הרהור בדברי תורה באמבטיה

אני מצטט מה שראיתי אתמול במשנה ברורה מהדורת דרשו, ולפי מה שכתוב שם לא ראיתי מי שאוסר,

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן פד
אם מותר לקרות במרחץ, ובו סעיף אחד.
סעיף א
מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו; ובישן, בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים, מותר; ובאמצעי, שקצת העומדין שם לבושים וקצת ערומים, יש שם שאילת שלום אבל לא ק"ש ותפלה. הגה: ומותר להרהר שם בד"ת (ר"ן פ"ק דשבת ופרק כל הצלמים); ובפנימי, שכולם עומדים שם ערומים, אפילו שאלת שלום אסור. (ואסור לענות אמן בבית המרחץ) (ר"ן פרק כירה).
משנה ברורה סימן פד
(ג) וקצת ערומים – י"א [ב] דאפילו אם עכשיו כולם לבושים או שאין שם אדם כלל מ"מ כיון דהבית מיוחד להיות בו ערומים ולבושים קצת דין מרחץ עליו [ג] ויש מקילים בזה [ד] ולדבריהם בחדר שדר שם הבלן וב"א עומדים שם ג"כ ערומים שרי לומר ד"ת וקידוש ותפלה באין שם אדם. וכ"ז לענין בית אמצעי אבל בית הפנימי שכולם עומדים שם ערומים ורוחצין שם הוא מאוס טפי ולכו"ע דינו כבית הכסא ואסור אפילו אין שם אדם

ביאורים ומוספים דרשו 17
וכתב בעל האבי עזרי … אבל באמבטיה של זמנינו שהוא מקום נקי, לכאורה לא גרע מחדר האמצעי שבמרחץ שלגביו הביא המשנה ברורה לעיל [ס"ק ג] מחלוקת אם מותר לברך בו.
והוסיף שאף לדעת המחמירים, מ"מ לעניין רוח רעה אין להחמיר כיון שעושים שם עוד תשמישים ויכול ליטול ידיו שם ויברך בחוץ.
עד כאו ציטוט
מה שיצא לי שבחדר אמבטיה שאין שם שירותים, מעיקר הדין אפשר גם לברך שאין שם אדם ערום, שהרי בדברי סופרים הלך אחרי המיקל,
ולגבי רוח רעה הרב שך כתב להקל
ולגבי הרהור בדברי תורה וודאי מותר, אפילו שיש אנשים ערומים.

אשמח לדעת מי אוסר ומדוע