שאלה:
כשהילד בו שמונה מתעורר בבוקר והולך לשרותים לאחר מכן הוא מברך אשר יצר וכשהוא מגיע לחיידר הוא ”מתפלל” ומברך שוב. האם יש להורות לו שלא יברך בבית? כמו”כ כשהוא רוצה ללמוד משהו או לקרוא תהלים האם יש אפשרות לתת לו לפני ברכות התורה? אם אומר לו לברך קודם, הוא הרי יברך שוב בחיידר! כנ”ל בשבת כשהוא מתעורר והולך לביהכ”נ, הוא עדיין לפני ברכת-התורה וכשהוא מגיע הם כבר בקריה”ת ורק לאחר מכן יש לו את ההזדמנות ”להתפלל”. האם זה בסדר?
תשובה:
תלמד אותו שיברך בבית ולא בחיידר, ואם ישכח ויברך שוב לא נורא. הוא בדיוק בגיל בשביל לטעות, וגם בשביל ללמוד מה לעשות…
במחילה מכבוד תורתו אך הסיבה שלא הצעתי זאת כפתרון הינו כי לעניות-דעתי זה עלול לגרום לבעיות. קודם כל וודאי שהוא ישכח וכן יברך שוב. וגם על הצד הרחוק שלא , זה עדיין עלול לגרום לו לתהיות למה להיות שונה מכולם. במיוחד אם המלמד/החברים יבחינו שהוא לא מברך.
1. לא נורא. בחינוך אי אפשר להקפיד על הנושא של ברכה לבטלה יותר מידי, בשביל זה הוא עדיין באמת לא אחראי כל כך למעשיו.
2. אדרבה, תן לו את העוז להשיב למי שישאל, כבר ברכתי בבית… מלמדים ילד להגיב בבטחון בשמחה בלי להתבלבל הכל בסדר.
שוב, אם הילד שלך ספציפית לא מתאים לזה, הוא חסר בטחון באופן מיוחד וכדומה אז זה חשבון אחר, אבל ילד עם בטחון עצמי טוב והכל בסדר, אז מה הבעיה?
במחילת כבוד הרב שליט"א
אני כמלמד לא הייתי מאשר לתלמיד לעשות זאת. כלומר, לילד לא הייתי אומר כלום, אך הייתי מסביר לאביו שאין זה ראוי. כמובן שעל סמך דברי הילד "ברכתי בבית",הייתי אומר לו שיברך שוב. אם הוא היה מסביר שכך אביו אמר לו, אז הייתי פונה לאביו.
התפילה בכיתה היא לא רק כדי לצאת ידי חובת ברכת אשר יצר וכו'. התפילה היא בעיקר כדי להרגיל את הילד לתפילה ולברכות כראוי. כשילד מברך בכיתה אשר יצר, המלמד יכול לשמוע האם הילד מברך כראוי או לא. לא כל אבא מסוגל לתפוס את זה בבית.
אם ילד ברך כבר בבית, הוא לא אמור להתחיל לחשוב האם זו ברכה לבטלה כשמברך שוב. ממילא, אינו עושה שום איסור בכך.
אגב, אני אישית בדרך כלל מברך עם הילדים את הברכות עם שם ומלכות. כך הוא הדין.
יהונתן
[email protected]
אחרי בקשת המחילה נראה לענ”ד שזה אכן בעיה. זה נכון אמנם לגבי אדם בוגר שעליו ללמוד את הנושא של ”לא יבוש מן המלעיגים”. אבל ילד בגיל שכזה, גם אם הוא נורמטיבי ולא מתמודד עם בעיות חברתיות, לא אמור לענ”ד להיות שונה מכל הילדים בכיתה. ולא להתמודד עם רבי ששואל ”למה אתה לא מתפלל עם כולם” ועם חברים שבודקים לראות מה הסיפור שלו. ובדידי הוי עובדא. ילד מהכיתה (באיזור הגיל של הילד של השואל) ששמע שאין חיוב לעמוד לכיוון מזרח ברכות השחר ואכן הוא הודיע חגיגית ש”הוא יעמוד דווקא לכיוון מערב” וכשהרבי הבחיןקמ"ש. והעיר לו הילד קמש.
גישתך המנוסה אכן מענינת, יישר כח.
השאר תגובה