נפלו אופניים באמצע נסיעה ונעלמו – מי חייב

שאלה:

שלומ לרבנים,

חבר ואני רצינו להוביל אופניים ברכב, בסוף נתבטלה הנסיעה ואת האופניים שלו השאיר אצלי בחצר.
לאחר שבוע וחצי, נזדמן בידי רכב אחר, ומתקן תלייה על הבגאז'.
אמרתי לחבר שלישי, שבאופניים אינם שלו, אם יודע לקשור מתקן ואופניים אמר שכן, פעמיים נשאל. וענה שכן.
לבסוף, במהלך נסיעה, נפלו האופניים ונעלמו עקבותיהן.
הוא הודה כשהוא חשב שהן יפלו, ומלבד זה נסע במהירות הרבה יותר מהמותר, 150 קמש, שכמדומני, שמלבד האיסור הכללי, גם על המתקן יש מגבלת מהירות.
האם נחשב שהוא אשם? או שמא אני, או שמא הבעלים.

תשובה:

שלום וברכה,

מי נהג ברכב? אם החבר השלישי תלה את האופניים ונהג במהירות ברכב, הרי דינו כמזיק בגרמי כיון שלא תלה בצורה טובה, ונהג במהירות. 

אם החבר שליש לא נהג ברכב אלא רק תלה את האופניים והאופניים נפלו: אם הוא עשה זאת בחינם ויש לו הבנה איך לקשור אופניים – פטור. אם אין לו הבנה איך לקשור אופניים, או שהוא קיבל שכר עבור הטובה שעשה – חייב לשלם על אובדן האופניים.

בהצלחה. 

מקורות:

נפסק בשו"ע (שו, ד) נתן לשוחט לשחוט בהמה והשוחט הטריף את הבהמה, אם השוחט קיבל שכר עבור השחיטה, חייב השוחט על מה שהטריף את הבהמה. ואם השוחט עבד בחינם ללא קבלת שכר; אם השוחט בקיא בשחיטה פטור השוחט, ואם השוחט לא בקיא בשחיטה, חייב השוחט לשלם עבור הבהמה שנטרפה על ידו. 

בטעם הדברים: כל אומן דינו כשומר, ואם עובד בשכר דינו כשומר שכר, ואם עובד בחינם דינו כשומר חנם. לכן אם אינו בקיא בשחיטה הרי זה פשיעה מצידו, שלא היה לו לעשות מלאכה עבור חברו כשאינו בקיא בדבר. אבל אם הוא מומחה בשחיטה, אינו פשיעה, אבל גם אינו אונס גמור, כיון שאם היה מדקדק היטב לא היה מגיע נזק, ודינו שווה לגניבה ואבידה שהוא האמצעי בין אונס לפשיעה. ואז- אם הוא עשה בחינם, דינו כשומר חינם שפטור מגנבה ואבדה, ואם שחט בשכר דינו כשומר שכר שחייב בגניבה ואבדה, ולכן חייב על נזק הבהמה. כן ביאר הערוך השלחן (שו, ט).