מה המקור להקפיד על טבילה בזמנה אפילו בהסכמת בני הזוג, והאם מותר לדחות כאשר אין אפשרות לקיים מצוות פריה ורביה? והאם מותר לדחות בשביל הפסד כספי?
תשובה:
בשולחן ערוך סי' קצ"ז סעיף ב' נפסק שיש להקפיד על טבילה בזמנה, אמנם שם כתוב שהוא משום קיום מצוות פריה ורביה, אך כבר כתבו הרבה פוסקים שהטעם בזה הוא גם בשביל למנוע הרהורי עבירה וכדו', וגם במצב שאין שייך מצוות פריה ורביה, כגון כשהאשה מעוברת או מניקה, יש להקפיד על טבילה בזמנה. ולכן באופן כללי ההוראה היא להקפיד תמיד לטבול בזמן אף אם שני בני הזוג מסכימים לאחרה, (ויש בזה ענין גדול גם משום השלום בית). אמנם במקרה מסויים שיש הפסד כספי גדול מכך ניתן להקל בזה בהסכמת בני הזוג.
מקורות:
בשו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סי' ק"ע בסוף התשובה כתב שגם כשאין מצוות פו"ר יש להקפיד על טבילה בזמנה, וכן יש חיוב מצד מצוות עונה כפי שכתב התרומת הדשן סי' רנ"ה וזה שייך גם במעוברת ומניקה כפי שכתב המשנה ברורה סי' ר"מ סק"ב.
לכאורה אין ראיה מדברי החת"ס דאין לדחות הטבילה משום הרהורי עבירה, כי טענת החת"ס היא דבעצם אין מצוה לשמש בליל טבילה, ומה שאומרים העולם שהוא מצוה הוא רק כדי שהנשים תרצו ללכת לטבילה, דאל"כ הבעל יהיה בהרהורי עבירה, ונראה דזה דוקא כשאין הבעל יודע כלל מתי היא תרצה ללכת, אבל אם זה מתוכנן שלא תלך ביום זה אלא למחרת, אין כל חשש. והנראה לענ"ד כתבתי.
החשש מהרהורי עבירה אינו קשור לכך שהוא יודע שהיא אמורה לטבול, אלא לכך שהיו מנועים מתשמיש כשבועיים, ממילא החילוק שלך לכאורה אינו נכון.
לא זכיתי להבין את דברי החת"ס. זה הרי גמרא מפורשת. ברכות כד. אמר רב המנונא בריה דרבי יוסף זימנא חדא הוה קאמינא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילין ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דיום טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה הוא דעבד. וברש"י ד"ה יום טבילה הוה יום שטבלה אשתו דהוה ליה ליל תשמיש
השאר תגובה