לתרומות לחץ כאן

מעמר חלק ב חיבור פירות יחד

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה האם מותר לחבר גידולי קרקע יחד בשבת, ומהווה השלמה והמשך של המאמר הקודם בשבוע שעבר שעסק במלאכת מעמר בשבת וחג. השבוע המאמר עוסק בשאלה האם מותר למעוך פירות יבשים יחד? האם יש הבדל אם הוא לצורך אכילה מיידית או שהוא לצורך אכילה עתידית או לצורך מסחר או נוי? מה הדין להשחיל פירות על חוט, או לקשור אותם יחד? האם מותר לשזור זר פרחים בשבת? ומה הדין לאגוד יחד את ארבעת המינים? ומה הסברא לחלק בין הנידונים? האם מותר לעשות סידור פירות ולארוז אותם יחד בשבת, האם יש הבדל בין מין אחד לכמה מינם? האם מותר להצמיד יחד כמה ירקות בניילון נצמד, או בשקית? והאם מותר להכין שקיות המכילות שקדים או אגוזים או פרות אחרים לצורך חלוקה או זריקה בשמחת חתן? ומה הדין להשחיל מחרוזת פנינים? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

מעמר חלק ב חיבור פירות יחד

בפרשת השבוע בארץ ישראל אנחנו קוראים על שבת הארץ, שנת השמיטה השנה שבה אנחנו נמצאים בה. בעוד שבחו"ל אנחנו קוראים על פרשת אמור, שבחלקה השני אנחנו למדים על מועדי השם, בה מפרטת התורה את החיוב לשמור את שבת קודש, ושאר מועדי ישראל. ועלינו ללמוד את הלכות שבת ומועדי ישראל.

שבוע שעבר עסקנו במלאכת מעמר, והבאנו כי האיסור הוא רק במקום גידולו של הפרי, העץ או הצמח שאותו האדם מעמר ואוסף. השבוע נשלים את המאמר ונעסוק במקרים שבהם האיסור קיים גם שלא במקום גידולם של הפירות.

חיבור פירות יחד

הרמב"ם (שבת פ"ח ה"ו) הוסיף כי מלבד עיקר מלאכת מעמר שהוא איסוף היבול בשדה בה היא גדלה, כמו לשאר מלאכות שבת, גם למלאכה זו יש תולדה, כלומר דברים הדומים לאב המלאכה האסורים מהתורה משום תולדות מעמר, והוא לחבר יחד פירות לגוף אחד. האחרונים דנו האם כוונת הרמב"ם שגם איסור זה אסור רק במקום גידולם של הפירות, או שמא אף שהאיסור של אב המלאכה של מעמר נאסר רק במקום גידולם של היבול, התולדה היא מלאכה בפני עצמה, והיא אסורה גם שלא במקום גידולם של הפירות. הכרעת המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק לח) וגם שלא במקום גידולם של הפירות יש איסור לקחת מספר פירות ולחברם יחד שיהפכו לגוף אחד.

השלחן ערוך (או"ח סי' שמ סעיף י) מנה שתי דוגמאות לכך:

א. אדם שלקח מספר תאנים מיובשות ולחץ עליהם ועשה מהם גוש אחד. [בימיהם היו מקובל לדחוס יחד הרבה דבלות – תאנים מיובשות, וליצור מהם עיגול דבלה גדול, וכאשר רצו לאכול, היו חותכים בסכין מהעיגול המיובש הגדול].

ב. אדם שעשה בתאנים חור והשחיל בהם חוט, ובכך חיברם לגוף אחד, וסגר את החוט בצורה שלא יפלו הפירות [לדוגמא ע"י קשר המותר בשבת].

כאמור להלכה נפסק כי שני מקרים אלו אף שאינם במקום הגידול, אסורים מהתורה משום תולדות מעמר.

מתי נאסר גם שלא במקום גידולו

אולם נשאלת השאלה כיצד נגדיר את הדברים, אימתי הדבר נחשב איסוף פירות האסור רק במקום הגידול, ואימתי נגדיר את המלאכה כתולדת מעמר האסור בכל מקום, ואף בביתו של האדם הרחק מהשדה?

האחרונים נחלקו מה מגדיר את האיסור של תולדת מעמר זו:

המעשה רוקח (שבת פ"ח ה"ו) כתב, שהאיסור תלוי היכן המקום שהדרך לעשות את פעולת העימור, בעוד שפירות הדרך לאסוף לסל או לאגוד אותם לערימה בשדה במקום גידולו, ודבר זה נחשב כחלק ממלאכות השדה, ולכן המלאכה אסורה מהתורה רק במקום גידולו. והאוסף את הפירות שלא במקום גידולם אינו עובר על איסור זה, ולכל היותר יש איסור דרבנן כשאוסף פירות שהתפזרו בחצרו, בתנאים מסוימים, כפי שהבאנו במאמר של שבוע שעבר. אולם כאשר מראש נהוג לאסוף את מלאכת האיסוף או החיבור בבית ולא בשדה, הדבר מוגדר כמלאכות הבית ולא כמלאכת השדה, ולכן אינה חלק מאב המלאכה, אולם היא אסורה משום תולדת מעמר, ולכן המלאכה אסורה גם בבית.

ולכן איסוף הפירות הם בודאי בשדה, ואין הדרך להביא את הפירות אחד אחד הביתה, ושם לעשות את האיסוף. אולם חיבור הפירות יחד, למשל לדחוס את כל הדבלות היבשות יחד לעיגול אחד, זה אינו פעולה שנעשה דוקא בשדה, והוא מלאכה שדרכו להעשות בבית. כך גם כשמחברים יחד את פירות בחוט ליחידה אחת.

מאידך הנשמת אדם (כלל יג אות א) סבר שההבדל בין האיסורים תלוי בפעולה, כאשר רק אוספים יחד את הפירות לסל גדול, האיסור הוא רק במקום גידולו. אולם כאשר מחברים את החלקים לגוף אחד, האיסור הוא גם שלא במקום גידולו, והדבר נאסר רק כאשר יש פעולת חיבור ולא איסוף, לדוגמא כאשר ע"י לחץ יוצרים מהפירות גוש אחד, או משחילים חוט בתוך הפרי, ויוצרים מהם שרשרת פירות אחת. הנשמת אדם מסתפק האם גם קשירת הפירות יחד נחשב תולדת מעמר.

למעשה המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק לח) הביא רק את טעמו של המעשה רוקח, ולכן כתב הארחות שבת (פי"ח הערה קכה) שלכאורה שיטה זו עיקרית להלכה, אך סיים בצ"ע, ואכן הרבה פוסקים (ראה שבט הלוי ח"ד סי' לט) הביאו גם את שיטתו של הנשמת אדם להלכה.

סידור פירות על שיפוד

לאור הדברים הללו לכאורה כאשר רוצים לעודד את הילדים לאכול, או להגיש פירוש בצורה יפה ונאה, ומשחילים את הפירות על שפוד, ומגישים אותו כך לשולחן, אמור להיות אסור משום איסור מעמר, וכפי שפסק השולחן ערוך שאסור להשחיל פירות על חוט לקשור את החוט.

אמנם בקצות השולחן (סי' קמו הערה מט מס' 24) כתב שהאיסור הוא רק כשכך דרכו של החקלאי לעשות, אולם אם זה נעשה לדרך אכילה הדבר מותר. וביאר בפסקי תשובות (סי' שמ אות לב) כוונתו שהאיסור הוא רק כשעשה כן לנוי, או שכך הדרך למכור את הפירות בשוק, או לאחסן את הפירות לזמן, אולם אם עשה כן רק להקל על האכילה או על החזקתו ביד, כפי שמצוי שנותנים לילדים לאכול פירות יבשים התחובים יחד בשיפוד, אין בכך איסור, אלא אם הסידור על השיפוד נועד לנוי, או למכירה, ולא להקלה על האכילה, יש כאן איסור של מעמר.

ולכן אדם שמוכר פירות יבשים כשהם מסודרים על שיפוד, או רוצה להניח אותם לימים רבים כך, מלבד איסור מכין  יש איסור מהתורה לסדר את סחורתו על השיפוד, משום מעמר.

בדומה הרוצה לייבש שום, ותולה אותם קשורים והוציא בשבת ראש שום מהאגודה, אין לתחוב חזרה לתוך האגודה את ראשי השום הנותרים, משום שיש בכך איסור מעמר.

דרך אכילה

אמנם מצינו מחלוקת מותר למעוך יחד פירות יבשים בדרך אכילה, הגאון רבי עבדאללה סומך (זבחי צדק ח"ב שו"ת או"ח שבת סי' כ) כתב שאם בדעתו לאכול את המאכל מיד, מותר למעוך יחד פירות, כגון מאכל שהיה נאכל בבגד מתמרים ואגוזים מעוכים יחד ע"י לחץ, אף שאם מחברם ומניח יש בכך תולדה של מעמר, וחייב עליו, כשהוא דרך אכילה מותר, כפי שמצינו במלאכת בורר כשזה לצורך אכילה מיד הותר. וכתב שכן הסכימו חכמי הישיבה. והסברא בכך הוא שהתורה אסרה רק דרך מלאכה ולא דרך אכילה.

אמנם תלמידו רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי (רב פעלים ח"א או"ח סי' יט) הביא שכך הסכימו חכמי הישיבה, אולם הוא נחלק עליהם וסבר שסיבת ההיתר של דרך אכילה אינו משום שאינו דרך מלאכה, אלא הטעם הוא משום שהתורה התירה לאכול, והאוכל בהכרח חייב לברור את האוכל מהפסולת ולאכול רק את האוכל, וכן הוא חייב לטחון בשיניו את המאכל, ולכן מותר גם לברור ולטחון בסמוך לאכילה, ואין הבדל אם עושה זאת בפיו ממש או מחוץ לפיו בסמוך לסעודתו. אולם לגבי מעמר אין הכרח לקבץ יחד כמה חלקים כדי לאוכלו, ולכן פעולה זו, אף שהיא נעשית בדרך אכילה אסורה בשבת.

[אגב מדבריהם נראה שלא סברו שיש היתר בכך שבתערובת יש גם תמרים וגם אגוזים, וכן נראה שלא סברו שמה שהאגוזים קלופים הוא סיבה לתיר].

הגר"י יוסף (יביע אומר ח"ד או"ח סי' לח) העיר כי הבן איש חי עצמו (רב פעלים ח"א או"ח סי' כו) התיר לכרוך המצנפת סביב הכובע שבראשו משום שהוא דרך לבישה ואינו דרך מלאכה, והוכיח זאת מדברי הרשב"א שהתיר לחתוך הירק דק דק לצורך אכילה לאלתר, שלא אסרו חז"ל לאכול את מאכלו בדווקא חתיכות גדולות או קטנות, ולכן זה נחשב דרך אכילה ולא דרך מלאכה והדבר מותר. ובזה סבר הבן איש חי שגם כשהוא דרך לבישה ולא דרך מלאכה הדבר מותר.

עטיפת ירקות בניילון נצמד

בשבת יש איסור מהתורה לחתוך ניילון נצמד, אולם אדם שיש לו דפים מוכנים של ניילון נצמד, ורוצה לארוז יחד כמה ירקות, הדבר תלוי מה כוונתו, אם כוונתו רק לאסוף אותם יחד ולשמור על רעננות, והניילון משמש כקופסא, אין איסור שלא במקום גידולו. אולם אם כוונתו שהוא רוצה לאחסן כמה ירקות כשהם מהודקים ומחוברים יחד, והדבר לא נועד לשימוש מיידי, יש בכך איסור של מעמר.

סידור פירות בשקית

לגבי סידור פירות בשקית, הפסקי תשובה (סי' שמ ס"ק לב) כתב שאם הכוונה רק להקל על אחיזתם בודאי אין איסור, אולם במקרה ורוצים לאחד כמה פירות יחד כגון לזרוק בשמחת חתן כמו שקדים ואגוזים או פירות יבשים הארוזים יחד, ומהדק אותם בשקית וקושר, המחמיר להכינם בערב שבת תבא עליו ברכה, אך אין למחות ביד המקילים, אולם מורי ורבי הגרי"ד ויזל שליט"א אמר לי שאינו נחשב שמחבר אותם יחד, רק כשעושה פעולה של קשירה, ואין בכך חשש מעמר.

זר פרחים

דעת קצות השלחן (סי' קמו הערה 17) שהאיסור כולל גם לאסוף בשדה זר של פרחים שונים שהדרך ללקט יחד, כיון שכך הדרך לאגוד אותם יחד. אולם כאשר הזר נשזר בבית המסחר אין בכך מעמר, שהרי אינו במקום גידולו. אולם הפסקי תשובות (סי' שמ אות לא) והגר"ש איידער (הובא באגרות משה או"ח ח"ד סי' עג) הבינו מדבריו שאף שלא במקום גידולו יש איסור לחבר יחד פרחים, ענפים, עשבי ריח ע"י חוט או גומיה, או אף הכנסתם יחד לאגרטל.

אך באגרות משה (או"ח ח"ד סי' עג) נחלק על כך וסבר שרק כאשר מסדרים יחד הרבה שבלים לערימה אחת, שייך איסור, אולם לסדר את הפרחים לפי היופי שיתאימו זה לזה, לא שייך בזה מלאכת מעמר משום שאינו הופך אותם ליחידה אחת, אולם מסיים את דבריו בצ"ע.

ומורי ורבי הגרי"ד ויזל שליט"א אמר לי שבמקרה שהוא מחבר יחד את הפרחים בגומיה או בקשירה גמורה [המותרת בשבת], וזה נהפך ממש לדבר אחד, אנשים מתייחסים לכל הזר כיחידה אחת, ויש להחמיר בענין גם מחשש מעמר.

אמנם האגרות משה (שם) אסר שזירת זר פרחים בשבת מסיבה אחרת משום שהוא מתקן, והסתפק האם הוא אסור מהתורה משום מכה בפטיש, [איסור לסיים הכנת כלי או דבר דומה], אולם כתב שמדרבנן זה ודאי אסור משום מתקן.

סידור פירות

אמנם בסידור פירות אמר לי מורי ורבי הגרי"ד ויזל, שאף שמסדרם יחד באריזה אחת ומהדקם באריזה אינו נחשב כיחידה אחת, אלא כל פרי עומד בפני עצמו, ואין בכך איסור של מעמר, אף כשהסידור נועד לנוי לעמוד כך לימים רבים. ויש להוסיף על כך שאם הסידור הוא ממספר מינים של פירות כתב הערוך השולחן (או"ח סי' שמ סעיף ג) שבוודאי לא שייך עימור במיני פירות שונים.

מדוע מותר לקשור יחד את ארבעת המינים בחג?

לאור הדברים הללו נשאלת השאלה, אם אסור לקשור יחד מספר צמחים יחד, מדוע מותר לקשור יחד ביום טוב ראשון של סוכות את ארבעת המינים, והרי לכאורה יש כאן איסור מעמר?

ואכן האגלי טל (מעמר סעיף ג הערה ד) הסתפק האם מלאכת מעמר הוא רק כאשר כל האגודה הוא מין אחד, או שמא אף כאשר יש יותר ממין אחד באגודה יש מעמר? והוא מוכיח מכך שהגמרא אומרת כי לכתחילה ראוי לקשור את ארבעת המינים לפני חג הסוכות, אולם במקרה והוא שכח יקשור אותם בחג הסוכות עצמו בקשר שמותר לקשור בשבת וחג [למשל קשר עניבה]. והוכיח מכך האגלי טל שאף שמחבר כמה צמחים יחד, והוא זקוק לקשר זה יחד, אין כאן איסור של מעמר, משום שלא כל הקשירה היא של מין צמח אחד, אלא אוגדים יחד 3 מינים שונים [אף שיש באגד 2 ערבות ו3 הדסים].

אמנם האגלי טל כותב שלפחות לדעות שונות של הראשונים ניתן לדחות ראיה זו, ונמנה את חלק מהדחיות:

א. לדעות הראשונים שרק במקום גידולו נאמר איסור זה. [האגלי טל לשיטתו שאף המחבר כמה פירות יחד האיסור הוא רק במקום גידולו לדעת רוב הראשונים, אולם לפי מה שנפסק כדעת נשמת אדם שבחיבור כמה צמחים יחד הוא תולדת מעמר, והוא אסור גם שלא במקום גידולו, אין מקום לדחיה זו].

ב. אם דבר היה אסוף ונפרד שוב לא שייך איסור מעמר, ורק באיסוף או החיבור הראשון יש איסור, וההיתר לאגוד יחד הם מיני הלולב כבר נאספו ונאגדו בעבר. [בשבט הלוי (ח"ד סי' לט) כתב שאף שזו שיטת האגלי טל, להלכה יש עימור אחר עימור, ואין מקום לדחיה זו].

ג. לדעת חלק מהראשונים נראה שהותר מלאכת עימור ביום טוב לצורך אוכל נפש, ולכן ניתר להתיר אף לצורך מצוה. [נחלקו הראשונים האם ביום טוב הותר כל מלאכה שהוא מלאכה שדרכו להעשות בבית לצורך אוכל נפש, ורק מלאכות השדה נאסרו, או שכל המלאכות עד לש אסורות, ורק ממלאכת לש ואילך הם מותרות במקרה שהם אוכל נפש. במקרה זה לאור דברי המשנה ברורה ע"פ המעשה רוקח קשירת הפירות נאסר שלא במקום גידולו משום שהוא מלאכה שהדרך להעשות בבית, ואם כן הוא מותר ביום טוב לדעה הראשונה, ורק לדעה השניה שכל המלאכות עד לש אסורות, נאסר מעמר ביום טוב, אמנם בתולדת המלאכות יש הסוברים שגם תולדות שלפני לש הותרו, כגון חולב שהוא תולדת דש, והותר ביום טוב, וכאן שזה רק תולדות מעמר הותר לצורך אוכל נפש, ומתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך. ויש להעיר שאף אם תולדה זו לא נאסרה לצורך אכילה, הותרה לצורך כגון הקושר אגודת עצים להסקה].

ד. הגאון רבי צבי פסח פרנק (הו"ד בשביתת השבת מעמר סק"י) ביאר, שההיתר הוא כיון שהוא מלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי הוא אוגד אותה לצורך מצוה ולא לצורך איסוף, ובמקום מצוה התירו מלאכה שאינה צריכה לגופה. [תירוץ זה הוא רק לדעת הראשונים וכפי שאנו פוסקים להלכה שמלאכה שאינה צריכה לגופה אסורה רק מדרבנן, אולם הרמב"ם שפסק שמלאכה שאינה צריכה אסורה מהתורה קשה מדוע הוא התיר לאגוד בחג את ארבעת המינים יחד].

ה. האגרות משה כותב שאף שאסר לשזור זר פרחים משום מתקן, רק כאשר יש כאן נוי יש איסור מתקן, אולם כאשר התועלת של האדם מקשירת המינים יחד הוא לשם מצוה בלבד אינו נחשב תיקון האסור בחג, ולכן אין איסור מתקן.

ויש להעיר שלשיטתו שאיסור מעמר לא שייך בסידור זר פרחים, משום שמה שאני אוגד את הזר יחד, הוא משום שאני רוצה שכל פרח יעמוד במקומו המיוחד לשם יופי, ואין לי כוונה לאסוף יחד הרבה פריטים לערימה אחת להפוך אותם לישות אחת של ערימה, ואף בארבעת המינים הרי אני רוצה שכל מין יעמוד במקומו המיוחד, והוא אינו נהפך לדבר אחד, אלא נשאר שלשת מינים שכל אחד נמצא במקומו המיוחד, ההדסים מימין הלולב במרכז והערבות משמאל.

לחרוז פנינים בשבת

חלק מהפוסקים (מאורי אור חלק בן נון עמ' קנו. ארחות חיים סי' שמ ס"ק יג; כף החיים סי' שמ סק"פ) אסרו להשחיל חרוזי מרגליות ופנינים טבעיים משום שגם אבנים נחשבים גידולי קרקע. [וראה מה שכתבנו בענין שבוע שעבר]. אולם בסינטטי זכוכית עץ או פלסטיק אין איסור, משום שאינם גידולי קרקע לכל הדעות או שכבר השתנו מברייתם, אולם ראה לעיל באגרות משה שיש איסור של מתקן להשלים את השרשרת. [אך במשחק ילדים שהדרך להוציא ולהכניס אין כאן שום תיקון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.