שאלה:
רציתי לשאול האם יש שינוי בתפיסה של יום העצמאות
מבחינתי ידעתי שיום העצמאות אנחנו לא רק שלא חוגגים אלא גם לא מייחסים חשיבות ליום הזה
ופתאום השנה אני שומעת בשיעורי תורה שאומרים שזה יום חשוב לעם ישראל ומספרים על הטובות שהשם עשה לנו ברוך השם שאנחנו במדינה שלנו ( ידוע עוד מאברהם אבינו שהארץ מובטחת לנו ) לכן רציתי לשאול
אם יש הנהגה או התייחסות מצידי שאני אמורה להתייחס ליום זה( לא מדובר על להגיד הלל אלא להנהגה כללית ליום זה )
תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
אין "שינוי בהתייחסות" ליום הזה, כנראה כל פעם את שומעת שיעור מרב אחר המשוייך לתפיסת עולם אחרת.
הדעה הכללית וההבנה הפשוטה לפי דעתי, בכל הנוגע ליחס למדינת ישראל ולשיבת עם ישראל לארצו לכונן בה חיים עצמאיים המאפשרים בה חיים יהודיים אמיתיים לכל מי שרוצה, שבודאי יש כאן חובה של הודיה גדולה לה' יתברך, מיותר לדבר על כך… אם רק לומדים ומעיינים בדברי הרמב"ן בסוף פרשת אחרי מות על מעלת ארץ ישראל, ועל כך שכל קיום המצוות ענינו ומהותו הוא רק בארץ ישראל, בעוד שבחו"ל אנחנו מח8ייבים בכך רק כדי שלא תשכח מאיתנו, בבחינת הציבי לך ציונים, מבינים היטב את מעלתה וקדושתה של הארץ. חז"ל אמרו כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה.
לכן עלינו להודות לה' שזיכנו בדבר שלא זכו לו ישראל זה אלפיים שנה, שכל הרוצה לגור כאן, ללמוד בישיבות ובכוללים ולגדל ילידם יראי שמים לתורה ולתעודה יכול לעשות זאת בנחת בשלמות ובשמחה וכו', זו טובה נפלאה.
זה ביחס לארץ ישראל ולאפשרויות הנ"ל, יחד עם זה יש כאב עצום שקשה להכילו!
השלטון הכפרני, החילול ה' הנורא בכל הפרהסיה הציבורית של המדינה, מפעי השחץ, התיאטראות והקירקסאות וכו', לולי ה' שהיה לנו שהוא ארך אפיים חלילה חלילה היה יכול להתקיים בנו אז תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי… אלא שבורא עולם ברחמיו הרבים הבטיחנו "לא אוסיף להגלותך" ואנחנו מתפללים ומייחלים לביאת גואל צודק שיתקיים בנו ומלאה הארץ דעה את ה' ועם ישראל ישוב בתשובה שלמה.
לכן, אנחנו נמנעים מלהשתתף בטקסי המדינה ובסמליה, כי אלו לא מסמלים את שיבת ציון הקדושה, את ישיבת מיר והגלילות ואת ילדי ישראל היקרים בפיאותיהם ובטוהר עיניהם, אלא שלטון עצמאי מנותק מדת, המבקש להיות עם ככל העמים, השמחה הגדולה וההודיה מעורבבים בהרבה כאב וצער.
לכן, חובה להודות ולהלל, כל אחד בזמנו ולפי דרכו, על כל הטוב אשר גמלנו, ויחד עם זאת, להתאונן ולהצטער על החורבן הרוחני הנורא שרוב עם ישראל עדיין בתוכו, ולהתפלל לגאולה שלמה במהרה בימינו.
וצריך לזכור, גדול המחטיאו יותר מן ההורגו.
מה שעשו לנו פה כעם, זה הרבה יותר גרוע ממה שהנאצים עשו לנו שם כעם.
אני גדלתי בקיבוץ בצפון והייתי כל כך מנותק שאפילו את הדבר הבסיסי ביותר כמו שמע ישראל לא הכרתי.
יצחק, לא צריך לדבר דיבורים כאלו, לא כל אדם כאן רצה להחטיא אחרים, ולא כל חילוני הוא רודף יהדות, ננסה תמיד לדבר טוב ולהשפיע טוב ובכך בעזרת ה' נקרב את הגאולה. האלוקים הוא לבדו יביא במשפט על כל נעלם כל אדם לפי מצבו ומעשיו לטוב ולמוטב.
השאר תגובה