שאלה:
שלום רב,
האם תעודת הנישואין האזרחיים שעליה חותמים החתן והכלה בחתונה האזרחית עלולה להיחשב לשטר קידושין?
תשובה:
שלום רב,
זו אחד מהסיבות שיש כאלה שחששו לקידושין בנישואין אזרחיים. אבל חשוב להסביר שעקרונית יש בזה בעיה משום שקידושי שטר הכוונה היא שהבעל כותב על נייר הרי את מקודשת לי ונותן לאישה, ולא על סוג הצהרה משותפת הקיימת בנישואין אזרחיים. ומכמה סיבות למעשה רוב רובם של הפוסקים גם הקדומים לא חששו לקידושין בנישואין אזרחיים כמו הדבר אברהם ח"ב סי' כט שעסק בזה בהרחבה, וכן האחיעזר באותה תקופה קבע שאין לחשוש לקידושין ולקידושי שטר, כל המקורות הקדומים מופיעים כבר באוצר הפוסקים סי' כו בהרחבה. מאידך בגלל שהזכרת את הנושא של קידושי שטר ראוי להזכיר שבספר אור הנר הביא בשם החזון איש :
"בדבר קידושין אזרחיים לא נסתיימה ההלכה דכיון שאינם רוצים בזנות אלא בקשר קניני ואף שנזורו מדרך התורה כל שעושים קנין המועיל מן התורה אף שדעתם שיהיה קנין אישי ולא תוריי. מ"מ מועיל, והלכך אם היה בחוזה חתום הבעל ומסר לה אפשר לחוש לקדושי שטר ואפשר דאין חסר כאן לשמה כיון שנכתב לשם כך, גם בואם לדירה אחת אפשר שדעתם לאשר קשרם וקשה להכריע בחמורים אלה".
כלומר, כבר בחזו"א הזכיר את הנושא שיתכן שיש אפשרות לקידושי שטר בנישואין אזרחיים. אולם הלכה למעשה קבעו כל הפוסקים שאין לחשוש לנישואין אזרחיים במקום עיגון, אולם אם יש אשרות להשיג גט מהבעל ראוי להשיג מחמת מוחרת איסור אשת איש ראוי אם אפשר לצאת ידי כל הדעות.
שו"ת דבר אברהם חלק ג סימן כט" הגאון מוהרח"ע גראדזענסקי מווילנא ז"ל כתב בקצרה שלא כל המקרים שוים בחדא מחתא ובמקום עיגון שא"א להשיג גט דעתו נוטה להקל. (איני זוכר היטיב אם זה בדרך כלל או רק במקרים ידועים) הגאון מוהר"א כהן ז"ל מדווינסק (שהי' ממלא מקום הגאון מוהר"ר מאיר שמחה ז"ל) ערך בזה קונטרס ארוך בפלפולא ומסיק שיש להתחסם הרבה בהיתר אלה הפלגשים שע"י נשואי אזרחים בכל אחת בפ"ע שאם תבא לינשא בחו"ק מהראוי להצריכה היתר מיוחד עפ"י דו"ח מן הרב שבמקומה שיתברר לו איך היו נשואיה וידון עלי' לפני ג' רבנים מובהקים ורק בהסכם ג' רבנים מובהקים יתירוה ובמקום שיש להם אונס שלא לעשות חו"ק בודאי מן הדין יש חשש קדושין.
מאמריקה קבלתי מכתב מרב גדול אחד בתורה (לא אביא את שמו שמא הוא חפץ בעילומו) שלא נודע לו (עוד) מהלכה למעשה בזה ולא הרהיב איש להקל מתוך שמדמין כו'. כמו"כ כתב לי' הגרי"ל צירלסאהן (נ"י) ז"ל אבד"ק קישינוב (שהיא עיר ומדינה המרובה באוכלסי ישראל כ"י) שכך מורה ובא וכך נעשו מעשים בבד"צ להצריך גט. ולעומת זה כתבו כמה רבנים שדעתם נוטה להקל.
(ב) רוב המו"מ סובב הולך על ציר אחד עד כמה יש ידים לאומד שהזוג הנידון (בכל מקרה או שדרה ידועה) חש לבעילת זנות ועד כמה יש לדון בהם אחרי אומדן דעת זה חזקה דאין אדם עושה בב"ז ומרבים להביא דברי האחרונים ז"ל ודיוקים בהם. גם כת"ר בקונטרסו אסף וקיבץ מדבריהם ונפגש בסתירות לא לבד מגברא אגברא אלא גם מחכם על עצמו, לדוגמא כת"ר הביא בקונטרסו דברי המל"מ פ"י מגירושין משם הרדב"ז שאם פירסה נדה ונתייחד עמה בפני עדים ואפילו ראינו שנבעלה לא חיישינן שמא לשם קדושין בעל דהא לא שייך לומר אין אדם עושה בב"ז דמאן דעבר על איסור כרת לא חש לבעילת זנות, ולעומתו מביא כת"ר משו"ת רי"ט צהלון באחד שגירש את אשתו ונתחרט ובא שוב לביתה בליל יוה"כ ונתייחד עמה בפני עדים דמסתמא צריכה גט אף שהי' ביוהכ"פ שזה פריצות גדולה (אין הס' תחת ידי לעיין בו) ולא עוד אלא שמצא שהרדב"ז גופי' דבריו סותרים זא"ז דבמקום אחד הורה להיתרא ובשני תפס לאיסורא, ואפי' אם לא יבא כת"ר למשכוני נפשיה ליישוב הסתירה בדבריו, הן יודה דבדבר כזה שיסודיו בשיקול הדעת כעין שודא דדייני הסתירה היא יותר פלא הכא מאי קא סבר והתם מאי קא סבר. ובאמת שכיון שתלוי באומד הדעת אם הנידון חש לב"ז הרי לא כו"ע בחדא מחתא נחיתו והכל לפי מה שהוא אדם ומכאן הפנים השונים להיתרא ולאיסורא. (אמנם לא אכחד מכת"ר שמה שמביא משם הרדב"ז ח"א סי' רע"ז לא מצאתי שם דבר, איברא שגם הבאה"ט הביא כן משמו בסי' רע"ז אבל חוששני שט"ס הוא ואפשר שמקור הדברים בספר אחר) והלכך בהכרח לצרף אומדן דעת בכל מקרה הבא לפנינו וזהו הדבר הקשה מאד להורות באיסור א"א מאומד. לפי"ז השאלה מתפרדת לשני ראשים עקרים, לאלה שאינם דשים בעקב דרישות הדת ורק ממעין אונס עדיין לא עשו חופה וקדושין כדמו"י, ולאלה שפורקים עול תורה ומצות או אינם יודעים כבר כלום מזה, והדעת נותנת שבאלה שמסוג הראשון שייך לדון חזקה זו דאאעבב"ז (אם לא דנימא שאינם יודעים כלל דאשה נקנית בביאה כמ"ש בשאג"א), ובאלה שמסוג השני לא, ובכל מקרה צריך אומד הדעת והכרעה לאיזה סוג הוא שייך, ואפי' באלה שיש לעורר צד ספק למעליותא דידהו ששייכים לסוג הראשון יש לדון דחזקה מיהא לא שייך לומר על הספק וא"כ לא שייך לומר אנן סהדי שבעל לשם קידושין כיון שמסופקין אנו בו והוי כליכא עדים כמ"ש הב"ש סי' ו' סק"ט בספקות.
