לתרומות לחץ כאן

מעמר בשבת ויום טוב

בס"ד

השבוע בארץ ישראל אנחנו קוראים את פרשת אמור הפרשה עוסקת במועדי ישראל, ופותחת בציווי (ויקרא כג, ג): "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם", וממשיכה לפרט את כלל דיני החגים.

מאידך גם בחו"ל שאנחנו עדיין בפרשת קדושים, פרשה שעליה נאמר שרוב גופי תורה נאמרו בה, בתחילת הפרשה (ויקרא יט, ג) נאמר: "וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", נעסוק אפוא בשבוע זה בהלכות שבת, ונתמקד במלאכת מעמר, לצערנו חילול השבת הראשון בהיסטוריה היה במדבר, כפי שמתואר בפסוק (במדבר טו, לב): "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת", לדעת רבים מחכמי הגמרא אדם זה עבר על מלאכת מעמר, נתחזק אנו בלימוד מלאכה זו השבוע, ויהי רצון שנזכה להגיע לרגע שעם ישראל ישמרו שתי שבתות כהלכתם, ואז יגאלו גאולה שלמה במהרה בימינו.

מהו מלאכת מעמר?

בשדה לאחר שקוצרים את התבואה, חוזרים ואוספים את התבואה מכל השדה לערימה אחת גדולה, איסוף היבול נקרא מלאכת מעמר, והוא אסור מהתורה. אולם יש שני כללים שרק כאשר הם קיימים יש חיוב מהתורה: א. שהאיסוף יהיה במקום גידולו של היבול. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק לז). ב. שהאדם אסף גידולי קרקע. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק לו). להלן נראה באיזה אופנים חייבים אסרו אף כשהכללים הללו לא מתקיימים.

מדוע צריך להזהר מאד ממלאכת מעמר?

המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק לז) מעיר כי בהעדר שימת לב ניתן להכשל חס ושלום בקלות במלאכה זו, משום שהשיעור שעוברים על מלאכה זו הוא מזערי, כאשר אוספים מאכל אדם השיעור הוא אם נאסף יחד שיעור של גרוגרת [תאנה יבשה] ולכן כאשר מרימים מהקרקע שנים ממרבית הפירות [שגודלם לפחות חצי גרוגרת] יחד כבר עוברים על מלאכה זו, ואף בפירות קטנים כגון זיתים או אגוזים או שיבולים וכדומה בכמה פריטים בודדים כבר מגיעים לשיעור זה. וכן כאשר אוספים מאכל בהמה השיעור הוא כמלא פי הגדי, שאף זה שיעור מזערי ביותר, ובאיסוף מהקרקע של כמות קטנה מאד של מאכל בהמה כבר מתחייבים בכך. וכן כשאוספים עצים להסקה שיעור החיוב הוא כמות הזרדים שניתן להדליק עימה אש כדי לטגן ביצת תרנגולת מקושקשת במחבת.

דוגמאות מצויות לאיסור מעמר מהתורה

ולכן למרות שלעיתים נראה לנו שמלאכת מעמר שייכת רק לחקלאי לאחר קצירת שדהו, למעשה מלאכה זו שייכת לכל אחד מאתנו, ובהעדר שימת לב עלולים חס ושלום לחזור על שגיאתו של המקושש במדבר, ונביא כמה דוגמאות מצויות:

אדם שיש לו בחצר עץ פרי, או אף שיח או ירקות הגדלות בגינה, במקרה והפירות נפלו מהעץ בשבת או הירקות נתלשו בשבת, אף שהם נפלו או נתלשו מעצמם, למשל ע"י הרוח, הפרי או הירק מוקצה ואסור לטלטלו וללקטו בשבת. אולם גם אם הפירות והירקות נתלשו מערב שבת, אם אדם רוצה להכניס את הפירות והירקות לביתו או אף לאוכלם בחצר אסור לו להרים שנים יחד, במקרה ושני הפירות יחד הם בגודל של תאנה מיובשת יש כאן איסור מהתורה, וזהו חטאו של המקושש, אולם גם על פחות מכאן זהו חצי שיעור, וחצי שיעור אסור מהתורה. ולכן צריך להקפיד להרים אחד ולהשתמש בו או להניחו במקום מסוים, ואחר כך להרים עוד אחד ולהניחו במקום אחר.

גם אדם שאין לו עץ בחצרו, צריך להזהר שאם הוא יוצא לחיק הטבע ומוצא פירות, אגוזים, או אף עשבי מאכל שונים, אף כשידוע שהצמחים או הפירות נתלשו קודם שבת, יש איסור של מעמר ללקט שנים יחד.

דבר מצוי נוסף הוא במאכל בהמה, כאשר יש לאדם חיית מחמד האוכלת צמחים שונים או עשבים שונים

כמו כן ביום טוב שמותר לבשל, אדם העושה מנגל וכדומה אסור לו ללקט עצים מהקרקע כדי להדליק את המנגל, ובמקרה הצורך להדליק את הגחלים בעץ דק, צריך לקחת עץ אחד בלבד, אולם מותר להרים עץ שיש לו הרבה זרדים מחוברים בו, ואז להכניס למנגל כפי הצורך את הזרדים המחוברים. אמנם בעשיית מנגל ביום טוב מצויים הלכות רבות כגון איסור הדלקת אש חדשה, עירוב, איסור כיבוי האש, ועוד, וצריך להכיר את ההלכות לפני שעושים מנגל ביום טוב.

כמו כן אדם שיחד מערב שבת איצטרובלים או מקלות או כל דבר אחר מהעצים ומהצומח בגינה למשחק לילדים, אסור ללקט מהקרקע בשבת יותר מאחד. ולכן ילדים המשחקים במשחק שני מקלות – שבעה מקלות, וכדומה, במקרה והמקלות מיועדים לכך מערב שבת, יקח כל ילד מקל אחד ויניחו במקום המיועד, אך לא יעשו ערימה של כל המקלות, ואז יחלקו אותם. אולם אם לא יעדו את המקלות לכך מערב שבת, בכל מקרה הוא מוקצה ואין להשתמש בהם בשבת.

ניקוי חצר מצמחים הגדלים שם בשבת

הערוגת הבושם (או"ח סי' פ מלאכת מעמר אות ד), והפסקי תשובות (סי' שמ אות לא) כתבו שהאיסור הוא רק כשאוסף את הפירות משום שרוצה אותם, אולם אם אוסף אותם כדי להשליכם, לדוגמא אדם שיש לו בחצירו אבנים, עצים, עשבים, עלים, פירות רקובים, אף שהם גדלו בחצר, מותר אף לכתחילה לטאטא אותם כדי להשליכן לאשפה, שמטרתו העיקרית לסדר ולתקן חצירו, ובתנאי שאין בכך איסור מוקצה, כגון הוא רוצה כעת לשבת ולנפוש בחצר, והפסולת מפריעה והוא מואס בה, או שייחד אותם לפני שבת לשימוש, וכעת החליט שהוא רק רוצה לסלק הכל ולנקות את החצר.

במקרה ורוצה לטאטא את החצר מהלכלוך הדבר מותר רק בתנאי החצר מרוצפת, ואין חשש שהוא משווה גומות בחצר.

איסוף פירות שהתפזרו בחצר

המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק לז) כתב שבחצר שהפרי אינו גדל בו, כגון שאין בחצר עץ פרי ממין זה, וכל שכן בבית אין איסור מצד מלאכת מעמר, אולם יש מצבים שהדבר נאסר מצד עובדין דחול וכפי שנפרט.

במקרה ופירות נפלו מהסל או הקופסה, אך הם מרוכזים במקום אחד בחצר, והוא רוצה להחזירם לתוך סל או קופסה, והפירות נשארו נקיים ללא תערובת של עפר או אבנים מהחצר, מותר להרימם לאוספם חזרה לתוך הסל או הקופסה.

אולם במקרה והם התפזרו בכל החצר, וכל פרי במקום אחר בחצר, והוא רוצה לאסוף מכל החצר לתוך סל או קופסה, הדבר אסור מדרבנן משום שהוא נראה כדרך עבודה ביום חול. במקרה זה הביא המשנה ברורה (בה"ל שם ד"ה אחד) מחלוקת לדעת הבית יוסף האיסור הוא רק לאסוף לתוך סל או קופסה, מותר לאסוף את הפירות לתוך חיקו או בגדו, אולם לדעת הגר"א אף במקרה זה אסור, והמשנה ברורה כתב שנראה שהשלחן ערוך חזר בו ממה שכתב בבית יוסף ואסר בכל מקרה, ולכן כדאי להחמיר בענין.

אמנם באור לציון (ח"ב פמ"ג אות ז) כתב שמותר לדחוף את כל הפירות ברגלו לקבצם יחד במקום אחד משום שהוא כלאחר יד, וכיון שהאיסור רק מדרבנן שהרי אינו במקום גידול הפירות, ולכן יש להקל בכך.

ואף במקרה והפירות נפלו במקום אחד, אלא שהם מעורבים עם עפר או חצץ וכדומה, והוא צריך לברור אותם ולהרימם, אף במקרה שאין איסור בורר כגון שהוא רוצה לאכול את הפירות מיד, יש איסור לאוספם לתוך סל או קופסה, ובמקרה לכל הדעות יש איסור אף לאוספם לתוך חיקו או בגדו.

איסוף פירות שהתפזרו בבית

באור לציון (ח"ב פמ"ג אות ז) כתב שכל זה במקרה והפירות התפזרו בחצר, אולם במקרה והם התפזרו בבית אין שום איסור, ובכל מקרה מותר לאוספם יחד [במקרה שאין בורר], משום שהבית מצרפם ונחשבים במקום אחד, וכפי שמצינו לגבי תרומות ומעשרות ועוד שהבית מצרף את כל הפירות יחד, ונחשבים הלכתית כמונחים יחד.

חיבור פירות יחד

נקודה נוספת שצריך לשים לב אליה במלאכת מעמר, כי מלבד לעיקר המלאכה יש דברים האסורים מהתורה משום תולדות מעמר, והוא שגם שלא במקום גידולם של הפירות (הכרעת המשנה ברורה סי' שמ ס"ק לח, ועוד פוסקים), יש איסור לקחת מספר פירות ולחברם יחד שיהפכו לגוף אחד. השלחן ערוך מנה שתי דוגמאות לכך: א. אדם שלקח מספר תאנים מיובשות ולחץ עליהם ועשה מהם גוש אחד. [בימיהם היו מקובל לדחוס יחד הרבה דבילות [תאנים מיובשות] וליצור מהם עיגול דבילה, וכאשר רצו לאכול, היו חותכים בסכין מהעיגול המיובש. ב. אדם שעשה בתאנים חור והשחיל בהם חוט, ובכך חיברם לגוף אחד, וסגר את החוט בצורה שלא יפלו הפירות [לדוגמא ע"י קשר המותר בשבת]. שני מקרים אלו אף שאינם במקום הגידול, אסורים מהתורה משום תולדות מעמר.

אמנם בקצות השולחן (סי' קמו הערה מט מס' 24) ובפסקי תשובות (סי' שמ אות לב) כתבו שהאיסור הוא רק כשעשה כן לנוי, או שכך הדרך למכור את הפירות בשוק, או לאחסן את הפירות לזמן, אולם אם עשה כן רק להקל על האכילה או על החזקתו ביד, כפי שמצוי שנותנים לילדים לאכול פירות יבשים התחובים יחד בשיפוד, אין בכך איסור, אלא אם הסידור על השיפוד נועד לנוי ולא להקלה על האכילה.

תנאי נוסף כתבו הפוסקים [ערוך השולחן סי' שמ סעיף ג); תהלה לדוד (סי' שמ סק"ח); שביתת השבת (מעמר סעי' ד; סקי"ד); שבט הלוי (ח"ז סי' צז); פסקי תשובות (סי' שמ אות לב)] שאיסור זה אמור רק בפירות שלמים טריים או מיובשים, שלא נחתכו או עברו עיבוד של אפיה או בישול או כבישה, וכן שהם גידולי קרקע.

ד. דעת האגלי טל (מעמר סעיף ג וסק"ד) שאיסור זה הוא שדווקא כשמחבר כמה פירות ממין אחד, אולם במקרה והחיבור הוא רק בין מיני פירות שונים, אך מכל מין יש רק פרי אחד, אין בכך איסור. אך קצות השבת (שם מס' 17) ובשביתת השבת (מעמר סעי' ו) נחלקו ואוסרים גם כשמחבר כמה מינים יחד.

לאור הדברים נשאלת השאלה מדוע אין איסור לקשור יחד את ארבעת המינים ביום טוב.

זר פרחים

דעת קצות השלחן () שהאיסור הוא גם לחבר יחד פרחים, ענפים, עשבי ריח ע"י חוט או גומיה, או אף הכנסתם יחד לאגרטל. אך באגרות משה (או"ח ח"ד סי' עג) נחלק עליו וסבר שרק כאשר מסדרים יחד הרבה שבלים לערימה אחת, שייך איסור, אולם לסדר את הפרחים לפי היופי שיתאימו זה לזה, לא שייך בזה מלאכת מעמר.

סידור פירות

לחרוז פנינים בשבת

וכן אסור288 לחרוז פנינים ומרגליות אמיתיים (שהם גידולי קרקע) לתוך חוט ושרשרת, אבל פנינים289 ומרגליות סינטטיים (זכוכית, פלסטיק או עץ) אין בהם איסור 'מעמר', אך יש290 בעשייה זו משום תיקון291 מנא ומכה בפטיש (זולת לתינוקות אשר מכניסים ומוציאין תדיר שאין בזה חשש כלל, אך לא יעשו בחוט קשר על גבי קשר).

מילוי שקית בפירות או סידור בקערה

ולתת מיני פירות ומיני מתיקה בתוך שקית אין292 בו חשש כלל (אא"כ עושה כדרך מכירה ובשביל למכור), וכן אין איסור לסדר293 בקערה ומגש פירות שונים מסודרים זה לצד זה, וכל שכן שאין294 שום חשש לעשות סלט מפירות וירקות וקטניות ושאר סוגי סלטים,

מילוי תמר באגוז או שקד

ולערבב אגוזים ושקדים עם תמרים וכיוצא בזה, ואפילו נדבקים חלקי המאכל זה לזה, שאין295 זה אלא דרך אכילה.

איסוף מלח מבריכות אידוי

איסוף ביצי תרנגולת

בשבט הלוי (ח"ד סי' לט) כתב כיון שלמעשה אנחנו פוסקים שמלאכת מעמר נאמרה רק בגידולי קרקע, וביצים נחשביםםם כדב

288 . מקור חיים לחות יאיר הכא, ארחות חיים סקי"ג בשם ס' מאורי אור, הו"ד בכה"ח סק"פ ועו"פ.

289 . שביתת השבת שם, והגם שעץ (וזכוכית) ג"כ גידולי קרקע הם, מ"מ נשתנו מדרך ברייתם.

290 . קצוה"ש שם מס' 25.

291 . ברית עולם מלאכת מעמר אות ד'.

292 . כי עיקר מטרתו כדי שיהא נוח לנשיאה ולאכילה, וכשם שאין שום איסור להניח מיני פירות בקערה וצלחת. ו'פעקלאך' אשר עורכים עבור שמחת חתן שיש בו גם מטרה של נוי ויופי על ידי קיבוץ מיני מתיקה, אזי יש מקום להחמיר ולהשתדל לעשותם מערב שבת, ואם עושאם בשבת לא יניח בהם מיני פירות שלמים אפילו יבשים (גרוגרות וצימוקים ושקדים וכדו'), אמנם המקילים בזה שפיר יש להם על מי לסמוך, ה"ה המג"א וסיעתו דאין כלל שייך מלאכת מעמר אלא במעמר ממקום גידולן, וכדלעיל בתחילת הדברים, ובודאי שאין מקום למחות במי שעושה כן.

293 . כי עיקר המטרה בשביל אכילה, ולא לקיבוץ ועימור לנוי ויופי כדרך הסוחרים, וכל שכן בפירות חתוכים שאין בהם שום ענין מעמר, וכנתבאר.

294 . קצוה"ש (שם מס 24), וראה בארוכה בשו"ת יבי"א ח"ד סי' ל"ח וח"י סי' נ"ה אות כ"א, וכן בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ל"ט.

295 . קצוה"ש שם (ודלא כס' מנחת שבת סי' פ' סקצ"ט שחושש ל'מעמר'), וכן בשביתת השבת (מעמר סק"ט) דאין זה מלאכת מחשבת, ובס' טל אורות (מעמר אות י"א) שלא ראה אצל רבותיו שיזהרו בזה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.