הוספת צורת הפתח בשירותים עם מקלחת

שאלה:

לכבוד הרב,

באמבטיה משולב עם שירותים, רוצים להוסיף מחיצה כדי שניתן יהיה ליטול ידיים בכיור ששם.
במצב הנוכחי – מימין לשירותים יש קיר, וגם מאחוריו.
חשבתי להוסיף מחיצה של זכוכית בגובה של 80 ס"מ משמאל לשירותים (שזה למעשה צמוד לכיור) על מנת שנוכל לנטול ידיים שם (לאחר הוספת המחיצה ישאר רק חלק אחד פתוח שזה החזית שמול השירותים – ששם ממול יראו רק קיר ולא כיור.

השאלה שלי האם בצורה כזאת זה יכשיר את המקום לנטול בו ידיים (בין שחרית ואפילו לאחר שמישהו התפנה (ואולי לפני המוציא – אם זה אפשרי)?

אם כן, האם צריך זכוכית חלבית (לא רואים את האדם בצד השני אבל כן רואים שיש דמות שם) או אפשר אפילו זכוכית שקופה?

הנה תמונה מצורפת ( אם אפשר לצפות בזה, אם לא אוכל לצרף בחזרה במייל חוזר) שמה המחיצה שרואים להוסיף צבועה בצבע ירוק והקו הירוק זה הקיר שמימין.
https://drive.google.com/file/d/13idwoTHWC8zVwdchWinC2L4fafA5Qhqf/view?usp=sharing
תודה

תשובה:

כל עוד מול השירותים פתוח זה עדיין אותו חדר ולא די במחיצה, אם יהיה שם גם צורת הפתח זה כבר יעזור.

נפרט את הדינים:

בחדר שיש בו גם מקלחת וגם בית הכסא ויש וילון המסתיר את בית הכסא ניתן להקל בזה בכל וילון אפילו בלי צורת הפתח. ובחדר שיש בו רק בית הכסא ראוי להחמיר לעשות וילון שאינו יכול לנוד ברוח. ולנטילת ידים שחרית ניתן להקל בכל מקרה. ואם עושה גם צורת הפתח יש להקל בזה יותר, גם אין עליו דלת של ממש אלא וילון.

מקורות:

בחדר שיש בו מקלחת דעת רבים מהפוסקים (מנחת יצחק ד,לו יביע אומר ז,כז ועוד) שכיון שיש בו עוד תשמישים ניתן ליטול בו ולכן כשיש וילון לכו”ע יכול להקל בזה, וכן כתב בהליכות שלמה פרק כ’ הערה ל”ז. ובבית הכסא, לכאורה לדעת המשנה ברורה בסי’ שט”ו סק”ט שמחיצה שנדה ברוח אף במקום שיש מחיצות המגינות כעת על הרוח אין לה שם מחיצה גם כאן יהיה הדין כן, אך החזו”א נב,יד חולק על דברי המ”ב בזה ודעתו שכל שכעת אינה נדה ברוח שמיה מחיצה ולכן לדבריו מותר לעשות וילון גם אם הוא נד ברוח.

ולנטילת ידים שחרית ניתן להקל בכל מקרה, ובאגרות משה אבן העזר א,קיד כ’ שגם לתפילה ניתן להקל בזה אם אין לו מקום אחר.

 וכשיש שם צורת הפתח ניכרת, אין כל בעיה, ראה שו”ת ויען יוסף או”ח סי’ רא, על פי דברי החכמת שלמה או”ח סי’ שסג ושאר אחרונים שם.

מקורות:

שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן לו: (ב) והנה באשר לפענ"ד אין ראי' כלל מדברי הירושלמי הנ"ל, לנדון הנ"ל, ע"כ הנני צריך להעתיק את דברי הירושלמי, והוא (בברכות פ"ט ה"ב), וז"ל הי' יושב בבית הכסא או בבית ספיקריא אם יכול לצאת ולברך בתוך כדי דבור יצא, וא /ואם/ לאו לא יצא, ובערוך ערך ספקריא, פירש דהיא מערה (ובמסורת הש"ס כתב ע"ז דצ"ע), ובפני משה פי' בחדר שמשימין בו כלי סיפוקו ותשמישו של הבית, ולפעמים יש שם כלים מטונפים, כגון עביט של מי רגלים וכיוצא, ואינו יכול לברך על הרעמים ששמע, או על הברקים עכ"ל, והמעדני יום טוב (ברכות פ"ט), על דברי הרא"ש (סי' י"ג) שהביא דברי הירושלמי, כתב בשם יש מפרשים, בית המרחץ, וי"מ בית שקוצבין שם בשר, וכן ת"י שר הטבחים, רב ספוקלטריא עכ"ל, ולדברי הרא"ש והמעדני יום טוב הנ"ל, כוון בתשו' לבושי מרדכי שם, אבל דברי הירושלמי ברור מללו, דמיירי לענין דאין לברך שם, רק לצאת החוצה, אם אפשר תוך כדי דבור, ולהורות דין זה הובא בהרא"ש שם, וכן בר"ן (פסחים פ"א ד"ז) עיין שם, ומשם מקור לדברי הש"ע (בסי' רכ"ז סעי' ג') שהובא הרבה פעמים בדברי כהד"ג שליט"א, וכל זה רק שאין לברך שם, אבל מאי שאיטי' לענין הצרכת נט"י, להיוצא, דאדרבה מדברי הירושלמי משמע לכאורה דא"צ לנט"י, ועל כן הצריכו הפוסקים אף בנוגע לנט"י ביוצא מביהכ"ס, ליישב, שלא יוקשה על דברי הירושלמי מהמבואר (בסי' ד') כנ"ל, – וראי' מהמפורשים שפירשו מערה, או חדר שיש שם עביט של מי רגלים, או שמקצבין שם בשר, דודאי אין להיוצא משם צריך נטילת ידים, אף דאין לברך שם במקומו, וש"מ דאין תלוי זה בזה, – ואנו חוזרין דאין לזה יסוד בדברי הש"ס, זולת ממה דאיתא כן בבית הכסא, ובית המרחץ בכל מקום כבית הכסא.  (ג) וכ"ז ליישב את דברי הגדולים, מהעלמת דברי הירושל', אבל בנוגע לדינא, דברי הכלבו והמרדכי והאבודרהם שהביא הב"י (בסי' ד'), ופסק כן בש"ע, שחשבו להיוצא מבית המרחץ ביחד, עם יוצא מבית הכסא, די לנו, להשוות מדותיהם זה לזה, ומטעם דבית המרחץ בכל מקום כבית הכסא כנ"ל, וכמו שביוצא מבית הכסא, הוכיחו מדברי הזוהר (בראשית), דאף בלא עשה צרכיו, צריך נטילה להיוצא משם, משום דר"ר =דרוח רעה= שורה עליו, וכמ"ש בס' ארצות החיים (סי' ד'), בשם מהר"ם דלוזני בספרו שתי ידות, בדרך חיים (דף צ"ה), וכ"כ בספר תורת אמת (בפי' על הזוהר), והא"ר (סי' רכ"ז סק"ו), ומש"כ דמדברי המג"א מבואר, דדוקא בנגע במקום מטונף עיין שם, כתב הפמ"ג, דאין ראי' משם, וכמ"ש במ"ב (שם סי' ד'), וממילא הה"ד במרחץ כן מטעם הנ"ל, כמבואר בשער הציון על המ"ב (שם אות ס' וס"א) עיין שם, וכבר הובא כ"ז באריכות בדברי כהד"ג שליט"א.