לתרומות לחץ כאן

להשמיע לאוזניו בברכות ובתפילה

שאלה:

שלום לרבנים.
א. השמעת הקול בתפילתו לאוזניו לפי הש"ע היא רק בק"ש ועמידה? בפסוקי דזמרה ושאר התפילה יכול לא להשמיע לאוזניו?
ב. אם לא השמיע בעמידה או בק"ש לא חוזר?
ג. מה לעניין ברכת המזון? צריך להשמיע? ומה הדין בדיעבד?
ד. האם חייב בשאר התפילה גם לחתוך בשפתיו? בפסוקי דזמרה וכו'?

תשובה:

שלום וברכה

הענין של להשמיע לאוזניו לחתוך בשפתיו, הוא הגדרה כללית בדיבור והיא נודעת לכל חלקי התפילה והברכות השונות, אלא שככל שהיה דיבור בהוצאה מפיו אף שלא השמיע לאוזניו זה לא מעכב ואינו חוזר.

מקורות:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רו סעיף ג

כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה. הגה: יותר מכדי דבור (ב"י בשם שיבולי לקט); וצריך להשמיע לאזניו, ואם לא השמיע לאזניו, יצא ובלבד שיוציא בשפתיו.

הצטרף לדיון

16 תגובות

  1. אז לכל העיניינים חובה שווה להשמיע לאוזניו? לכל חלקי התפילה?
    והחידוש ב'עמידה' זו המחלוקת אם ישמיע לאוסניו או כמו הזוהר שלא?

  2. לכאורה בדרבנן לא יחזור, ויש שסברו שגם בדאורייתא לא יחזור כיון שכנגד הספק חיוב דאורייתא יש ספק ברכה לבטלה, ראה ילקוט יוסף סי' רו סעי' יג, ולא הבנתי את דבריו שהרי עד כמה שאני חייב לחזור ולברך מחמת הספק, אין כאן ברכה לבטלה. והדבר ידוע שבספק ברכה של תורה ברכת המזון או ברכות התורה – חוזר ומברך.

  3. מה ההבדל אם זה ברכת הנהנין או ברכות קריאת שמע? הרעיון זהה. העיקר שזו לא הלכה בדברים שצריכים קריאה מדוקדקת כמו קריאת שמע אלא גם בברכות.

  4. יישר כח.
    רק לפי מה שהרב אומר הילקוט יוסף רצה לומר שלא יחזור בדאורייתא כמו ברכת המזון? אבל בפועל חוזר? או שגם פסק לא לחזור.
    ושוב יישר כח. ותודה

  5. מה שמוזר הוא, שאם באמת הילקוט יוסף אומר לא לחזור בברכות, כולל ברכת המזון, זה סותר לכאורה את החזרה של תפילת שמונה עשרה. לחזור על ברכת המזון – לא. אבל על תשעה עשרה ברכות כן? אומנם הוא כותב שיעשה תנאי של נדבה אבל זה החילוק? שכאן י אופציית נדבה ושם לא?

  6. אולי החילוק הוא 'רק שפתיה…':

    ילקוט יוסף:
    שוב ראיתי במכתב ממרן אאמו"ר שליט"א (מי"ג חשון תשל"ב) שכתב בזה"ל: מה שכתב להעיר שמדברי הזוה"ק מובן שהמתפלל בלחש ואינו מניע שפתיו בתפלה אין תפלתו נשמעת, דלאו צלותיה צלותא ולאו בעותיה בעותא, ואילו רבינו הגרי"ח בבן איש חי כתב בכמה מקומות שהמסופק באיזו ברכה אם יצא ידי חובה, יאמרנה בלי שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו. וכן כתבו עוד אחרונים, והרי לדברי הזוה"ק לא מהני הרהור ומחשבה בזה. והנני להשיב, כי נראה דעת האחרונים לחלק בזה בין תפלה לשאר ברכות, וכמבואר בגמרא (ברכות לא א) רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, וממה שהוצרכה הגמרא ללמוד זאת מהפסוק לענין תפלה, מכלל שבשאר ברכות גם בהרהור יוצא ידי חובה בדיעבד. ובאמת שדעת הרמב"ם והסמ"ג דמהני בדיעבד הרהור בכל הברכות, ולכן כשיש ספק בברכה, ואינו יכול לברך משום חשש איסור לא תשא, ואם יהרהר הרי יוצא ידי חובה אליבא דהרמב"ם והסמ"ג, לכן טוב שיהרהר, וחשש איסור לא תשא לא שייך אלא כשמוציא בשפתיו. כמו שכתב מרן החיד"א בפתח עינים (ברכות כ ב) ובספר טוב עין (סימן יח אות לד), וכן כתב בישועות יעקב (סימן סב), והחתם סופר (חלק יורה דעה סימן רכז), ובתשובה מאהבה חלק ב' (סימן רלד). ועוד הרבה אחרונים. לכן יפה כתבו הבן איש חי והאחרונים.

  7. להיפך, בתפילה שרק שפתיה נעות וקולה לא ישמע, נראה שמספיק פחות "דיבור" מאשר בברכות, וזו כוונת הדיון שציטטת.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל