שאלה:
שלום, אם למשל קמתי מאוחר ועבר זמן קריאת שמע וזמן שחרית, מה עדיף – להתפלל עד חצות היום או לחכות למנחה ולהתפלל תפילת תשלומים לשחרית ?
תשובה:
ודאי להתפלל עד חצות ולא להמתין לתשלומין, וכמובן להצטער מאוד ולעשות חשבון נפש איך הגיעה תקלה כזו, שהרי מי שמפסיד זמן קריאת שמע הוא בדיוק כמו מי שלא שמע שופר בראש השנה או לא נטל לולב בסוכות או לא הניח תפילין יום אחד, זו החמצה עצומה!
בשורות טובות.
מקורות:
הנה כתב הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום, ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים. וכן נפסק בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן פט סעיף א: זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח.
והנה יש מקום לחקור בדבר אם תוכן הדבר שזאת תפילת תשלומין או שאכן יש בזה בחינת תפילת שחרית ממש רק שאיננה בזמנה כראוי ועדיף ממי שמתפלל רק תפילין תשלומין וראה בספר ברית אברהם חלק ה שחקר בזה וכתב שיש בכך נפקא מינה לדינא.
ובכסף משנה שם כתב וזה לשונו: וזמנה עד סוף שעה רביעית וכו'. ריש פ"ד דברכות (דף כ"ו) תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ארבע שעות ואסיקנא התם (שם כ"ו) הלכה כרבי יהודה וכתב רבינו שהוא שלישית היום לרמוז אל מ"ש בפירוש המשנה פ"ק דברכות אצל מה ששנינו גבי ק"ש גומרה עד ג' שעות דע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות הם השעות שיש מהם י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה ומ"ש עד ג' שעות כאילו אמר עד כלות רביע היום בין שיהיה היום יום תקופת תמוז או תקופת טבת. וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי לאחר ד' שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה. ונ"ל הטעם דכיון דקי"ל טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ויוצא י"ח שחרית כ"ש עד חצות דאכתי לא מטא זמן תפלת מנחה אבל אם נזכר אחר שהגיע זמן המנחה מתפלל תחילה תפלת המנחה ואח"כ מתפלל תפלת שחרית. ומ"מ יש מדקדק שהו"ל להרי"ף ורבינו לכתוב עד חצות וחצי שעה יותר דהא אכתי לא מטא זמן תפלת מנחה ונ"ל דאה"נ אלא דלא דק בין חצות לחצי שעה יותר וכיון דאשכחו רבנן דאמרי עד חצות אסמכוה למילתייהו ואמרו עד חצות אבל ה"ה עד שיגיע זמן המנחה כנ"ל אלא שמדברי הרשב"א נראה דעד חצות דוקא אמרו וכמ"ש בס' ב"י לא"ח סימן פ"ט, עכ"ל. וראה שם שכתב שאמנם זה חוק לומר שדברי הרמב"ם אינם מדוייקים.
והנה בבית יוסף שם בסימן פט נראה מדבריו שאין זה תשלומין אלא כדין תפילת שחרית ממש, אלא שלכה נפסק שאינו מקבל שכר תפילה בזמנה. וכן מדוקדק בלשון הרמב"ם שכתב שהמתפלל גם אחר ד' שעות עד חצות יצא יי חובה תפילה אבל לא יצא ידי חובת תפילה בזמנה וסיים כשם שמצות תפילה מן התורה כך המצוה בזמן ודוחק לפרש דבריו שכוונתו שהזמן הוא מדרבנן, לכן פירש שם שכוונתו היא שעיקר תפילה היא מן התורה ואין לה זמן מן התורה ולכך אף על פי שלא התפלל בזמן שתיקנו לה חכמים שהוא עד ד' שעות מכל מקום נראה שיוצא יי חובה עד חצות שהרי התפלל וקיים מצוה. וכן כתב הרא"ה דעף על גב דליתא לרבנן להלכה דאמרי עד חצות היכא דטעי וצלי אחר ד' שעות שכר תפילה יהבי ליה שכר תפילה בזמנה לא יהבי ליה. ועיין שם שלפי פירוש זה הסביר את מה שכתב השולחן ערוך בלשון דיעבד שאם עבר וטעה והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות יצא שבא ללמד שכל זתפילה זו היא רק בדיעבד שהרי כבר עבר זמנה ואסור לאחר התפילה אחר ד' שעות אלא שאם לא התפלל מכל סיבה ואפילו במזיד מתפלל עד חצות.
