לתרומות לחץ כאן

היה פיקח ונעשה חרש – האם דינו כשוטה?

שאלה:

שלום וברכה
האם אדם בריא שפתאום התחרש נפטר ממצוות?
לכאורה כך משמע ברמב"ם (גירושין ב,יז): "מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש אינו מוציא לעולם עד שיבריא. ואין סומכין על רמיזת החרש ולא על כתבו אף על פי שדעתו נכונה ומיושבת עליו". (נ"ל הכוונה אע"פ שנראה לנו שדעתו נכונה)
וכן בשו"ע (אה"ע קכא,ו): "אֲבָל חֵרֵשׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ (ט) מְדַבֵּר, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בִּרְמִיזָה, אִם נְשָּׂאָה כְּשֶׁהָיָה פִּקֵּחַ אוֹ שֶׁנָּפְלָה לוֹ יְבָמָה מֵאָחִיו פִּקֵּחַ". באר היטב: (ט) מדבר. ה"ה כתיבת ידו נמי לא מהני. ח"מ.
תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה

הדין שאמרת הוא ודאי דין אמת, אלא שהפוסקים נחלקו אם זו הכרעת ודאי שהוא שוטה, כמו מי שחרש מלידה, או שמחמת הספק מוטל עלינו להניח כך [ומממילא לחומרא יש לחייבו במצוות]: בשו"ת צמח צדק [שניאורסון, אבהע"ז סי' לה אות ד] ומהר"ם שיק [סי' עט] נקטו שהוא שוטה בתורת ודאי, אולם בפרי מגדים [פתיחה כוללת אות ב-ג] נקט שאינו אלא ספק שוטה, ולחומרא אין להניחו לגרש. כמובן שבאופן שהוא יודע שפת חרשים וכדומה זה נושא אחר, וגם בחרש מלידה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל