בס"ד
במאמרנו השבוע נכיר את מושגי היסוד של בשר בחלב, ונדע איזה פרטים חשוב לצרף לרב כאשר אנחנו שואלים אותו שאלה? איזה סוגי ביטולים קיימים? מתי למרות שמורגש טעם האיסור במאכל אין בכך בעיה? פי כמה היתר בתערובת מתיר את התערובת, ומתי נצטרך גם פי 3600? מהו אינו בן יומו? כיצד יתכן שהרב מתיר לאכול את המאכל, בעוד שאת הכלי הוא מצריך להכשיר, ולעיתים אף לזרוק? מהו דבר חריף? ומהו הגדרותיו ההלכתיות המיוחדות? מדוע נחוץ לציין האם התערובת התבשלה בסיר בבת אחת, או שהיה קודם מעט מהתערובת, ואח"כ הוסיפו עוד מאכלים לסיר? שאלות אלו ומושגים אלו נכיר במאמרנו השבוע.
הלכות מצויות בבשר וחלב [חלק א]
לקראת חג השבועות נתחיל בסדרה של הלכות בשר וחלב, ונתמקד בהלכות המצויות:
בתורת חיים (ב"מ פו:) כתב שהטעם שנוהגים חלב בחג השבועות, ע"פ דברי חז"ל שכשבא הקדוש ברוך הוא לתת את התורה לישראל קטרגו המלאכים, אמר להם הקדוש ברוך הוא מדוע אתם מקטרגים, והרי אתם אכלתם בשר בחלב בביתו של אברהם אבינו, שנאמר 'ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה', ואילו תינוק של ישראל אינו אוכל בשר וחלב ביחד, מיד הלכו להם בפחי נפש. ולכן נוהגים לאכול מאכלי חלב ביום מתן תורה, ונזהרים בכל גדרי בשר וחלב, שיראו המלאכים שאנו נזהרים כראוי בדיני בשר וחלב.
השל"ה (מסכת שבועות נר מצוה אות טז) כתב כי הפסוק (שמות כג יט; שם לד כו): 'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ', רומז שביום הביכורים שהוא חג שבועות, עלינו להזהר היטב בדיני בשר וחלב. בעזרת סדרה זו לקראת החג נגיע מוכנים כראוי בלימוד ושינון הלכות בשר וחלב.
חשיבות הכרת המושגים
במאמר השבוע נבאר מילון מונחים של בשר וחלב. מילון זה חשוב מאד כדי להבין את ההלכות היטב, אולם לא רק לשם כך, בימינו אנו מצד אחד יש זמינות גדולה וקלה להעביר כל שאלה לרב, באתר שלנו דין און ליין ובאתרים נוספים ניתן בלחיצת כפתור להעביר את השאלה שלכם לתלמידים חכמים גדולים מורי הוראה מופלגים, ולקבל בקלות ובמהירות את התשובה ההלכתית, אולם דוקא בצורת שאלה זו מתעוררת בעיה, בעבר שהאדם נכנס אל חדרו של הרב, והרב הכירו והוא שאל את השאלה, הרב ידע לתחקר אותו ולכוון אותו שיספר את הפרטים הנחוצים באמת לפסיקת ההלכה, אולם כאשר השאלה מעוברת דרך הרשת לעיתים קרובות השואל אינו מודע כלל שהיה עליו לעדכן את הרב בפרטים רבים חשובים, ומשכך התשובה האמתית לשאלה היא שונה לחלוטין, ככל שנכיר את המושגים נדע לשאול מדויק יותר. ולכן מילון זה חשוב לא פחות כדי שבכל שאלה נדע מה לשאול את הרב, ואיזה פרטים חשוב לספק לו. במאמרים הבאים נביא שאלות מעשיות ונבארם ע"פ הכללים הללו.
ביטול – פגום
בהרבה פעמים שיש תערובת של בשר וחלב, או איסורים אחרים אנחנו נפגשים בהיתר שנקרא ביטול, אולם יש לשים לב בפרט בבשר וחלב למספר הלכות וכללים.
ישנו שני צורות של ביטול המתחלקים למספר צורות משנה, ישנו צורה אחת של ביטול ברוב או ביטול בשישים, וישנו צורת ביטול נוספת הקרויה נתינת טעם לפגם.
ביטול ברוב – בטעם – בשישים
בצורת הביטול הראשונה של תערובת מצינו כמה רמות של ביטול:
א. ביטול ברוב. כלומר תערובת שבה רוב החתיכות או רוב התערובת היא של היתר, ורק מיעוט התערובת היא אסורה. ביטול זה מועיל מהתורה כאשר אין טעם של האיסור, לדוגמא כאשר כל התערובת ממין אחד, ולפיכך אין טעם של האיסור מורגש בתערובת. [בלשון חז"ל: ביטול ברוב מין במינו], והאיסור הוא רק מדרבנן, ובמצבים מסוימים הקלו בכך יותר.
ב. ביטול בנותן טעם. כאשר יש תערובת שבה האיסור הוא מיעוט, אולם האיסור נותנת טעם לתערובת, היא אוסרת את כל התערובת. [לדעת חלק מהראשונים איסור זה מדרבנן, אולם לדעת רוב הראשונים הדבר אסור מהתורה]. אולם במקרה ואי אפשר להרגיש את הטעם של האיסור בתוך התערובת מחמת העובדה שהאיסור הוא חלק קטן בתערובת, התערובת מותרת. הצורה הקלאסית המובאת בגמרא לבדיקת הדבר האם יש כאן ביטול זה, הוא ע"י נתינתו לשף מקצועי אינו יהודי, שיטעם את התערובת ויביע את דעתו המקצועית, האם יש כאן טעם של האיסור בתערובת.
ג. ביטול בשישים. סוג ביטול נוסף והוא הביטול הנפוץ היום הלכה למעשה הוא ביטול בשישים, חכמים שיערו וקבעו כי במאכלים רגילים [להוציא תבלינים] המאכלים יכולים לתת טעם עד אחד משישים, לדוגמא בשר ובצל, שהם שני מאכלים עתירי טעם, בכל זאת אם יהיה פי שישים בצל יותר מהבשר, לא יהיה טעם של בשר בבצל. וכן להיפך אם יהיה פי שישים בשר יותר מהבצל, טעמו של הבצל לא ירוגש בבשר. ומשכך במקרה ויש יותר מפי שישים ממאכל ההיתר, אין חשש והדבר מותר.
ד. ביטול במאה או מאתיים. יש כמה דברים ספציפיים שבהם יש דין שיש צורך בפי מאה כגון תרומה או חלה, או בפי מאתיים כגון כלאים כדי לבטלם.
ה. אפילו באלף לא בטל. ישנם דברים שלא מועיל להם ביטול, למשל בריה – לדוגמא בעל חיים שלם, ולכן אם חרק שלם התערב במאכל, והוא לא נימוח והוא עדיין שלם, כל המאכל נאסר אף שבמאכל פי אלף מהחרק.
חשוב לציין שבגמרא מובא מקור גם לשיעור פי שישים וגם לשיעור פי מאה מפסוק, וההסבר לכך הוא שלא מדובר בהבחנה מקצועית לחוד, משום שחוש הטעם של כל אדם שונה, אולם חכמים הגדירו שטעם פחות מאחד משישים אף אם ישנו אדם שיכול לזהותו הוא לא נחשב טעם חשוב, אלא טעם קלוש [קיוהא בעלמא בלשון חכמים] ומשכך הדבר מותר. ולכן הפסוק מכוון אותנו מהו הטעם שאותו עלינו לחפש. אולם חכמים אמרו שכאשר פונים לשף מקצועי קלאסי אף שהוא אינו יהודי ושואלים אותו האם הוא מרגיש את הטעם על חלק של פחות משישים, התשובה אמורה להיות שלילית.
בהלכה נפסק שישנם דברים שונים שכל אחד מצריך את צורת הביטול היחודית שלו. צורת הבדיקה האם יש טעם צריכה להיות ע"י שף מקצועי לא יהודי, שמותר לו לטעום את המאכל בכל מקרה, בהלכה נחלקו מדוע צריך שף מקצועי, האם משום שאדם רגיל אינו נאמן לקבוע האם יש כאן טעם או לא, או משום ששף לא יאבד את המוניטין שלו ולא ישקר, אולם במקרה ומדובר בשף יהודי שמותר לו לטעום מהתערובת, לדוגמא תערובת של תרומה המותרת לכהן טהור, או אדם שנדר נדר שהוא לא יטעם ממאכל מסוים, ויש כאן תערובת מהמאכל, הוא יכול לתת לחברו היהודי שיטעם ויבדוק אם יש טעם.
למעשה האשכנזים נהגו להמנע מלסמוך על שף מקצועי בכל מקרה, וגם אצל הספרדים לא תמיד סומכים על שף מקצועי, ובפרט בבשר בחלב, כפי שנבאר בהמשך, וזה תלוי בפרטים רבים.
תבלין –דבר הנעשה לטעם
אולם ישנם שני דברים היוצאים מהכלל הנ"ל שכל איסור שהתערב בפי שישים היתר הדבר מותר:
א. תבלין. כל תבלין שהדרך לתת ממנו מעט מאד, ודרכו להשפיע על הטעם של כל המאכל, הוא אוסר גם ביותר מפי שישים, ולכן לדוגמא מאכל המכיל מעט פלפל שחור \ שום \ מלח או כל תבלין אחר האסורים באכילה מאיזה סיבה אף שהקמצוץ נפל לתוך המאכל הוא פחות משישים, האיסור אינו בטל, ויש לוודא האם התבלין עדיין נותן טעם או לא.
ב. דבר הנעשה לטעם. כלומר כאשר הוכנס לתוך המתכון לכתחילה דבר שאמור להשפיע על טעם המאכל, אף שהוא פחות משישים הוא אינו בטל.
בימינו נקודה זו מאד חשובה, אולם יש לחלק בין כמה נקודות. במוצר תעשייתי סטנדרטי יתכן ומצויים בו 200 חומרים שונים, אמנם רשימת הרכיבים יכולה להכיל רק 10-15 רכיבים, שזה גם הרבה לעומת פעם, אולם תחת הגדרת חומרי טעם וריח יכולים להסתתר עוד רשימה ארוכה מאד של חומרים. יתירה מזו, מרבית החומרים ברשימה אינם חומרים טבעיים, ובהרבה מקרים הם נוצרו ממספר חומרים שונים. וכאן נשאלת השאלה האם כאשר באחד המפעלים שיצר את אחד מן 200 המוצרים השתמש בבשר לא כשר כדי להפיק תמצית טעם מסוימת, האם המוצר יאסר. והתשובה היא כי לעיתים קרובות מאד כן, כיון שהמוצר הוכנס כדי לתת טעם, אולם יש מצבים שהרב הנותן כשרות למפעל יתיר להשתמש במוצר הבעייתי משום סוגיות שונות של זה וזה גורם, והטעם של המוצר המקורי כבר בטל לפני שהגיע למפעל הסופי, ולעיתים המטרה של שומן הבשר הלא הכשר אינה לתת טעם אלא לסייע בתהליך אחר של היצור.
הלכות אלו מורכבות ונוגעות לרב הנותן את הכשרות, אולם הם נוגעות לנו למעשה בשני נקודות חשובות, מכאן החשיבות לחפש כשרות על כל מוצר תעשייתי, משום שבימינו גם מוצרים שבעבר היו פשוטים בימינו מכילים רשימה ארוכה מאד של חומרים, ובלי בדיקה מעמיקה של רב מקצועי, מצוי מאד תקלות.
ושנית כאשר אנחנו באים לשאול את הרב, חשוב להדגיש לו היטב האם החלב בעוגה נפל בטעות, או שזה חלק מהמתכון, ובמקרה שידוע לך גם מה המטרה של החלב במתכון יש לציין זאת לרב בשאלה, האם הוא כדי לתת טעם – ליצור מרקם – לתת צבע – למנוע השפעה שלילית של חומר אחר במתכון – או שהוא בכלל משפיע על התפיחה – וכדומה.
נותן טעם לפגם
דבר שטעמו מורגש היטב בתערובת אולם הוא נותן טעם פגום ולא רצוי, אינו אוסר כשיש רוב של היתר. ולכן לדוגמא כאשר נופל חרק שלם לתוך מאכל ואי אפשר למצוא אותו, ויש להניח שהחרק עדיין שלם, כל המאכל נאסר, משום שאין אפשר לבטל בעל חי שלם, אף אם הוא רק חרק בודד בסיר ענק. אולם להיפך כאשר נופלים כמות גדולה מאד של חרקים לתוך מאכל רותח, וברור שהוציאו את כולם, או שהחרקים היו טחונים או מעוכים ולא היה שום חרק שלם, אף שלא היה במאכל פי שישים מכמות החרקים המאכל מותר, משום שטעם החרקים מאוס אינו אוסר את המאכל.
דוגמא נוספת שעליו נרחיב בהמשך הוא, כי התורה מלמדת אותנו שכלי שבושל בו מאכל לא כשר, טעמו של המאכל נבלע בתוך הכלי, וכאשר מבשלים בכלי שוב, הטעם בכלי יוצא חזרה למאכל, והוא נאסר, מכל מקום חכמים הורו לנו שלאחר שהטעם בלוע בכלי במשך 24 שעות הטעם נפגם, וכאשר מבשלים שוב בכלי הטעם שיוצא מהכלי הוא טעם פגום, ואינו אוסר את המאכל שבושל בו.
אולם חכמים הוסיפו פרט אחד מאד משמעותי, כשאשר נכנס דבר חריף לתוך הבליעה היא משנה את הטעם לשבח, ולכן גם במקרה ועברו 24 שעות מהבישול האחרון, במקרה והבישול הבא הוא עם דבר חריף הטעם אסור.
גם במקרה זה במידה והאדם רוצה בטעם שיוצא, אינו נחשב טעם פגום, דוגמא מצויה, חברת ויסקי המזקקת את הויסקי בחביות שזוקק בהם יין שרי לא כשר, מתוך רצון ומטרה שהויסקי יספוג את טעם היין שרי הלא כשר, הויסקי נאסר בשתיה. [הדוגמא מובאת כמשל לחוד לחדד את ההלכה, אך במקרה נפוץ זה יש עוד צדדים הלכתיים שונים להתיר ולאסור, ולא נכנס לשאלה זו הלכה למעשה במסגרת מאמר זה].
בליעות
כאמור לעיל כל דבר אסור שבושל יחד עם מאכל אחר, נותן טעם במאכל האחר, יתירה מזו כאשר הוא בושל בכלי, הכלי מקבל טעם מהמאכל, והוא נבלע בתוך הכלי. ישנם הבדלים בין סוגי הכלים השונים. כלי חרס לדוגמא בולעים בכמות יותר מכלים אחרים, ומאידך אי אפשר להוציא ולנקות את הבליעה מהכלים. בעוד כלי מתכת ועץ אמנם בולעים, אולם כאשר מגעילים אותם הם פולטים את הבליעה, ולאחר ההגעלה הכלי כשר. לדעת עדות המזרח למשל כלי זכוכית אינם בולעים כלל, ולמנהגם בכלי זכוכית ניתן להשתמש לחלבי ובשרי, ואף להשתמש בכלי זכוכית שהיה בשימוש של מאכל אסור. בעוד שמנהג האשכנזים להחשיב כלי זכוכית ככלי חרס, ולהחמיר בו יותר משאר הכלים.
אינו בן יומו
לאור הדברים הנ"ל כאשר יש כלי שלא השתמשו בו במשך 24 שעות, הוא כבר אינו יכול לאסור את המאכל, שהרי למרות שהוא בלוע עם טעם אסור, או טעם חלבי או בשרי, הטעם הנמצא בתוכו פגום, ומשכך אינו אוסר. אמנם חכמים אסרו לבשל בכלי שיש בו טעם פגום של איסור, או לבשל בשר בכלי שיש בו טעם חלבי פגום, ולהיפך, משום שמצויות בכך תקלות רבות, ואם נתיר יבואו לבשל גם בכלי שטרם עברו 24 שעות מהבישול. כמו כן במקרה ובושל בהם דבר חריף המאכל נאסר מעיקר הדין גם אם עברו יותר מ24 שעות. במאמרים הבאים נרחיב בנקודה זו יותר.
דבר חריף
כאמור דבר חריף שונה במהותו מדינים אלו, משום שהוא כולל תכונה שהוא משביח טעמים פגומים, כמו כן בעוד שטעם אינו עובר לדבר אחר בלי פעולה של חום, או כבישה במים במשך 24 שעות, כאשר יש דבר חריף הוא מעביר או מוציא טעם גם כשאר הוא נחתך בדבר חד, או כאשר משרים אותו לשיעור זמן קצר יחד עם מאכלים אחרים בלשון חכמים מליח כרותח. דבר חריף מוגדר בהלכה בצל חי, סוגי צנון שונים, שום, פלפל חריף, חריין [בעברית מודרנית קרויה בטעות חזרת], דג מלוח, לימון חמוץ. אולם למשל בצל ושום לאחר שמטגנים אותו או מבשלים אותם והם מאבדים את חריפותם אינם מוגדרים יותר כדבר חריף.
חתיכה עצמה נעשית נבילה
נקודה נוספת שלא נרחיב בה, אך חובה להכיר אותה באופן עקרוני הוא שלעיתים אנחנו נצטרך שיהיה פי 3600 של היתר כדי להתיר את המאכל. והוא משום שאם התערובת נאסרת ישנם מצבים שגם אם אנחנו נוסיף לתערובת עוד היתר נצטרך שיהיה פי 60 מהתערובת האסורה, ולא מהאיסור עצמו. דין זה מובן יותר טוב בשר בחלב, אולם קיים בכל האיסורים.
ונבאר מעט את הדברים מלמעלה רק לקבל מושג כללי, כאשר נפל מ"ל בודד של חלב, לתוך חתיכה קטנה של 50 מ"ל בשר, יש לפני תערובת של בשר בחלב, והתערובת נאסרת, שהרי יש רק פי 50 בשר מחלב, ומשכך טעם החלב מורגש בבשר. אולם נשאלת השאלה במקרה ואח"כ חתיכת הבשר הקטנה נפלה לתוך סיר עם עוד 50 חתיכות זהות של בשר, והתבשלו יחד, בסך הכל יש לפני כעת כמות מכובדת של 2500 מ"ל בשר, ואילו טעם החלב שבו הוא רק מ"ל בודד, ובמשכך הוא בטל. או שמא יש לומר כי התורה אסרה את כל החתיכה המקורית באיסור חדש של בשר וחלב, ומשכך כעת אותה חתיכה אסורה נותנת טעם לכל התבשיל, ויש לי רק פי 50 כנגד האיסור, ומשכך כל התבשיל הגדול נאסר.
בלשון חכמים הדבר מכונה חתיכה עצמה [של התערובת] נעשית נבילה – כלומר ישנם מצבים מסוימים שבהם מתייחסים לכל התחיכה של התערבות כאיסור, ומשכך כעת צריך פי 60 מכל התערובת ולא רק מהאיסור המקורי שנבלע.
הדוגמה המעשית המצויה ביותר לדין זה, הוא שחשוב לציין לרב האם תחבו את הכפית הבשרית לתערובת החלבית הרותחת פעם אחת או שני פעמים, או כמה בשר היה בסיר בשעה שנפל לתוכו החלב, וכמה בשר נוסף אח"כ לסיר, ולא להסתפק רק לציין לרב כמה חלב נפל וכמה בשר יש כעת בסיר.
בנוסף כמובן שבמקרים אלו לא ניתן להסתמך על שף מקצועי, משום שהוא מסוגל רק לאבחן האם מורגש טעם מ"ל החלב הבודד, אולם הוא אינו יכול לאבחן האם מורגש טעם הבשר האסור בתוך הבשר המותר.
כיצד יתכן והמאכל מותר לכתחילה והכלי נאסר?
אחד השאלות שבו אנשים רבים תמהים על הוראת הרב הוא כיצד יתכן כי הרב מורה שניתן לכתחילה לאכול את המאכל בושל ללא חשש, אולם הכלי אסור, ולעיתים אף אין דרך להכשירו, והדבר נתפס בעיני השואל כהוראה תמוהה?
אולם התשובה לכך היא פשוטה, משום שישנו הבדל גדול בין לכתחילה ובדיעבד, ולכן בצורה הנפוצה שבה אדם בישל עם כלי חלבי שעבר עליו כבר 24 שעות בשר, לכתחילה קיים איסור גמור מדרבנן לבשל בכלי שבושל בו חלבי בשרי, אף שעברו 24 שעות, וכן להיפך לבשל בכלי שבושל בו בשרי חלבי, אף שעברו 24 שעות. אולם בדיעבד המאכל אינו נאסר. ומשכך אסור לבשל בכלי זה לא חלבי ולא בשרי, שהרי בכל מקרה הוא מבשל לכתחילה את המין שהשני בכלי שבושל בו כבר המין הראשון, ודבר זה אסור, אולם המאכל שבושל בכלי בדיעבד מותר.
הבדל נוסף הוא משום שיש איסור לבטל איסור לכתחילה, במקרים רבים שימוש חוזר בכלי בלי הכשרתו יחשב כביטול איסור לכתחילה, אולם בדיעבד לאחר השימוש האיסור במאכל התבטל כבר, ואינו אסור.