שאלה:
אני לא כ"כ מבין את היצור הזה שנקרא ”המין האנושי”. השמחה שלו מגיעה מצער, מכאב, מאכזבה ומסכנה. היתכן? ואסביר את דברי. מה זה המושג של ”נס”? הכיצד מגדירים אותו? אדם נמצא בצרה ובמצוקה וחייו בסכנה. כל עתידו מונח על כף המאזניים. חולה במחלה קשה מאוד וכל דברי הרופאים זה סביב שאין עוד מה לעשות ועוד כמה זמן נותר לו להסתובב על הכדור הזה. מישהו העליל עליו עלילת שווא והפיל עליו תיק וכעת הוא מתמודד כבר לא עם השאלה איך לצאת זכאי אלא כמה זמן יגזר עליו מאחורי סורג ובריח. או שהוא מתמודד עם קושי אחר בחיים. והנה, באופן מופלא ביותר, נמצא מסלול היציאה מהצרה. ממש למעלה מדרך הטבע. נס רפואי. או שהעו”ד מצליח מכיוון בלתי צפוי להוכיח חפאות. הוא שמח מאוד. לחלוטין. אפילו מזמין את כל השכונה למסיבת הודיה תחת מסיבת הפרידה שכמעט וערכו לו. מה יש לשמוח? בכך שהוא נושם? חופשי לדרכו? מה היה שנה לפני כן? הוא הרי גם אז היה בריא וחופשי. למה אז הוא לא רקד משמחה? וכי הוא היה צריך את הצרה בשביל לשמוח? אתמהה!
תשובה:
בעיקרון אתה צודק, אבל מה לעשות שלפעמים אנחנו צריכים תזכורות לכך שה' עושה איתנו חסדים עצומים, והתזכורת הזו היא תמיד באופן הזה שכשנתקלים בקושי…
חיזקת אותנו, יישר כח.
הייתי רק רוצה לנסות להציע, ללמוד לפחות סוגיא מאוד יסודית וחשובה, של הענין שאין אור אלא זה שיוצא מתוך החושך. זה נושא שמקביל מאוד למה שכתבת. שמתוך הצרה וחיסרון רואים את האור והיופי שיש בחיים.
אינני מספיק בדרגה להסביר את הדברים, אבל לכל הפחות אוכל להגיש לפניך את המקורות.
כותב הזוהר הקדוש (שות קפד א): וְתוּ דְּלָא מִתְיַשְּׁבָן מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, אֶלָּא תַּמָּן. דְּלֵית נְהוֹרָא אֶלָּא הַהוּא דְּנָפִיק מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, דְּכַד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא דָּא, אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָּא, וְאִתְיָיקָּר בִּיקָרֵיהּ. וְלֵית פּוּלְחָנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא, וְלֵית טוּבָא אֶלָּא מִגּוֹ בִּישָׁא. וְכַד עָאל בַּר נָשׁ בְּאוֹרַח בִּישָׁא, וְשָׁבִיק לֵיהּ, כְּדֵין אִסְתַּלָּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּיקָרֵיהּ, וְעַל דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא טוֹב וָרָע כַּחֲדָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא לְבָתַר בְּטוֹב, וְלֵית טוֹב אֶלָּא הַהוּא דְּנָפַק מִגּוֹ בִּישָׁא. וּבְהַאי טוֹב, אִסְתַּלָּק יְקָרֵיהּ, וְדָא אִיהוּ פּוּלְחָנָא שְׁלִים.
והתרגום לדברים: וְעוֹד, שֶׁלֹּא מִתְיַשְּׁבִים דִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא שָׁם, שֶׁאֵין אוֹר אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ. שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנָע צַד זֶה, מִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה וּמִתְכַּבֵּד בִּכְבוֹדוֹ, וְאֵין עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ, וְאֵין הַטּוֹב אֶלָּא מִתּוֹךְ הָרָע. וְכַאֲשֶׁר נִכְנָס בֶּן אָדָם בְּדֶרֶךְ רָעָה וְעָזַב אוֹתָהּ, אָז מִתְעַלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, וְעַל זֶה שְׁלֵמוּת הַכֹּל – טוֹב וָרַע כְּאֶחָד, וְלַעֲלוֹת אַחַר כָּךְ בְּטוֹב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא הַהוּא שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הָרָע. וּבְטוֹב זֶה מִתְעַלֶּה כְבוֹדוֹ, וְזוֹהִי עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה.
ובספרי החסידות דנו וביארו ענין זה: ראה ערבי נחל בראשית בראשית – דרוש יז: וזהו ענין המדרש, שמתחלה היה אדה"ר מסוף העולם ועד סופו. ר"ל, שבכל מקומות מדריגתו היה דבוק באור ה' והשגתו, כמו שעבודתו היה בשלימות, בלי שום מושך אחורנית, ואח"כ נתמעט קומתו, שלא השיג רק מעט, כפי ערך עבודתו שנתמעט, ובאמת לזה עצמו רצון השי"ת, שיהיה, נהורא דנפיק מגו חשוכא וכאמור, ולכן, כפי שעבודתו נתמעט לפעמים ע"י מבטלו, כך נתמעט ונסתר השגתו בתוך מסכים הללו, המבטלים אותו מעבודת השי"ת.
ור' צדוק הכהן מלובלין – פרי צדיק במדבר פרשת קרח: אך ענין מה שאמרו יבוא דבר שבחשאי על הקטורת הוא דענין הקטורת הוא שמערבין בו גם חלבנה שריחה רע שמורה על פושעי ישראל שגם הם יתנו ריח טוב כשהם באגודה אחת (כריתות ו' ב) וזה הוא סוד איך שיתוקן שיהיה אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כמו שאמרו בשבת (פ"ט ב) וכמו שאמרנו שבתיבת חלבנה יש בו אותיות לבנה ורק ח' נוסף בו שמורה על חושך מעשיהן של רשעים ובאמת הוא רק ישת חושך סתרו ועל ידי ההסתר הזה נסתעף מעשיהן של רשעים וכשיתגלה האור הראשון ויתברר שכבר במאמר ראשון הוזכרו מעשיהן של רשעים שכן היה הרצון הבריאה שיהיה אור מתוך החושך דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ואז כשלג ילבינו וזהו סוד. וזהו שנקראת הקטורת דבר שבחשאי.
ובאמרי אמת בראשית פרשת בראשית: איתא בשפת אמת (סוף תר"מ) יש ללמוד מסדר הבריאה, שמתחילה היה תהו ובהו וחשך ואחר כך ויהי אור וכתיב לאחר זה ויבדל, וכן הוא בעבדותו ית"ש, וכדאיתא בזוה"ק (ח"ב קפד א) לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, בכל דבר יש הסתרות וכשמתגברין עליהם מתגלה האור, ואיתא במדרש (בר"ר ג ז) שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן וכו' דין הניין לי וכו', וכן הוא סדר הלימוד בעולם הזה, ובזוה"ק איתא (עי' ח"ג יא ב) עשרה מאמרות עשרת הדברות חד אינון, היינו שלאחר שנתברר נעשו עשרת הדברות וכתיב (שמות כ ב) אנכי ה' אלקיך לפני לא יהיה לך ללמד שיכולים לקבל עול מלכות שמים הגם שיש עוד תערובות, פסולת, וכן היה מתחילה בראשית נמי מאמר הוא (ר"ה לב א) ואחר כך כתיב והארץ היתה תהו ובהו, ובזוה"ק (ח"ג קח א) מאי עול מלכות שמים וכו' ה"נ אצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמתא ולבתר דיפלח ליה בכל מה דאצטריך וכו', החטא של אדם הראשון היה לפני גמר הבריאה, הגמר היה השבת, להראות שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ), וכשעשה תשובה נתקבל בכח השבת, ששבת הוא עולם התיקון ההיפך מתהו ובהו, דמתאחדין ברזא דאחד (זוה"ק ח"ב קלה א).
אכן צודק הכותב. וכבר חז”ל עמדו על כך. בעת שהכל מתנהל על מי מנוחות ”כמה לא חלי ולא מרגיש”!
השאר תגובה