שאלה:
אבקת מרק עוף יש בה מעט מאד מרכיבי העוף, (בערך 4%), ולא היה טעמו מורגש במרק כלל לולי שיש באבקה 'מחזקי טעם'.
ויל"ע באופן שהעוף הוא ממאכ"א, האם אמרי' בזה טעם כעיקר, או דכיון דמצ"ע אינו מורגש ה"ה בטל.
(השאלה המעשית היתה באבקת מרק בהכשר רבנות, אבל המשגיח שהוא יר"ש העיד שבכל הרכיבים שווה אבקה זו לחבירתה שבהשגחת הבד"ץ, חוץ מרכיבי העוף הנלקחים ממשחטה שבפיקוח הרבנות. כמובן שיש בזה צד נוסף לקולא גם אצל המחמירים שלא לסמוך על שחיטה בהכשר רבנות שאינה מהדרין).
ואוסיף מה ששמעתי בשם מומחה אחד, ש'מחזקי הטעם' אין פעולתם במאכל עצמו, אלא שהם משפיעים על בלוטות הטעם של האדם האוכלם, וממילא הוא חש גם טעמים קלושים. צריך לברר האם זאת המציאות במדוייק, וכן צ"ע מה הדין בכה"ג.
תשובה:
עסקנו בעבר בכל הנושא הזה בהרחבה, ראה כאן ובתגובות. בעיני מה שנשאר למסקנה, זה שכיון שזה ניתן לטעם, זה לא בטל, כי למעשה מחשיבים את הטעם הזה, לא משנה למה הוא מורגש, הרעיון שדמלתא דעביד לטעמא לא בטל הוא בגלל שלמעשה זה מורגש ולמעשה מחשיבים אותו.
ברכה והצלחה
לא מצאתי שם ובתגובות מקור להנחה זו, ש'עביד לטעמא לא בטיל' גם בדבר שאינו תבלין. שאם היה נופל בטעות היה מותר, ומכיון שניתן בכוונה לטעם זה סיבה לאסור. הדין הידוע הוא על תבלין, שטעמו מורגש באלף, והוא אכן אוסר גם באופן שנפל בטעות.
[שמא הכוונה לדברי הרשב"א ח"ג סי' ריד. אבל האם הפוסקים נקטו כך להלכה בדיני תערובת?].
וממילא חזרנו לשאלה בדבר שאין טעמו מורגש אלא ע"י מחזקי טעם, מה המציאות בזה ומה הדין.
זה בגוף החפצא, לא אמרתי שזה תלוי בכוונה בלבד, באבקה הזו משלמים על כך, הטעם באמת מורגש ולא משנה מדוע, מחשיבים אותו ושמים אותו לצורך זה. וזה אכן מופיע שם בתגובות.
תודה על המענה.
האם יש מקור או דוגמא בדברי הפוסקים להלכה זו, שדבר הנותן טעם ביותר מששים (אבל אינו תבלין) אוסר את התערובת?
דבר שנותן טעם במקרה מסויים יותר מששים, אבל אינו תבלין, האם אוסר את כל התבשיל?
כאן זה עשוי לכך, זה ממש מלתא דעביד לטעמא. רק באופן בו הטעם מורגש הוא בהוספת חומר, אבל למעשה טעם הבשר מורג וזה גן ניתן לשם כך.
4% אפ' לא בטל בשישים..
הביטול הוא בכלל המאכל המתובל בזה – המרק – ולא באבקה…
השאר תגובה