שאלה:
אם ציצית נשברת, האם אתה יכול לקשור את 2 הקצוות השבורים? האם הוא עדיין כשר?
תשובה:
שלום וברכה
יש הלכה בציצית שנקראת "תעשה ולא מן העשוי", כלומר העשייה של הציצית צריכה להיות באופן הכשר, אבל אם היא נעשית כשרה מאליה זה לא מועיל. במה דברים אמורים, במקרה שהזכרת, שנחתך חוט באופן שפוסל אותה [בענין זה יש לפרט לא בכל מקרה זה נפסל], שאם תקשור את הקצוות, למרות שהקשר הוא חיבור טוב, אבל עכשיו יוצא שכל הכריכות והקשרים שבגדיל שלה הוכשרו מאליהם, לפני קשירת החוט היו פסולים ועתה בלי עשייה מחודשת בהם אתה רוצה להכשירם. לכן, קשירת חוט כזה תועיל רק אם מתירים את כל הגדיל וכורכים מחדש. רק שוב, לשים לב, חוט אחד שנחתך אם זה לאחר הגדיל, אינו פוסל.
מקורות:
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן יא סעיף יג: יזהר לחתוך ראשי החוטין לעשותם ח', קודם שיכרוך, שאם כרך אפילו חוליא אחד (פי' החלק מהציצית שבין קשר לקשר) וקשר, אפילו קשר אחד, ואח"כ חתכן, פסול משום תעשה (דברים כב, יא), ולא מן העשוי, שהרי בפיסול עשאם.
ולהבנת עיקר הדין ויסודו עיין בדבר הבית יוסף אורח חיים סימן יא אות יג ד"ה ויהא זהיר: ויהא זהיר לחתוך ראשי החוטין לעשותם שמנה קודם שיכרוך שאם כרכן ואח"כ חתך ראשי החוטין פסולה. בפרק קמא דסוכה (יא.) אמרינן דרב מכשר בתלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהם ושמואל ולוי פוסלים ואקשינן עליה דרב מדתניא תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהם פסולים וסליק בקשיא ופירש רש"י תלאן הציציות בכנפות הטלית חוט אחד כפול ארבע ותוחבו בכנף וכופלו והרי הם שמנה כפלים ופוסק ראשי החוטין שלהם ונעשים שמנה חוטים ואם שכח ולא פסק עד שעשה כל הגדילים וקשריהם ונמצאו עשויים בפיסול דאין בה אלא חוט אחד ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהם פסולה משום תעשה ולא מן העשוי שהרי בפיסול עשאם:
אבל אם תחבם בכנף ואחר כך חתכם כשרה רק שיחתכם קודם כריכה. כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל על זה אף על פי שכתב הרב זה הדבר בלא מחלוקת באדם וחוה (רבנו ירוחם ני"ט ח"ג קסט:) פוסל ובספר המצות (סמ"ג עשין כו קח:) ג"כ אמר טוב הוא שלא יתחבם בבגד עד שיחתכם וכן ראוי לעשות וראוי להחמיר בזה שהעולם טועים מאד בזה שנמשכו אחר סברת הרב עכ"ל ואיני רואה במנהג העולם טעות כלל דלכולי עלמא מישרי שרי לחתכם אחר שתחבם בכנף כדמשמע בהדיא מפירוש רש"י דלא אסר אלא היכא דשכח ולא פסקן עד שעשה כל הגדילים וקשריהם וכן נראה מדברי הרי"ף (יב:) והרא"ש (סי' יב) שכתבו תלאן וקשרן ואח"כ פסק חוטים שלהם פסולים דמשמע הא תלאם ופסק ראשי חוטין ואח"כ קשרן כשרה וכן נראה דברי הרמב"ם בפרק א' (ציצית הי"ד) וכן כתב הר"ן (סוכה ו: דיבור ראשון) בהדיא להכשיר וכתב דהכי מוכח בגמרא ונראה דהיינו מדמקשה בגמרא וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן זו היא עשייתן והא תני שמואל הטיל לשני קרנות בבת אחת ואח"כ פסק ראשי חוטים כשר מאי לאו שקושר ואח"כ פוסק לא שפוסק ואח"כ קושר מאי למימרא מהו דתימא בעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמ"ל ופירש רש"י הטיל לשני קרנות בבת אחת. שעשה ארבע כפלים ארוכים כשיעור שתי ציציות ותוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אחד בכנף זה (וכפל) [וכפף] הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה: מאי לאו שקושר. עשה הגדיל בזו ובזו ואח"כ פסק אמצעה ונעשו שתים ואף על פי שנעשו בפיסול דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא: בעינן כנף בשעת פתיל. [בשעה שפותלו] שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים הרי בהדיא דהטיל הציצית ואח"כ פסק ראשי חוטים שלהם כשרים ובסמ"ג (שם) כתוב וקודם שיתחיל לקשור ולכרוך יחתוך ראשי חוטין שלהם שאם לא יחתוך עד לאחר קשירה וכריכה נמצא שנעשה בפיסול עד כאן הרי שלא פסל אלא כשפוסק ראשי החוטים אחר קשירה וכריכה אבל אחר שתחבם בכנף כל זמן שלא קשר ולא כרך שפיר דמי לפסוק ראשי החוטים ומה שכתב וטוב שיחתכם קודם שיתחבם כלל לאו לעיכובא אלא עצה טובה קמ"ל כדי שלא ישכח מלחתכם עד אחר קשירה:
