לתרומות לחץ כאן

האם צריך בקבוק שמן צנצנת תבלינים קומקום וכדומה בשרי וחלבי?

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה האם צריך לייחד בקבוק שמן חלבי ובקבוק שמן בשרי? או לשפוך רק לאחר העברה לכוס אחרת? ומה הדין כאשר יש עובדת זרה, מקום עבודה שבו משתמשים מאותו בקבוק למחבת הכשרה ולמחבת הטריפה? האם צנצנת תבלינים או בקבוק רוטב – בקבוק קטשופ שונה? האם מותר לשפוך מקומקום רותח לכוס שיש בו חלב? והאם בכך הקומקום נהפך לחלבי? ומה הדין לשפוך מקומקום רותח לתוך סיר החמין הבשרי הרותח? והאם בכך נהפך הקומקום לבשרי? האם מותר להשתמש במיחם מים אחד במקום העבודה לחימום מנות חמות של כל העובדים, כאשר חלקם אינם יהודים והמנות אינם כשרות? חלקים כשרות אך חלביות? וחלקם כשרות אך בשריות? האם יש הבדל בין הסירים והתבשילים השונים, ומהו ההבדל? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם צריך בקבוק שמן צנצנת תבלינים קומקום וכדומה בשרי וחלבי?

השבוע אנחנו משלימים את הסדרה הקצרה של הלכות מצויות בבית בעניני בשר בחלב לרגל חג השבועות, הנושא שבו נתמקד השבוע הוא האם מותר לשפוך ישירות מבקבוק השמן או בקבוק הרוטב או הקטשופ או צנצנת התבלינים לתוך סיר בשרי או חלבי, או שמא צריך לייחד בקבוק נפרד לחלבי ובקבוק נפרד לבשרי, או לחלופין תמיד להקפיד לשפוך לתוך כוס חד פעמי, או כוס חלבית – בשרית קרה, וממנה לשפוך לתוך הסיר.

בדומה נדון מה הדין לשפוך מים רותחים מקומקום או מיחם, לתוך כוס חלב, או סיר טשולנט רותח שצריך תוספת נוזלים?

במקביל להלכות בשר וחלב נדון גם מה קורה למשל במקום העבודה או כשיש עובדת זרה בבית, ויש מערכת כלי בישול נפרדים לכל אחד, האם ניתן להשתמש בבקבוק שמן או רוטב אחד כשר למהדרין לכולם, ומה הדין בתבלינים כשרים למהדרין?

איסור זיעה

בנידון זה קיימים שתי סוגיות נפרדות, ודיניהם שונים כפי שנפרט, איסור זיעה ואיסור ניצוק, ונלמד יחד מה המשמעות של כל איסור, ובאיזה תנאים קיימים איסור זה.

נפתח באיסור 'זיעה', הפוסקים קראו לאדים העולים מהבשיל בשם 'זיעה', וקיים נידון האם הוא אוסר. הרא"ש (כלל כ סי' כו) פסק שאדם שמניח בתוך כירה [כמין תנור עתיק קטן] מחבת שיש בה תבשיל חלבי, ומעליה הניח קדירה בשרית, האדים העולים מהמחבת החלבית נחשבים כחלב גמור, ולכן דינם כחלב שנפל על הסיר מבחוץ, ולכן התבשיל הבשרי וגם הסיר הבשרי נאסרים. וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' צב סעיף ח).

איסור ניצוק

דין נוסף מצינו ברמ"א (יו"ד סי' קה סעיף ג) שאדם שיש לו נר הדולק משומן שאינו כשר, כגון שומן של בשר שאינו כשר, או חלב [שומן מסוים בבהמה האסור באכילה], אסור לערות לתוכו מכלי שיש בו שומן כשר, אולם בדיעבד אם עירו מכלי שיש בו שומן כשר, הכלי והשומן נשארים כשרים ואין לחשוש שהם נאסרים.

הש"ך (יו"ד סי' קה ס"ק יא) כתב שטעם האיסור לכתחילה הוא משום שמהנר האסור עולה הבל לכלי שיש בו שומן כשר. והט"ז (יו"ד סי' קה סק"ו) ביאר שהאיסור הוא משום שיש דין של 'תתאה גבר' ויש דין ניצוק. כלומר ישנו כלל הקרוי 'תתאה גבר' דהיינו ששני מאכלים הנוגעים זה בזה, אם התחתון חם והעליון קר, התחתון הוא זה שגובר על העליון, והוא זה שמשפיע על הטעם, והעליון מקבל את טעם התחתון. ומכיון שישנו הלכה נוספת שניצוק חיבור, כלומר משקה הנשפך מכלי עליון לכלי תחתון, נחשב הדבר שישנו חיבור בין המשקאות שבשני הכלים, כל עוד ויש זרימה מהכלי העליון עד הכלי התחתון, ולכן להלכה נחשב ששני הכלים נוגעים זה בזה, ומכיון שהתחתון חם הוא נותן טעם בעליון.

הפרי מגדים (משב"ז סי' קה סק"ו) כתב שלא נחלקו הש"ך והט"ז בביאור האיסור, וזהו אף טעמו של הש"ך משום שישנם ב' הלכות אלו תתאה גבר, וניצוק מחשיבו לנוגע ולחיבור.

מדוע בדיעבד אינו אוסר?

ומשכך נשאלת השאלה אם כן מדוע בדיעבד אין לחשוש לכך והכלי אם השומן הכשר נשאר כשר?

התשובה לכך מבוארת בתרומת הדשן (פסקים סי' קג) שביאר כי ניצוק מקורה בשני הלכות בהלכות טומאה וטהרה והלכות יין נסך, בהלכות טומאה וטהרה שנינו במשנה (מכשירין פ"ה מ"י) שאדם שמערה מכלי שיש בו משקה חם טהור לתוך כלי שיש בו משקה טמא בין אם המשקה התחתון חם או קר, העליון נשאר טהור, וכן אם הוא מערה מכלי שיש בו משקה קר טהור לתוך כלי שיש בו משקה קר טמא, העליון נשאר טהור. אולם במקרה והוא מערה מכלי שיש בו משקה קר טהור, לתוך כלי שיש בו משקה חם טמא, העליון נטמא, משום שע"י הניצוק [הזרימה] יחד עם הזיעה העולה באדים מהמשקה התחתון, נחשב שהמשקה העליון נגע בתחתון והוא נטמא. וכן בהלכות יין נסך (שו"ע יו"ד סי' קכו סעיף א-ב) במקרה ונשפך יין כשר לתוך יין נסך, הקילוח יוצר חיבור ביניהם והם אסורים, [וראה שם במקרה שיש הפסד מרובה מתי ניתן להקל].

אולם בתרומת הדשן כתב שבשני מקרים אלו סיבת האיסור אינו משום שהטעם העובר ביניהם, אלא המגע והחיבור גורם לכך שדנים על שניהם כדבר אחד, והכל נחשב טמא או יין נסך, אך לגבי מאכלות אסורות אין איסור במקרה ושומן כשר ושומן לא כשר באו במגע או נחשבים כיחידה אחת, ורק במקום שיש טעם של השומן הלא כשר הדבר נאסר, ולכן מעיקר הדין אין בכך איסור, אלא שהחמירו חומרא בעלמא להמנע לכתחילה ממצב של ניצוק.

מדוע האדים והזיעה אינם אוסרים?

אך עדיין נשאלת השאלה מה הבדל בין שני הלכות שלמדנו, מדוע בנר יש איסור רק לכתחילה, ואילו בסיר מעל מחבת אף בדיעבד הדבר אסור. או במילים אחרות אף אם איסור ניצוק הוא רק חומרא לכתחילה, מדוע הכלי שבו שפכו את השמן הכשר לנר לא נאסר מדין זיעה?

החילוקים בין ההלכות הנ"ל

יש כמה סיבות לחלק בין המקרים:

  • בשולחן ערוך (יו"ד סי צב סעיף ח) יש הגבלה כי האיסור של זיעה הוא רק במקרה והאדים בחום שהיד סולדת בהם. אולם אדים בחום נמוך יותר אינם אוסרים, להלן נדון מהו יד סולדת בו, אך החום של האדים העולים מן השמן שבתוך נר בוער, אף אם מניח את בקבוק השמן קרוב מאד לנר ע"פ רוב אינו חום שהיד סולדת בו. ולכן כאשר הרמ"א מדבר על האיסור לשפוך מבקבוק כשר לנר עם שומן לא כשר הוא מדבר רק מצד איסור 'ניצוק' ולא מצד איסור 'זיעה'.
  • הב"ח (החדשות סי' כד) מסתפק באיזה סוג כירה הרא"ש דיבר להניח בו סיר בשרי מעל מחבת חלבי, האם מדובר בכירה קטנה שבו האדים העולים הם אדים ישירים ועולים מתוך לחץ חזק, ורק אדים אלו אוסרים, אולם אם הכירה רחבה וסיר אחד אינו מעל הסיר השני, והאדים באים מהצד אין בכך חשש, משום שהאדים עולים בנחת. הב"ח עצמו נוטה לומר שרק אדים ישירים אוסרים, אולם הוא כבר מעיר כי בחלק מהפוסקים נראה שלא כדעתו. אך למעשה המהרש"ם (ח"ד סי' פד) פוסק כי האיסור הוא רק באדים ישירים.
  • כמות האדים העולים מנר היא מזרעית ולולי הטעם שמצינו דין שניצוק חיבור בהלכות טומאה וטהרה ובהלכות יין נסך לא היו מחמירים כלל, וסביר להניח שיש בשומן הכשר ובכלי פי שישים ממעט האדים העולים מהנר. ואילו האדים העולים ממחבת שיש בה תבשיל הסגור בתוך כירה, לסיר העליון בכירה מרובים מאד, ולכן רק הם אוסרים.

העולה מדברינו שישנם שני איסורים נפרדים:

איסור אחד של 'זיעה' והוא כאשר האדים מרובים וניתן לשער כי כמות האדים מגיע לאחד חלקים שישים מהכלי או המאכל העליון הבא במגע עם האדים, ובתנאי שהאדים עדיין בחום שהיד סולדת בהם, ויש סוברים שרק כאשר האדים ישירים, ולא אדים המגיעים מהצד, ובמקרה ותנאי האיסור התמלאו הכלי והמאכל העליון אסורים.

אולם יש איסור נוסף של 'ניצוק', והוא איסור רק לכתחילה שלא יהיה חיבור של זרימת משקה מדבר חם האסור באכילה, למאכל קר למעלה. אך בדיעבד המאכל העליון אינו נאסר בכך.

ובכל מקרה עלינו לבדוק האם קיים אחד מהאיסורים הנ"ל.

האם תבלין אסור באיסור זיעה ובאיסור ניצוק

הבדל מהותי נוסף קיים בין האיסורים, שהאיסור של 'זיעה' הוא איסור שהמאכל יהיה באדים האסורים או באדים החלביים או הבשריים, ואף בדיעבד המאכל מקבל את טעם האדים, ולכן אין הבדל אם אנחנו שופכים שמן, רוטב, קטשופ, או תבלינים, כל עוד והבקבוק או הצנצנת נמצא בתוך האדים שהיד סולדת בהם יש איסור של 'זיעה', הן לשפוך לכתחילה, והן בדיעבד המאכל נאסר. אולם באיסור 'ניצוק' האיסור הוא רק כאשר קיימת קילוח של זרימה ישירה בין המאכל העליון לתחתון, ולכן שמן או רוטב נוזלי אסור לכתחילה לשפוך לתוך מאכל אסור אך בתבלין כיון שאין קילוח ישיר אין איסור. לגבי רטבים סמיכים כדוגמת קטשופ ועוד, הדבר תלוי האם יש קילוח של זרימה ישירה מהבקבוק עד המאכל האסור שאז גם זה אסור לכתחילה, או שמחמת סמיכות הרוטב הוא נופל טיפין טיפין, ואינו יורד בקילוח אחד, ואז אין בעיה אף לכתחילה.

מהו שיעור יד סולדת?

למעשה אין בימינו הגדרה מדויקת מהו חום שהיד סולדת בו, כיון שחכמים מסרו לנו שיד סולדת הוא כשהיד של אדם בינוני נרתע ממגע של החום, אך חכמים כבר הדגישו כי יש הבדלים גדולים בין אדם הרגיש לכל חום קל, ובין אדם שיש לו יכולת להכניס את ידו למשקה חם מאד, והולכים לפי אדם בינוני.

למעשה אין לנו כלים מדויקים לקבוע מיהו האדם הבינוני שע"פ הולכים, ופוסקי זמנינו נקטו שבין 46-72 מעלות צלסיוס יש בכך ספק האם הוא יד סולדת, מעל לכך הוא בודאי יד סולדת בו, ומתחת לחום זה למסקנת רוב פוסקי זמנינו אינו בחשש יד סולדת בו. ורבי עקיבא איגר (הג' שו"ע יו"ד סי' צב סעיף ח) כתב ע"פ הב"ח (החדשות סי' כד) שבספק יד סולדת יש להקל.

למעשה קשה בכל פעם שרוצים לשפוך שמן או תבלין מצנצנת למדוד את חום האדים במד חום, אולם מאחר וכתב המהרש"ם (ח"ד סי' פד) שבספקות של איסור 'זיעה' ניתן להקל, במקרה וניתן להניח את היד בלי להרגיש אי נוחות מחמת החום, ניתן להניח שכנראה אינו יד סולדת [ואדם שיודע שידו אינו רגישה לחום ביחס לאחרים צריך לשער האם לאדם בינוני היתה אי נוחות בכמות חום זה, או ישער האם האדים לא מרגישים כלל חמים, וכדומה].

איסור ניצוק בבשרי וחלבי

הבדל נוסף הקיים בין איסור 'זיעה' לבין איסור 'ניצוק' הוא שאיסור 'זיעה' הוזכר לגבי חלבי ובשרי, אמנם בשולחן ערוך הוא מוזכר כאשר סיר בשרי מונח מעל מחבת חלבי, ואז ע"י ה'זיעה' הסיר העליונה נאסרת ונהפכת לדבר אסור שכן היא בלועה מבשר וחלב יחד, אולם הפוסקים הביאו דין זה גם לגבי מאכלי פרווה, ובמקרה והתמלאו התנאים האוסרים גם סיר פרווה המונח בתוך אדים חלביים שבחום היד סולדת בהם, כשהאדים ישירים ומרובים, הסיר נעשה חלבי. ובמקרה הנ"ל אדם השופך מבקבוק שמן לתוך סיר עם מאכל חלבי, שהאדים המקיפים את הבקבוק רותחים, השמן נעשה חלבי, ולהיפך מעל סיר בשרי הוא נעשה בשרי.

אך לגבי איסור 'ניצוק' הוא מוזכר רק כאשר שופכים שמן מעל מאכל שאינו כשר כלל, ולא מעל מאכל חלבי ובשרי. ונשאלת השאלה האם כאשר המאכל העליון חלבי והתחתון בשרי, או אף בפרווה ישנו איסור זה של 'ניצוק'?

למעשה כאשר המאכל העליון פרווה כגון בדוגמא המצוי שאדם שופך מבקבוק שמן לתוך סיר עם מאכל חלבי, לא מצינו בפוסקים שאסרו זאת. אולם במקרה ואדם שופך שמן מכלי בשרי לתוך מאכל חלבי רותח, גם במקרה ואין איסור של 'זיעה', הפרי מגדים (יו"ד סי' צה משב"ז ס"ק יג) כתב שלדעת הט"ז יש איסור של 'ניצוק', אולם הש"ך והמשאת בנימין נחלקו עליו והתירו זאת. ובמקרה שהכלי העליון אינו בן יומו [שלא בושל בו חלבי\בשרי ב24 שעות האחרונות] בודאי שאין להחמיר כלל.

ולכן בבשרי וחלבי המנהג להקל ולא לייחד בקבוק שמן או צנצנת תבלין לבשרי וחלבי, ורק במקרה ואדם שופך לתוך אדים רותחים ישירים, לדוגמא בסיר לחץ מיד לאחר שהוא נפתח, או סיר מבעבע שיש לו פתח צר דרכו ניתן לשפוך לתוך הסיר יש להקפיד לשפוך באמצעות כלי חלבי לסיר חלבי, וכלי בשרי לסיר בשרי, או באמצעות כוס חד פעמי.

אמנם במקרה ואדם שופך לתוך מאכל לא כשר, לכתחילה יש להקפיד שלא יהיה 'ניצוק', לדוגמא עובדת זרה המכינה מנה חמה בבית המעסיק, או מטבח במקום עבודה שבו יש לעובדים היהודים שומרי מצוות כלי בישול משלהם, אולם רוצים להניח בקבוק שמן עם כשרות מהודרת משותפת לכולם, אך בדיעבד במקרה והעובדת זרה השתמשה בשמן או שנכרי שפך מהשמן של היהודי לתוך הסיר החם שלו, השמן אינו נאסר.

קומקום נפרד לבשר' ולחלב'

בקומקום או מיחם מים על פי רוב חום האדים החוזרים חזרה מהכוס או מהמנה החמה אינם בחום שהיד סולדת בו, ולכן לכאורה אין איסור של 'זיעה', אולם כפי שנראה יש בכך מחלוקת ראשונים. מאידך גם במקרה והאדים של המים שנשפך מהקומקום והמיחם רותחים מאד ועולה חזרה מהמנה החמה או הסיר עם התבשיל האסור בחום חזק, יש בדבר מחלקות ראשונים, וכפי שנפרט.

הרא"ש (סי' כ כלל כו) לאחר שכתב כי אסור להניח סיר בשרי מעל מחבת חלבית בכירה, מחמת האדים הרותחים העולים לסיר, כתב כי הוא מסתפק האם הלכה זו נאמרה גם כשהסיר העליון רותח, או שמא כשהסיר העליון רותח הוא מגן עליו שלא יקבל טעם מהאדים העולים. מאידך בתרומת הדשן (פסקים סי' קג) כתב להיפך שאם הסיר העליון רותח, אף שהאדים העולים לסיר העליון אינם חמים בחום שהיד סולדת הרי הם אוסרים.

מהדברים עולים שיש מחלוקת ראשונים קיצונית הרא"ש נוטה לומר שבקומקום רותח אין לחשוש כלל לאיסור 'זיעה', וכל המקום לחשוש הוא  רק כאשר הוא שופך מכלי קר, ואילו בתרומת הדשן כתב שבכלי רותח אין היתר בכך שהאדים העולים אינם חמים בחום שהיד סולדת בהם.

אולם למעשה השולחן ערוך (יו"ד סי' צב סעיף ח) העתיק את דברי הרא"ש לאסור 'זיעה' בלי התוספת שאם הכלי העליון רותח יש מקום להקל. ומאידך הרמ"א (שם) העתיק את דברי תרומת הדשן שאין אדים שאין חמים בחום שהיד סולדת בהם אוסרים, בלי להעתיק את התוספת שאם הכלי העליון חם בכל מקרה הוא נאסר. אולם בהגהות רבי עקיבא איגר (שם) הביא את דברי תרומת הדשן, אך ציין לדברי המגן אברהם (סי' תנא ס"ק מד) שנראה מדבריו שאינו מחמיר בכך. היד יהודה (סי' צב פי' הארוך ס"ק נה) הרחיב במחלוקת זו, וסיים שלהלכה פשוט שאם האדים אינם בחום שהיד סולדת, או שאינם ישירים, אין לאסור את העליון אף אם הכלי העליון היה רותח.

למעשה יש לצרף לכך את שיטת הב"ח (החדשות סי' כד) והמהרש"ם (ח"ד סי' פה) שאיסור זיעה נאמר רק בלחץ חזק וישיר, ולא באדים העולים בנחת, ולכן יש מקום להקל לשפוך מקומקום רותח על כוס שיש בו חלב, או על בשר קפוא. וכן לצרף את דעת המשכנות יעקב (יו"ד סי' לד) שמהתורה הטעם העובר דרך האדים כלומר איסור 'זיעה' מותר, והוא נאסר רק מדרבנן, ולכן האחרונים הקלו בכך כמה קולות. והמחמיר לכתחילה תבא עליו ברכה.

קומקום נפרד למנה חמה שאינה כשרה

אולם כל זה לגבי איסור 'זיעה', ולגבי בשרי וחלבי המותרים באכילה, אך לגבי שימוש בקומקום או מיחם מים חמים לשפוך על מנה חמה שאינה כשרה, עדיין צריך לבדוק האם יש איסור של 'ניצוק'.

כאמור איסור ניצוק אסרו הראשונים מאחר ומצינו חיבור האוסר לגבי טומאה וטהרה ויין נסך, למעשה לגבי יין נסך גם קר וקר אוסר. ואילו לגבי טומאה וטהרה שינו במשנה שלדעת תנא קמא שהלכה כמותו רק קר לתוך חם, אך חם לתוך קר ואפילו חם לתוך חם וכל שכן קר לתוך קר אינו אוסר. ונשאלת השאלה האם גם איסור זה שנלמד משם דומה ליין נסך או לטומאה וטהרה, או שמא קבעו איסור זה שלא בצמוד למקור ממנו נלמד?

למעשה הפרי מגדים (יו"ד סי' קה משב"ז סק"ו) כתב בשם הבית הלל שרק קר לתוך חם נאסר משום 'ניצוק', אך חם לתוך חם וכל שכן חם לקר או קר לקר, אינו אסור. וכתב שכך לכאורה עולה מהמשנה, אולם סיים 'וצריך עיון', כלומר שהלכה זו אינה ברורה לו דיו. אך החכמת אדם (כלל נט סעיף ה) פסק כדבר פשוט שרק קר לתוך חם נאסר, אך חם לתוך חם, מותר אף לכתחילה. מאידך היד יהודה (סי' קה ס"ק לא) שאמנם מהמשנה מבואר שמותר אולם המשנה מדברת רק בדיעבד, אך לכתחילה אסור גם בחם לתוך חם.

[ראה עוד חק יעקב (סי' תנא ס"ק נה) ושולחן ערוך הרב (סי' תנא סעיף נט) לגבי חמץ בפסח שנהגו הנשים להחמיר גם בניצוק של חם לתוך קר, אולם נראה שהוא רק חומרא שהחמירו בפסח].

בפועל הלכה כדעת החכמת אדם, ובפרט שמדובר רק בחומרא לכתחילה, ולכן בקומקום חם או מיחם מים ניתן להקל לאפשר לעובדת זרה או עובד במטבח משותף במקום העבודה לשפוך מים חמים לתוך מנה חמה לא כשרה, ובתנאי שאכן האדים העולים חזרה כשהם נוגעים בקומקום אין בהם חום שהיד סולדת בהם. במקרה והדבר ניתן לתכנון, ניתן לדאוג לכך שהברז של המיחם של המים החמים יהיה גובה מעל התחתית ששם מניחים את המנות החמות, כך שהאדים העולים בודאי לא יגיעו לחום שהיד סולדת בהם.

סיכום

יש שני איסורים שונים: 'זיעה' ו'ניצוק'.

במאכל כשר בשרי או חלבי, מותר לשפוך לתוך סיר רותח מעלה אדים כל עוד וחום האדים אינו בשיעור שקשה ליד לגעת בהם. ובספק בשיעור זה אפשר להקל.

בדיעבד אם האדים היו רותחים וכן האדים היו ישירים בלחץ חזק, הכלי והמאכל העליון שנגעו באדים הרותחים מקבלים את דין המאכל שבסיר התחתון, ובמקרה והמאכל בסיר התחתון היה חלבי, והעליון בשרי הוא נאסר באכילה. מציאות מצויה כאשר פותחים סיר לחץ ויש אדים רותחים חזקים, או בסיר מכוסה שיש לו חלון קטן הניתן לפתיחה כדי לשפוך לתוכו תוספות או תיבול.

במציאות המצויה האדים אינם אוסרים את המאכלים והכלים העליונים. ולכן ע"פ רוב אין צורך לייחד בקבוק שמן או צנצנת תבלינים לבשרי ולחלבי. אולם במקרה ורוצים לשפוך לסיר שיש לו אדים חזקים כמתואר לעיל יש להעביר את השמן או התבלין לכוס חד פעמית או לכלי בשרי\ חלבי.

כאשר שופכים לתוך מאכל שאינו כשר, כפי שמצוי שעובדת זרה מחמת מנה חמה, או שופכת לתוך סיר שלה, וכפי שמצוי במטבח משותף במקום העבודה שיש לכל אחד כלי בישול פרטי, אך רוצים להשתמש בשמן או תבלינים משותפים, כאן יש איסור נוסף של 'ניצוק', במקרה זה לכתחילה אין לשפוך נוזל קר או פושר לתוך כלי המעלה אדים אף מעט אדים, אולם ניתן לשפוך תבלין ואף רוטב סמיך שאינו נשפך בקילוח אחד, אלא טיפין טיפין. במקרה והכלי העליון חם כדוגמת לשפוך מן קומקום רותח או מיחם חם יש מקום להקל.

הצטרף לדיון

5 תגובות

  1. לפי הסיכום מובן שאם הנוזל העליון קר נשפך לתוך משהו מעלה אפילו מעט אדים זה בעיה [ "במקרה זה לכתחילה אין לשפוך נוזל קר או פושר לתוך כלי המעלה אדים אף מעט אדים"] וקודם אמרתם שלא צריך 2 בקבוקי שמן, מצוי מאד שמכינים מאכל שמעלה אדים ורוצים להוסיף שמן כמו שניצל או לביבות גבינה. האם אפשר באותו הבקבוק? האם אפשר לשפוך מהגובה כך שהאדים לא יכנסו או פחות יכנסו?

  2. רציתי להבין
    מקומקום מים חמים ניתן להרתיח ולהוסיף את המים לתבשיל?ובפעם אחרת להכין משקה נגיד נס ואחר כך להוסיף חלב

    2.תבלינים אפשר להשתמש באותו הדבר עם כפית כאשר מוסיפים מעל הסיר אך הכפית לא נכנסת לסיר
    3.שמן מעל מחבת מבקבוק פלסטיק או זכוכית שמן זית אפשר להוסיף למחבת פעם לחלב ושימוש אחר לבשר
    או שחייב בקבוקים נפרדים
    תודה

  3. אין לערות לכתחילה מקומקום על תבשיל בשרי או חלבי ישרות.
    2. אפשר בכפית נקיה.
    3. עדיף להעביר לכוס או בקבוקים נפרדים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.