מותר אבל המחבת טעונה הכשרה, וכן להיפך. ויש שהקלו בדיעבד לבני ספרד גם כשהכלים בני יומם בתנאי שהכף לא נגעה בדפנות הכלי עצמו אלא רק באוכל [לא מעשי…].

מקורות:

ראה בכל זה שו"ע סי' צה סעי' ג ובכף החיים שם, וראה בן איש חי פ' קרח סעי' יז, ובחכמת אדם כלל מח סעי' ו.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צה סעיף ג: קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן, אפילו שניהם בני יומן, מותר, משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירא. והוא שיאמר  ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן. ואם היה שומן דבוק בהן, צריך שיהא במים ס' כנגד ממשות שומן שעל פי הקערה. הגה: ויש אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן (טור בשם סה"ת וסמ"ג וסמ"ק וש"ד והר"ף ותוס' ומרדכי ור"ן והגמ"יי ופסקי מהרא"י ואו"ה), אלא א"כ אחד מן הכלים אינן בני יומן מבליעת כלי ראשון, ואז כל הכלים מותרים  והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. אבל אם שניהם בני יומן, והדיח אותן ביחד בכלי ראשון, הכל אסור. והכי נוהגין, ואין לשנות. ודוקא שהודחו ביחד ובכלי ראשון, אבל אם הודחו זה אחר זה,  או בכלי שני אפילו ביחד, הכל שרי (בארוך כלל ל"ד). ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו. אבל אם עירה מים רותחים שאינן של בשר ולא של חלב על כלים של בשר ושל חלב ביחד, ואפילו שומן דבוק בהם, הכל שרי, דאין עירוי ככלי ראשון ממש שיעשה שהכלים שמערה עליהם, יבלעו זה מזה (שם). ואם נמצא קערה חולבת בין כלי בשר,  לא חיישינן שמא הודחו ביחד בדרך שנאסרים (הגהות ש"ד ואו"ה). ובכף החיים שם כתב שפירוש דברי השו"ע דםא היה שומן דבוק בהם היינו שהיו שניהם בני יומם אפילו אין שומן רק באחד מהן הכל אסור לפי שהמים מקבלים טעם ראשון המא מן הממש ואוסרים הכלים לפי שאין כאן נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ועוד שהשומן נוגע בכלי האחרד ונאסר הכלי וחוזר ואוסר הכל.

 

בן איש חי שנה שניה פרשת קרח סעיף יז:  קדרה של בשר בת יומא שבשלו בה אורז וכיוצא, ותחב בה כף חולבת בת יומא, אפילו אין באורז ששים כנגד הכף מותר, דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא, דהבשר נתן טעם בקדרה והקדרה באורז ועדיין הוא היתר, מיהו צריך שיהיה ברור לו דהכף לא נגע בגוף הקדרה הן מצדדין שלה הן בקרקעיתה, דאם נגע בגוף הקדרה אין כאן נ"ט בנ"ט דהרי הכף בלע מן הקדרה עצמה שהיא טעם אחד. וכן אם תחב באורז שבקדרה שני כפות בני יומן אחד של חלב ואחד של בשר, אם לא נגעו הכפות זע"ז בתוך האורז מותר הכל, ועיין חכ"א כלל מ"ח סעיף וא"ו, אבל אם נגעו הכפות זב"ז בעת שתחבם באורז דהוא רותח, הרי הם בולעים זה מזה ונאסרים ואוסרים האורז:

חכמת אדם שער איסור והיתר כלל מח סעיף ו: קדירה של בשר בת יומא שבשלו בה מים או ירקות ותחב בה כף חולבת בת יומא אפילו אין במים ששים נגד הכף מותר הכל לדעת הבית יוסף בשולחן ערוך (סימן צ"ה סעיף ג') דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהתירא רצה לומר הבשר נתן בקדירה והקדירה במים ועדיין היה היתר שהיה מותר לאכול לכתחילה המים והירקות עם חלב ואפילו תחב שתי כפות אחת של חלב ואחת של בשר ושניהם בני יומן בפעם אחת בקדירה הכל מותר (פרי חדש סימן צ"ד ס"ק ט"ו):

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל