לתרומות לחץ כאן

שתיית ממים חמין בין השמשות

שאלה:

האם יש איזה שהוא ענין שלא לשתות במוצ"ש ממים חמין שהוחמו בשבת (בהיתר כמו מים שבמיחם)? ואם זה נכון, מהו המקור לזה בחז"ל?

תשובה:

אינני מכיר מנהג כזה, יש את המנהג שלא לשתות מים כאלו בין השמשות, כל מים שהיו בבית בכלי וכדומה, משום שאז חוזרות הנשמות לגיהנום, והמתים שותים מהמים לפני חזרתם ואם נשתה אנו כביכול גוזלים אותם, ואפשר שמכך נשתרש הדבר הזה שהזכרת.

ערב טוב.

מקורות:

ראה ילקוט יוסף שבת א סימן רצב – דין תפלת מנחה בשבת: יש אומרים שאסור לשתות מים בין מנחה למעריב בשבת, שאז חוזרות הנשמות לגיהנם. ויש אומרים שכל זה הוא דוקא במים שבנהרות, אבל שבבית מותר. וכל שכן שאר משקים שמותר. וכן עיקר.

ובהערה יג שם ביאר את כל ענין זה: עיין ברמ"א (סימן רצא סעיף ב'). ויסוד ד"ז במדרש. ועיין בפירוש רבינו בחיי (פרשת יתרו, על הפסוק זכור את יום השבת לקדשו) שהביא מדרש וגמרא סנהדרין (סה ב) שמובא שם מעשה בטורנוסרופוס הרשע, שפגע ברבי בשבת. אמר לו, מה מיוחד יום זה [שבת] משאר הימים, אמר לו, ומה לאיש כמוך להיות גדול יותר משאר אנשים. אמר לו, הקיסר חפץ לגדלני. אמר לו רבי עקיבא, שבת נמי הקדוש ברוך הוא חפץ לגדלו, והזהיר על כבודו. א"ל ומי יימר דהאידנא שבתא. א"ל נהר סבטיון יוכיח, בעל אוב יוכיח, קברו של אביו יוכיח, לך ובדוק בקבר אביך ותראה כל ששה ימים עשן עולה מקברו, ובשבת אינו עולה. והמתים יודעים שהוא שבת והחיים לא ישמרוהו. הלך ובדק בקבר אביו וראה כי בשבת לא היה עשן עולה. אמר, שמא נגמר דינו, אמר לו למחר תראה. באחד בשבת ראה העשן עולה. חזר ועשה כשפים והעלהו מקברו, אמר לו בחייך לא שמרת את השבת, במיתתך אתה משמר, מאימתי נעשית יהודי. אמר לו, בני כל מי שאינו משמר את השבת אצלכם כתקנה, בא לכאן ומשמרו על כרחו. אמר לו ומה מלאכה אצלכם בימות החול, אמר לו כל ימות החול אנו נידונין, ובשבת אנו נחים, ובערב שבת בת קול מכרזת ואומרת, הנח להם לרשעים וינוחו, ומלאך ששמו דומה ממונה עלינו ודן אותנו כל הימים, ובמוצאי שבת כשהסדרים נשלמים צועק אותו מלאך ואומר, חזרו רשעים לגיהנם שכבר השלימו ישראל סדריהם. ומטעם זה נהגו לומר ויהי נועם ומאריכים בו, כדי להאריך זמן זה שהרשעים נחים בו מגיהנם. ולכן גם אמרו במדרש, שכל השותה מים בערב שבת בבין השמשות הרי זה גוזל את המתים, שבשעה שהם יוצאים בערב שבת מגיהנם, הם שותים ורוחצים ומצטננים במים עד שהשותה מים באותה שעה גוזלן. ועוד אמרו שם בנוסח אחר, כל השותה מים בשבת בין מנחה לערבית תוך שנה שמת לו מת, הרי זה גוזל את מתו, ושם מפרש הטעם לפי שהמתים יוצאים בשבת ושותים מים מן הנהר היוצא מעדן, ולכך אין ראוי לגזול את מתו, אבל לאחר שנה קבל כבר את דינו. עכת"ד. וראה מ"ש בזה ביסודי ישורון, וראה להלן (סימן רצג הערה ב'). ועיין עוד בשו"ת בנימין זאב (סימן קסא), ובשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן לא), ובשו"ת שלמת חיים (סימן סו). ע"ש.

ובתוספות (פסחים קה א) כתבו, דמכאן מוכח שהיו אוכלים בשבת סמוך לחשיכה. ותימה שלא נהגו לאכול בין מנחה למעריב, וגם רבינו תם כעס על רבינו משולם שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב, דאמר במדרש השותה מים בבין השמשות, גוזל את קרוביו המתים. וכתב, שפעם אחת אירע מעשה בלותיר ובא לידי סכנה, ובקושי התירו ערב יום הכפורים לאכול אחר וידוי משום שכרות, וגם תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה, בקושי התירו. ויש לדחות דמיירי הכא שהתחיל בהיתר ובאמצע סעודתו התפללו מנחה והיכא שהתחילו בהיתר מותר להשלים. ע"כ. וע"ש במהרש"א שכתב, דאף שלא יתכן שיחול ערב יום הכפורים בשבת, דהא לא אד"ו רא"ש, ועוד דבשבת ליכא וידוי במנחה, והתוספות כתבו אחר וידוי, ומוכח שלדעתם הקפידא היא גם בימות החול. אלא שמדברי הרא"ש שם משמע, שהקפידא היא דוקא על שבת בין הערביים. והגאון רבי עקיבא איגר כתב, דהתוספות סבירא להו דהקפידא היא בערב שבת ובמוצאי שבת. וערב יום הכפורים דינו כערב שבת. ובתשובת הרדב"ז חלק ב' (סימן תשנ"ד) נשאל, שלפי זה איך אנו אוכלים ושותים בסעודה שלישית. וכתב, דרבינו יעקב אזיל לשטתיה דמצי לקיים מצות ג' סעודות בסעודת הבוקר, ולדעת מקצת במיני פירות, אבל אנו נוהגין ומקובלים שצריך לעשות כל סעודה בזמנה, ולסדר השלחן כמו בשאר סעודות, וכיון שאנו מכוונים לשם מצוה, שומר מצוה לא ידע דבר רע. ולא נקרא גוזל את המתים אלא בזמן שהוא שותה מים שלא בזמן סעודה, דהיינו סמוך לערב, ושלא במקום מצוה, כגון ששותה מים לצמאו. אבל השותה מים בתוך סעודתו, אין זה גוזל את המתים, ואכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך או מימיך, ועלי קללתך בני. אך שמע בקולי וקיים מצות סעודה שלישית בזמנה אחר תפלת מנחה מיד כי כסדר התפלות תקנום. ע"כ. וכתב הטור (סימן רצא): ורבינו תם הנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה לערבית משום דאיתא במדרש כל השותה מים בשבת כאילו גוזל את המתים, ועל כן הנהיג לאכול סעודה שלישית קודם המנחה. והרמב"ם (פרק ל' מהלכות שבת הלכה י') כתב, הולך לבית המדרש וקורא עד המנחה ומתפלל מנחה ואחר כך קובע סעודה ויאכל וישתה עד מוצאי שבת. ע"כ. ועיין עוד בספר הישר (סימן מח אות יב). ואכמ"ל.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל