לתרומות לחץ כאן

חתונה של בן בשנת אבל

שאלה:

שלום לכבוד הרב,
אני בשנת אבל של אבי ובני מתחתן בעז"ה,
רציתי לברר האם יש הבדל בין חגיגות הנישואים האזרחיים לבין חגיגות הנישואים הדתיים?
באופן קונקרטי, האם אני יכולה להשתתף בחתונה האזרחית כמו כן גם בחינה ?
הכלה עומדת לעשות מסיבה למקווה: האם מותר לי להשתתף?
אני יודעת שאני יכולה להשתתף בחופה אבל לגבי הסעודה מה הדין? האם מותר לי להיכנס לאכול באולם או שצריך לאכול ארוחה בחוץ לאולם ? האם מותר לי לרקוד עם החתנים?
אם אנו מוזמנים לסעודה שבע ברכות לאורך השבוע האם אני יכולה להשתתף?
תודה רבה מראש על כל תשובה.
בשורות טובות.

תשובה:

שלום וברכה

אינני יודע מה הכוונה החתונה האזרחית, נשמע שאתם אנשים דתיים? בחתונה הדתית ושמחות השבע ברכות את יכולה להשתתף, גם בסעודה ולא רק בחופה, בשעת צורך גדול ניתן להשתתף גם בחינה כיון שאת האמא ולא סתם קרובה, אבל מסיבה למקווה שהוא דבר שלא נוהגים בו כל כך, לא נראה לי להקל. לגבי חתונה אזרחית תסבירי יותר מה וכיצד זה נעשה ומה רמת הצורך ומה יקרה אם לא תשתתפי, ונראה מה לעשות.

בשורות טובות ורק שמחות.

מקורות:

לגבי ההשתתפות בחתונה ראה ערוך השלחן יו”ד סי’ שצא סעי’ י, יג, וראה גליון מהרש”א שם בשם מהרשד”ם, וגשר החיים פ’ כא ח-יב, ובאגרות משה יו”ד ח”ב סי’ קעא.

ערוך השולחן יורה דעה סימן שצא סעיף י: ועוד כתב ויש אוסרין בסעודת ברית מילה והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש אם הוא חוץ לביתו ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה אבל בסעודת נשואין יש להחמיר עכ"ל והיש אוסרין הוא כשיטת הראב"ד דמצוה גריעה טפי וכל סעודת מצוה נאסרה והמנהג שלא לאכול בשום סעודה כלומר לא של רשות ולא של מצוה לחוש לשני הדעות לדעת הראב"ד דהאיסור הוא על מצוה ולדעת הסמ"ג שהבאנו דעיקר האיסור הוא על רשות ונהגו על שאר קרובים לאסור כל ל' ועל אביו ואמו י"ב חודש אבל בסעודת יתום ויתומה גם לפי המנהג מותר והנה בארנו כל הדיעות בזה ונלע"ד במקום ההכרח יש לסמוך על דיעות המקילות דהלכה כדברי המיקל באבל ובשמחת בניו ונכדיו וודאי מותר:

ערוך השולחן יורה דעה סימן שצא סעיף יג: וכתב רבינו הרמ"א יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נשואין או ברית מילה עם המשמשין ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר ויש אוסרין וכן נוהגין רק שהאבל משמש שם אם ירצה ואוכל בביתו ממה ששולחין לו מן הסעודה עכ"ל וה"פ דדיעה ראשונה סוברת דהאיסור הוא רק אם אוכל בבית החתונה שהקרואים אוכלים אבל בבית אחר כלומר בחדר אחר עם המשמשין מותר והאוסרין ס"ל דגם זה בית שמחה מקרי וזה שהתיר לשמש נ"ל דווקא השימוש בבית המבשלות ובבית עריכות המאכלים מותר ולא להושיט המאכלים להקרואים דגם זה הוא כשמחה והעולם נוהגים להקל בכך:

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קעא: הנה בדבר חתונת אחותו שנקבעה ליום כ"ד אלול ונעשה האב אבל על אביו שיהיה בתוך שלשים ולבד זה הוא אבל בתוך יב"ח על אמו אם יהיה רשאי להוליך את בתו לחופה, הנה האב על חתונת בתו מותר כדאיתא בגליון מהרש"א סימן שצ"א סעיף ב' בשם כנה"ג וכן בסימן שצ"ב סעיף ג' ומשמע אף בתוך שבעה דהא להש"ך איירי בסימן שצ"ב בתוך שבעה וע"ז כתב שמותר האב ליכנס. והטעם פשוט שהוא צער גדול להחתן והכלה ולהאב כשלא יהיה בחתונת בתו ולא אסרו כה"ג דהוא עוד יותר מהפסד גדול דממון שהתירו באבלות. ומה שבגליון מהרש"א סימן שצ"א איתא בעובדא שאמו של החתן היתה אבלה ולא רצה הבן לישא אם לא תהיה האם שושבינות ועל הנישואין מפני איזה טעם שנתן לדבריו והתיר מפני שלא קיים מצות פו"ר, שמשמע שבלא טעם שלא רצה לישא היה אוסר וסותר זה למש"כ באב סתם שמותר לו ליכנס לחופת בתו שהוא אף בלא טעם, ודוחק לחלק בין אב לאם, וגם לא מסתבר שהוא מצד שושבינות דזה אינו ענין שמחה יתירה מעצם היותו על החתונה. נראה שלאו דוקא נקט זה, וכוונתו במש"כ אחר זה ועיין בכנה"ג דהיכא שמותר לו לכנוס משום הפסד יכול האב לכנוס לחופת בתו שהוא להורות שאף בלא הטעם שלא רצה לישא נמי מותר האב לכנוס וה"ה האם והוא משום צער האב והאם כדכתבתי. ומה שהוא אבל על שנים אינו טעם להחמיר יותר, ולכן מותר להוליך את בתו לחופה. וגם המנגנים בכלי שיר יוכלו לנגן דהחתן והכלה אין צריכים למעט שמחתם שהוא מצוה בכל עניני שמחה להיות בנישואין, וגם לא ניתוסף להאב שמחה יותר במה שינגנו מבעצם החתונה שרק מזה משמח.

בדבר האכילה איתא שם יו"ד סי' שצ"א בגליון מהרש"א ובלבד שלא יאכל בסעודת החתן, אבל נראה שהוא לאכול בתור אורח קרוא להסעודה אבל אכילה כדרך שאוכלין המשרתים לא שייך לאסור דאין זה אכילה דשמחה. ולכן טוב שיאכל שלא במקום קבוע אלא איזה מין במקום זה ואיזה מין במקום אחר שיהיה ניכר שהוא רק אכילה בעלמא. דכל הטעם שלא יאכל אינו משום דהאכילה בעצמה היא השמחה דהא אדרבה חזינן דמצד האכילה היה לן להתיר דבסעודת מצוה מותר כשהיא מצוה דלית בה ענין שמחה כדאיתא ברמ"א אלא משום השמחה דנישואין הוא האיסור אף בהאכילה, וכיון שמותר להיות שם מצד הנישואין איזה איסור שייך על האכילה אלא צריך לומר שהוא להיכר שלא ישכח שהוא אבל ולכן הוא רק באכילה כדרך הקרואים ולא אכילה בעלמא כדרך המשרתים.

במקום שהדרך שהאב יושב אצל החתן רשאי לישב שם אף כשאומרים שהשמחה במעונו, אבל טוב שהוא לא יהיה המברך רק מהעונים.

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל