שאלה:
הזמנתי הובלה ממקום מסויים. למקום אחר. מרחק לא מועט. כשעה נסיעה.
ההובלה די קטנה, דירה עם מיטה ומקרר ועוד חפצים. כמעט בלי חפצים גדולים.
חוץ מזה שהשירות של המוביל היה מלא פגמים – הוא איחר ב6 שעות, והיחס שלהם לא היה בסדר. השאירו לכלוך ובלאגן וחיפשו רק לסיים מהר. ניסה להתנער מלהעביר את המסכים של המחשב אפילו שאמרתי לו מראש שאני צריך את זה. ועוד כמה דברים שמעידים על שירות לקוי מאוד. בכל מקרה הייתי נחמד והעברתי על הכל.
מבחינתי מוביל אמור להיות אחראי על ההובלה, בפרט כשמדובר ביום מעבר דירה שהוא לחוץ לי כבעל דירה ויש לי המון דברים לתפקד עליהם. ברגע שהראיתי לו את הדברים באחריותו לזכור הכל, ולהעביר את החפצים כמו שצריך.
כשהוא הגיע דבר ראשון שהראיתי לו היה ברזלי הסוכה למטה בבניין. הדגשתי לו שצריך לקחת אותם. לאחר מכן הם עלו לבית וארזו אותו.
כשהם סיימו לפנות את הדירה, עבדו מהר וחיפשו לסיים כמה שיותר מהר. הוא אמר לי – סיימנו. יש מצב שעברנו על החדרים.
כשהגענו ליעד והם העלו את הדברים התברר שהם שכחו את הברזלים של הסוכה. אמרתי לו מה ומי. הוא ניסה להגיד לי שאני אביא אותם בעצמי עם הפרייבאט. אמרתי לו שאין מצב ואם הייתי רוצה עם הפריבאט להעביר הייתי מעביר בעצמי ולא מביא אותו.
בעת התשלום אמרתי לו אני משלם לך אבל אתה קח חודש ותעביר את הדברים. הכל בגישה נחמדה ובלי לחץ. לא רציתי לעשות בעיות. הוא אמר כן. חזרתי על זה כמה פעמים. מעבר לזה הבאתי לו ולעובדיו 700 ₪ טיפ.
מאז הוא התנער והתחמק, אומר לי כל הזמן "אני לא עובר שם", "כשיצא לי אעבור" ועוד דברים כאלה. זילזול וחוסר התייחסות.
לקח את הכסף ועכשיו לא שם עליי.
כעבור חודש פרסמתי עליו ביקורת שלילית באינטרנט. אבל מייד הסתרתי אותה ואמרתי לו שאני לא רוצה לפגוע בפרנסתו ושוב דיברנו ברוח טובה, והוא הבטיח שתוך 3 שבועות הוא יביא את זה. שוב לא עמד בזה. "תן לי עוד שבוע". קיבל, אבל בהמשך השבוע שוב התנער ואמר לי "זו גם אחריות שלך, אתה היית צריך לבדוק שלקחנו הכל". מאז ההובלה המקורית עברו כבר יותר מ-3 חודש.
ברור לי שזו ההתנהלות הקבועה, בעיני זו נוכלות וחוסר הגינות. הובלה כזו תעלה לי עכשיו עוד 500-600 ₪ דבר שהיה אמור להיות כלול במחיר ההובלה.
הצעתי לו לפנים משורת הדין שיעביר 200 ₪ חזרה ונסגור את זה. גם בזה הוא מזלזל.
לטענתו כנ"ל אני גם אשם כי הייתי צריך להגיד לו. לטענתי כנ"ל – ברגע שהראיתי לו באחריותו לנהל את זה נכון, בפרט כשזה יום עמוס, וחוץ מזה שהשירות שלו היה על הפנים ומזלזל וגרם לי להתעסק עם עוד התעסקויות כמו ניקוי הלכלוך שהם השאירו ועוד.
בנוסף הם גם שכחו סכו"ם שהלכתי ולקחתי בעצמי, אבל את הברזלים אין באפשרותי או רצוני להעביר בעצמי.
יש לציין שבכל יום נתון הבניין יכול לטעון מולי שאני משאיר את הברזלים ושעלי לפנותם במיידי. אני לא בן אדם שרוצה להשאיר קצוות פתוחים, או להיות חסר התחשבות.
השאלה היא:
1- מי צודק? האם הוא צריך לעשות את ההובלה הזו בהקדם כמו שאני טוען. או שהוא לא אשם כמו שהוא טוען.
2- לאור התנהלותו האם מותר לי לפרסם את התנהגותו ברבים?
3- כמו כן האם מותר לי להגיש עליו תלונות ברשות הצרכנות ולנקוט באמצעים נוספים כמו תביעה קטנה.
תודה
תשובה:
שלום וברכה,
המוביל צריך לדאוג שסיים את מלאכתו ולעבור על הבית ולוודא שהעביר את הכל. וגם אם שכח עליו למהר לסיים את עבודתו ולא להמתין שלושה חודשים.
אתה לא הייתה אמור לשלם עד שיסיים את כל העבודה – ואז הייתה חוסך לעצמך הרבה עגמת נפש.
מותר לך לפרסם את התנהגותו, אבל להיזהר שלא להוסיף על הנתונים, כדין לשון הרע לתועלת שמותר לפרסם ומבלי להוסיף על הסיפור. כדאי שתתרה בו לפני שאתה מפרסם אולי זה יועיל שהוא ימהר לסיים את מלאכתו.
אסור לך להתלונן לרשות הצרכנות או לתבוע בבית דין לתביעות קטנות, כדין איסור הליכה לערכאות שאסורה. אבל מותר לך לאיים עליו שאם הוא לא מגיע לסיים אתה מגיש תביעה נגדו.
בהצלחה.
שלום הרב, ותודה על תשובתך.
לגבי הליכה לערכאות – וכי במקרה שברור שאדם לא יסור לדין תורה וכמו במקרה דידן המקסימום הוא שהוא יהתל שוב כמו פרעה ויבוא לדין במקרה הטוב, אבל לא ישלם. במקרה כזה לא ניתן לפנות לערכאות? אז איך ניתן להשתית צדק? וכי מי שמחוייב לתו"מ נגזר עליו להיות עשוק ורצוץ כל הימים?
לגבי הרשות להגנת הצרכן – אינני יודע מה ביכולתם לאכוף אבל גם בזה שייכת השאלה הנ"ל, בפרט כשמדובר בתקנות המדינה שהבנתי שתקיפות הרבה פעמים בדיני נזיקין, וסה"כ זה לתועלת הציבור, ומדוע יהיה אסור להעזר בהם במקרה של אדם סורר?
תודה
בשביל זה יש בית דין ובית דין ישמעו את הטענות ויפסקו אם מותר לפנות לערכאות או חייבים להגיע לבית דין.
מחילה כבוד הרבנים, אבל התשובה הזו לא כל כך מחוברת למה שקורה או יקרה בשטח.
המציאות בשטח היא שאדם נעשק על ידי נותני שירות וחנויות למיניהם כמעט על תקן קבוע.
"כספך היה לסיגים סבאך מהול במים" שייך מאוד גם בדור הזה. לא אגזים שכמעט מחצית מהעסקאות שיוצא לי לעשות לא נסגרות כמו שצריך, תמיד יש ליקויים בשירות או במוצר.
לצורך זה הקימו ארגון כמו המועצה להגנת הצרכן שלא יודע כמה יש לה שיניים אבל אמורה לכפות את תקנות המדינה בעניני צרכנים.
https://www.gov.il/he/departments/consumer_protection_and_fair_trade_authority/govil-landing-page
כבר שאלתי דיין גדול (הרב בר-שלום – שכותב אצלכם )לגבי חוקי עבודה, והוא אמר לי שגם לדין תורה, תקנות המדינה מחייבות, ולכאורה הוא הדין בעניני צרכנות.
המטרה היא שעל עניינים שלא שווה להגיש בהם תביעה ולהתעסק בהם הרבה, כמו שמצוי הרבה בענינים האלו, תהיה דרך קלה לפתור את הבעיות. אם הפונה לא צודק, הרשות גם תגיד לו את זה.
אני ממש לא מעריץ את המדינה, וערכאותיה, להפך, אבל כיום שבעוונותינו הם הגופים היחידים יש להם יכולת אכיפה, איזה ברירה יש?
חלק מזה כמובן גם באחריות העסקנות הדתית-חרדית, שלא נתנה ליבה על כלל צורכי העם, אלא רק ובעיקר על אינטרסים מגזריים צרים. ואכמ"ל.
אז אתה שולח את מי שנתקל בעוולה לפתוח תיק בבית דין (לך תמצא את הבית דין), לשלם עמלה של 300-500 ₪, להזמין מישהו שכמעט בטוח לא יבוא, ואז לשאול את הבית דין אם הוא יכול לפנות.
בקיצור סרסתם את המטרה שבשביל זה תיקנו את זה.
ניחא היית אומר לי לפנות לדיין עוד הייתי מבין, אבל בכל פנייה שברור שיש עוולה וברור גם שהפונה לא יסור למשמעת בית הדין, לפנות?
מחילה אבל אני תמיד ראיתי הרבה רבנים שעונים על שאלות ממקום של ניתוק, הם לא מכירים בצרת הדור ועונים מתוך הגמרא והמזגן בכולל. ערכים של צדק ורווחה – נראה שלא עומדים מול עיניהם.
אני חושב שמי שעונה צריך להיות להיפך.
בדרך העכשווית שאתם מוסיפים עוד מניעות ובירוקרטיה, על הבירוקרטיה והאי צדק הקיימים, אתם רק גורמים לאנשים פחות לרצות לשנות (כי על כל שינוי יהיה צריך לשאול כמה בתי דין מן הסתם) , פחות לחפש צדק וגם פחות להיות מחוייבים לדין תורה, כי זה נהייה כמעט משימה בלתי אפשרית, וזה אומר בעצם להיות אזרח סוג ב', חשוף לעוולות ועקיצות עוד יותר מהרגיל.
ואם אתם רוצים לשלוח לדין תורה קודם – קחו בחשבון את כל המשתנים מסביב וציינו אותם – איפה הוא ימצא בית דין, כמה יעלה לו לפתוח תיק, מה ההשלכות שתהיינה לזה בפרט ברמה של תיקון העולם ושעושי עוולה יפסיקו לעשות שוב.
מחילה אם משהו מדבריי נשמע תוקפני. כל הנ"ל זה בגדר דיון של תורה, ובדיון של תורה הדברים בפרט כשהם אמיתיים צריכים להיאמר.
חושב שהרבה דברים טואטאו מתחת לשטיח יותר מידי שנים, וההשלכות של זה נראות חזק במציאות.
הגיע הזמן שחכמי של אמת יובילו שינוי אמיתי, שכמו שרואים העם צמא לו.
שלום לך,
התגובה שלך מגיעה מתוך תחושה שהצדק נמצא בבית משפט וחבל… אם תבין שהחיובים שמחייבים בבית משפט אינם תקפים בדין תורה, א. הקונה שמתלונן ידו על העליונה, גם אם אין לו ראיה ברורה על תלונתו. ב. החיוב של עוגמת נפש שמחייבים בבית משפט. ג. הוצאות משפט שהנתבע יצטרך לשלם, ועוד ועוד חיובים שלפי התורה אין להם בסיס הלכתי, ולכן אין היתר לפנות לבית משפט. ומעבר להכל, שאם פונה לבית משפט מודה בחוקיהם ואומר שתורת משה רבנו אינו אמת – ח"ו. בתי הדין הרבני פועלים לפי הוראות שכתובות בשו"ע, אז זהו האמת וזה הדרך שאנחנו צריכים ללכת בה [מדבריך [הגמרא והמזגן…] אתה משיג ומזלזל על ההליך של בתי דין שפועלים לפי ההלכה]. אין שום בעיה לפנות לבית דין ולבקש מהם שיגישו תביעה נגד התובע ויספר להם שנראה שהוא לא יבוא לבית דין, ובית דין יבדקו את אמיתות העניין, ופתיחת תיק בבית דין כמעט ולא עולה כסף, התשלום בבית דין הוא רק על שעות דיון ולא על פתיחת תיק.
דיינים בבתי דין רבני שוקדים להוציא דין אמת לשם שמים ולא מקבלים שכר על עבודתם, להבדיל משופטים בבתי משפט שעובדים למלא את כיסם בטבין ותקילין וממלאים את גרונם בתאוות העולם הזה, ומשם אתה רוצה שיצא האמת והצדק?!
השאר תגובה