שאלה:
מדוע נושא החליבה ביום טוב (על כל פנים מהתורה, או לפחות מבהמה שעומדת לאכילה) לא נבחן באופן מובלט בהלכות יו"ט סימן תק"ה מצד מלאכת אוכל נפש, שאי אפשר לעשותה מערב יום טוב שהרי החלב יחמיץ ומקרר הוא חידוש של 100 שנה בערך, ולפני כן היה צורך ברור של שתיית חלב (ובפרט בחג השבועות שיש מנהג לאכול מאכלי חלב)? כל הדיון בסוגיה מתחילה בהעמדה של גמרא שבת קמד שדנה בחליבת בהמה לתוך הקדירה אם היא עוסקת בשבת או ביו"ט. מצפה לתשובתכם לצורך שיעור חשוב שיש לי ואינני מוצא התייחסות לזה.
תשובה:
שלום וברכה
למעשה הנימוק של אפשר לעשותו מערב יום טוב הוא רק צד אחד בראשונים, יש עוד תנאי שנפסק להלכה ומקורו בטור סי' תצה על פי הרא"ש ועוד, שכל דבר שדרך לעשות ממנו כמות רבה והוא כרוך בטירחה רבה, אסרוהו כדי שלא יטרד כל היום במלאכה, וזה טעם עיקרי באיסור מלאכת דישה והוא שייך גם בחליבה.
משנה ברורה סימן תצה ס"ק יג
(יג) אסרום חכמים – דמן התורה כל מלאכה שהוא באוכל נפש מותר אלא חכמים אסרו דברים שהם עבודה רבה כגון הני שהאדם רגיל לקצור שדהו ולבצור כרמו כאחד ולדרוך כל ענביו כאחד ולטחון הרבה בפ"א וא"כ יטרד כל היום בעבודתו וימנע משמחת יום טוב ולכן אסרו חכמים ואפילו ע"י שינוי אסור והניחו בהיתרן רק דברים שמסתמא הן רק לצורך אכילת יום טוב והרבה פוסקים חולקין וסוברין דמלאכת עבודה הנ"ל אסור מן התורה אפילו באוכל נפש ולא התירה התורה באוכל נפש אלא מה שהוא דרך לעשות ליום זה כגון מלישה ואפיה ואילך וכה"ג מלאכות שהם לצורך אכילה ביום טוב ופרטי דינים אלו יתבארו בסימנים הבאים כאו"א במקומו:
האריך בזה בספר הלכות המועדים להרב גרוסמן פרק ב. ראה שם.
כמדומני שחליבה לא כרוכה בטירחה מרובה, וגם אינה נעשית לימים רבים, (עכ"פ בתנאים שהיו לפני מאה שנה). ובפוסקים היו מקומות שהתירו ע"י נכרי, מדוע ריסוק עגבניות (מלאכת טוחן) הותר מטעם שטעמו שונה מיום ליום, ואולי לפחות היה נכון להתיר חליבה לתוך מאכל כצורך אוכל נפש במלאכה דרבנן, שלא יכול לעשותו מערב יום טוב, תודה לרבנים המשיבים במהרה
חליבה של פרה מספקת ביום כיום כ30 ליטר חלב, זה לא תצרוכת ביתית ולא "לתוך מאכל". נכון שבעבר נתנה פחות וזה תלוי בתזונה וכו' אבל בכל זאת…
ברשות הרבנים המשיבים,
שאלתי הייתה במפורש על חסרון ההסבר בפוסקים(הרמב"ם לא הזכיר ביו"ט חליבה כלל, וכן הוא בשאר הפוסקים) מדוע חליבה אסורה ביום טוב? לא שאלתי על מציאות ימינו (35 ליטר בישראל לפרה חולבת ממוצעת, 65 ליטר למצטיינת, אבל בעבר הלא רחוק, לפני 80 שנה בשיא התנובה אחרי המלטה פרה נתנה 5 ליטר) ולא אם מותר (סימן תק"ה), מעבר לזה אף אחד לא חלב כמויות מסחריות כי אולי הרוב לא סחרו בזה, וגם לא הייתה דרך לשמר חלב ליותר מיום אא"כ עשו ממנו גבינה, מצאתי (אם הבנתי נכון את התשובות) תשובת הגאונים(שערי תשובה קכו) ותשובת הר"יף(שו"ת הרי"ף סי' שיב ובמלחמת ה' לרמבן על שבת קמד) שהתורה התירה מלאכת אוכל נפש ולא מלאכת משקין, וכן ביש"ש תחילת ביצה שיש איסור ביצירת משקה בחליבה ולא בפעולת החליבה, ועדיין התמיהה שלי שאם הבנתי נכון את גדר האיסור, מדוע כל זה לא הובא בפוסקי זמננו.
מעבר לזה מצאתי התייחסות כללית לחליבה בהלכות המועדים פרק יב.
ברגש תודה וכבוד על כל מפעל התורה שלכם.
אינני יודע עוד מה לומר לגבי שאלתך המענינת. תודה.
השאר תגובה