שאלה:
האם חובה לא ללכת ארבע אמות בלא נטילה כשקמים. וחובה לשים גיגית עם נטלה, מים ומגבת לפני השינה? (שהרי לפי דברי שו"ע מ"ב ס"ק ב' נראה שחובה ו"אין לסמוך" על מי שאומר שהבית נחשב לעניין זה כארבע אמות, אלא רק "בשעת הדחק"?!)
תשובה:
לכתחילה אם זה מעבר מחדר לחדר ראוי שיהיה ליד המיטה, ומה שרבים לא מקפידים על כך היום זה בגלל שרוח רעה נחלשה בזמנינו, אבל ודאי הידור נכון כן ליטול ליד המיטה.
מקורות:
מעתיק לך מעט מהס' לקט הקמח החדש סי א' שהיה תחת עריכתנו המחודשת.
הליכה קודם נטילת ידים
ה] בב"ח (סי' ד סעי' א) כתב על פי דברי הזוהר {אינו לפנינו, כדלהלן}, שההולך ד׳ אמות בלי נטילת ידים שחרית חייב מיתה, ותימה שלא הביא הבית יוסף כן. ונראה דרובא דרובא אין יכולים ליזהר בכך, ומוטב שיהיו שוגגים, ע"ש, ודוחק. וצריך עיון מדאיתא בגמרא (ברכות טו ע"א) שכאשר הוא עומד ממיטתו יפנה לנקביו ואחר כך יטול ידיו, וכן ממה שכתב הלבוש (סי' ח סעי' יא) שיתעטף בטלית קטן מיד בקומו, קודם שנוטל ידיו, הרי שיכול ללכת מעט בלא נטילת ידים. ולדעת גיסי מוה"ר יעקב (שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' א) סומכים דכל החדר נחשב לד׳ אמות. ואינו נראה, דהרי יוצאים גם לחדר אחר, וגם הא דאמרינן דכל החדר נחשב לד' אמות הוא רק לענין לועג לרש במת.
ובדמשק אליעזר ([טשרניאק] חולין פ"ח סי' י ס"ק כט) כתב דחומרא זו היתה רק בזמניהם, שהקפידו על גילוי מים וזוגות, אבל בזמנינו התמעטה הרוח רעה, ומכל מקום ירא שמים יחמיר ויכין מי הנטילה סמוך למיטתו (אליה רבה סק"ד ד"ה כתב הב"ח). אכן, בשו"ת תשובה מאהבה (או"ח סי' יד וסי' ריב סק"ד) כתב שלא מצא חומרא זאת בזוהר, וגם אפשר דהזוהר מיירי שיש לפניו מים ולא נטל, אבל הברכי יוסף (סק"א) כתב שראה כן בזוהר כתב יד (ארצות החיים [מלבי"ם] סי' ד המאיר לארץ ס"ק כג).
לדעת האשל אברהם ([בוטשטאש] סי' ד סעי' א ד"ה אודות) מותר לילך ד' אמות לכל צד סביבו כשהוא באמצע, והיינו ח' אמות, ומודדים באלכסון של ד' אמות כבתחומין {ועל כן רשאי לילך ה' אמות וב' חומשין לכל צד}, ויכול ללכת אותו כמה פעמים הלוך ושוב, ע"ש. אמנם צדיקים החמירו שלא להציג רגלו על הארץ, ושלא לעמוד זקוף, אפילו על מיטתו, קודם שנוטל (משמרת שלום [קאידינוב] סי' א סעי' ב, בשם אגרא דפרקא [לבעל הבני יששכר] אות ט). ומכל מקום אף אם אינו יכול ליטול סמוך למיטתו, חלילה לו להבטל בשל כך מדברי תורה, אלא יטול ב"מעט" מים או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי [בסודר או בסדין עבה] (שו"ע הרב כאן סעי' ז, ובסי' ד סעי' ג, ומשנה ברורה כאן סק"ב).
נטילת ידים לניעור באמצע הלילה
ו] שמעתי ממו"ח דהקפידא מהזוהר הק' שלא לילך ד' אמות בלא נטילת ידים היא דוקא כשקם באשמורת על מנת שלא לישון עוד, מה שאין כן כשהולך בלילה לצרכיו ודעתו לחזור תיכף למיטתו לישון, דאין קפידא בזה (אשל אברהם [בוטשאטש] סי' ד סעי' א ד"ה ממו"ח). ודבריו תמוהים, ועוד דלפי דבריו דוקא כשקם באמצע הלילה הדין כן, אבל אם קם כשהאיר היום אין להקל, אף שדעתו לחזור לישון (משמרת שלום [קאידינוב] סק"ג).
לדעת הזכור לאברהם ([אלקלעי] אות נו"ן ד"ה נטילת ידים שחרית) אפילו קם על מנת לחזור לישון כל הלילה, שורה עליו רוח רעה וצריך ליטול ידיו (כף החיים סי' ד סק"ד). וכן נתפשט בין היראים לנהוג ככף החיים, שאם נתעורר ואינו ישן מיד, יטול ידיו [אבל מי שסובל ממחלה שאינו יכול לישון, ולוקח תרופה לזה, ומתעורר וחוזר לישון על ידי התרופה שלקח, וכשיטול ידיו עלול להתעורר כל כך עד שלא יוכל לחזור ולישון עוד, כדאי הגה"ק מבוטשאטש לסמוך עליו שאין צריך ליטול ידיו, כן נראה לי].
הזמן המחייב נטילת ידים
ז] הא דאסור לילך ד' אמות בלי נטילה אינו אלא באופן שעבר עליו חצות הלילה בשינה, אבל מי שקם קודם חצות דלא עבר עליו חצות בשינה, אינו צריך ליזהר (דברי שלום [שרעבי] סי' מח, כף החיים סי' ד סק"ד). וכעין זה כתב שולחן מלכים (סי' ב הלכה למשה סק"י) בשם צדיק אחד, שאם שכב לישון אחר חצות הלילה אין צריך להזהר בהילוך ד' אמות בלא נטילת ידים בבוקר, דברגע החצות הדבר תלוי, ע"ש. אבל אנו יודעים מרבותינו שהיו ניעורים עד אחר חצות, ומכל מקום היו נזהרים בנטילת ידים בכל דקדוקיה (עי' סי' ד אות מה סק"ג).
ומה שכתב האשל אברהם ([בוטשאטש] סי' ד סעי' א ד"ה עוד מצאתי) לענין הישן ביום, עיין סימן ד' אות מ"ח.
לפי מה שהבנתי:
לכתחילה – לא חייב לשים נטלה ליד המיטה (בגלל שרוח רעה נחלשה בזמנינו),
הידור – לשים נטלה וליטול ליד המיטה.
נכון.
השאר תגובה