שאלה:
האם שוכר דירה מגוי עם כלים חדשים צריך לטובלם
תשובה:
כלי ששכור מגוי ולא קנוי קנין גמור אינו חייב טבילה.
מקורות:
מקורות:
בית יוסף יורה דעה סימן קכ אות ח ד"ה ודוקא בלוקח: ודוקא בלוקח כלי מן הגוי אבל שואל או שוכר ממנו אין צריך. בסוף מסכת ע"ז (עה:) אמר רב נחמן לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה פירוש בכלי מדין אבל שאולין לא ומשמע דשכורים שוים לשאולים וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (הקצר ב"ד ש"ד לב:): ומ"ש אבל ישראל שלקח מן הגוי והשאילו לחבירו אסור וכו'. כן כתבו שם התוספות (ד"ה אבל) והרא"ש (סי' לה) בשם רשב"ם וכן כתב סמ"ק (סי' קצט) וכתוב בהגהות אשירי (שם) אבל אם לקחו חבירו לחתוך קלפים ולא לצרכי סעודה אין צריך להטבילו שהרי שאול הוא בידו עכ"ל והיה נ"ל דישראל שקנה כלי מגוי לסחורה אם מכרו לישראל אחר אין הקונה צריך להטבילו דכיון דלא נתחייב ביד הראשון שהרי לא היה עומד אלא לסחורה ודמי להא דהגהות אשירי בלקחו לחתוך ולא לצרכי סעודה אבל מדסיים וכתב שהרי שאול הוא בידו משמע שאם היה לקוח בידו היה חייב טבילה ואם כן הוא הדין בלוקח מהעומדין אצל ישראל לסחורה כיון שמגוי לקחם וכן הורה מורי הרב הגדול מהר"י בי רב ז"ל:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות הכשר וטבילת כלים סימן קכ סעיף ח: השואל או שוכר כלי מהעו"ג, אינו טעון טבילה. אבל אם ישראל קנאו מהעובד כוכבים והשאילו לחבירו, טעון טבילה, שכבר נתחייב ביד הראשון. ויש מי שאומר שאם לא לקחו הראשון לצורך סעודה, אלא לחתוך קלפים וכיוצא בו, אין צריך להטבילו. הגה: אבל הראשון אסור להשתמש בו לצרכי סעודה, אפילו דרך עראי, בלא טבילה, אף על פי שלקחו לצורך קלפים (ד"ע ואו"ה). וכן אם קנאו ישראל השני מן הראשון לצורך סעודה, צריך טבילה גבי השני (בית יוסף).
ערוך השולחן יורה דעה סימן קכ סעיף מב: השואל או שוכר כלי מתכות של סעודה מהעכו"ם א"צ טבילה ואף על גב דשכירות ליומא ממכר הוא וכן השואל כל ימי שאילתו הוה כשלו מ"מ לא הוה דומיא דכלי מדין שהכלים היו של ישראל לגמרי ושמם נקרא על הכלים אבל השאולה או השכורה נקרא עליה שם המשאיל והמשכיר ולא שם השואל והשוכר ועוד דלא לכל דבר הוה שכירות כמכר כדאמרינן בפ"ק שם [ט"ו א] דשכירות לא קניא והא דשכירות ליומא ממכר הוא אין זה רק לענין אונאה [תוס' שם ד"ה והשתא] וכ"ש דשאלה אינו קנין [ובגמ' משמע כטעם הראשון שאומר שם לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה אבל שאולין לא ע"ש משמע דבעינן דומיא דמעשה שהיה במדין ופשוט הוא דמיירי באופן שמותר להשתמש בו כגון שהגעילה או בתשמיש צונן או שהעכו"ם לא השתמש בה עדיין בחמין וכיוצא בזה]:
סעיף מג: אבל ישראל שקנה כלי מכותי ועדיין לא השתמש בה ולא טבלה והשאילו לחבירו אסור להשואל להשתמש בה בלא טבילה שהרי נתחייבה ביד המשאיל ולכן אם לא נתחייבה ביד המשאיל כגון שלקחה שלא לצורך סעודה אלא לחיתוך קלפים או לתשמיש אחר שאינו מצרכי סעודה יכול השואל להשתמש בה בלא טבילה גם לצרכי סעודה דמצדו אין חיוב כיון ששאולה היא בידו ומצד הראשון אין כאן חיוב מפני שלא קנה אותה לצרכי סעודה וממילא דהוי כשואל מן הכותי אבל הראשון אסור להשתמש בה אפילו שלא בקביעות וכמ"ש בסעיף מ' וכן אם השני קנה אותה מן הראשון חייב בטבילה ולא אמרינן כיון שהראשון לא היה חייב בטבילתה ה"ל השני כקונה כלי שעשאה ישראל דאין בה חיוב טבילה דלא דמי דשם אין על הכלי חיוב טבילה כלל אבל הכא הרי היא חייב בטבילה אלא שביד הראשון לא נתחייבה אבל ביד השני נתחייבה וכן להיפך כשהראשון קנאה לצורך סעודה ומכרה להשני שלא לצורך סעודה או שהראשון בעצמו נתיישב שלא להשתמשה לצרכי סעודה א"צ טבילה [עי' ש"ך סקי"ז] ויש מי שאומר דכשהראשון לקחה שלא לסעודה אם השני שאל ממנו לסעודה חייב לטובלה בלא ברכה [שם סקט"ז והעיקר כדיעה ראשונה [פר"ח סקכ"ב] ובפרט לפי מה שבארנו בעיף מ' דגם הראשון אינו חייב בתשמיש עראי ע"ש [שם]:
