לתרומות לחץ כאן

כיבוד אם או יישוב הארץ

שאלה:

שלום. השאלה שלי היא לגבי עניין כיבוד אם לעומת מצוות יישוב הארץ. אימי גרה בחו״ל, רחוק מאד מישראל באוסטרליה, וכך גם אני (מתגורר בבית אימי). כרגע שנינו בארץ באנו לביקור. היא אמורה לחזור לשם בעוד כשבועיים. ולי יש כרטיס חזור גם בעוד כחודש. חשבתי המון לגבי העניין של פשוט להישאר בארץ ולא להשתמש בכרטיס חזור, וזאת בגלל עניין מצוות יישוב הארץ בכלליות וכן אפשר להרגיש את הגאולה בפתח וכן כיוון שארץ ישראל הוא המקום הבטוח ביותר עבור עם ישראל. העניין הוא שכשאני מתגורר עם אימי באוסטרליה, אני עוזר לאימי כמעט בכל דבר.. אמנם היא יכולה לעשות הכל לבד בעצמה אך המצב הבריאותי שלה הוא לא כל טוב, יש לה יש לה את מחלת הקרוהן (מתבטא בבעיות מעיים וכבד וכו). היא תמיד אומרת לי כמה אני מקל לה את החיים ושהיא צריכה אותי שאהיה שם (היא לא רוצה לכפות עלי שאחזור לאוסטרליה, כאמור היא תמיד אומרת שהיא יכולה להסתדר בכוחות עצמה), אך אני יודע שאני ממש נחוץ לה, כשאני מכין לי ארוחה אני תמיד דואג להכין גם לה צלחת מכל טוב, כל הזמן מכין לה משרה חם כמו שהיא אוהבת, עוזר לה כל יום לעשות עבודות בגינה שהיא בשטח גדול (זה גורם לה עונג מאד גדול כי היא משקיעה כל כך הרבה בגינה וזה עושה לה טוב בנשמה). וכן סבתי הזקנה שתחיה נמצאת בבית אבות ואימי מביאה אותה לבית מדי יומיים שלוש, ואני גם עוזר לאימי לטפל בסבתי אם זה בלהכין לה משהו לאכול, שתייה חמה לעזור לה ללכת וכו.
מלבד כל זאת, אני עורך למשפחתי באוסטרליה (אימי, אחי, סבתי) קידוש ערב שבת וקידוש יום שבת. הם אינם שומרי תורה ומצוות ואינם שומרים שבת אך כולנו מתאחדים ליד שולחן השבת כל שבוע שרים שירי שבת ואוכלים, כולם מתענגים.(אני קונה את כל מצרכי השבת, מבשל ועורך את הקידוש ערב שבת וקידוש יום שבת. בלעדי י הם לא היו עושים שום קידוש ולא היו מתענגים כלל בשבת. את כל זאת כתבתי כשי שיהיה ברור מה אני נותן לאימי ולמשפחתי שם באוסטרליה ועד הם כמה הם זקוקים לי שם. וכל זאת כדי לשאול – איזו מיצווה שקולה יותר – מצוות כיבוד אם ועונג שבת למשפחתי מדי שבוע כמו שכתבתי לעייל עם כל המשתמע? או מצוות יישוב הארץ / הארץ המקום הבטוח ביותר ליהודים .. וכו?
עוד סיבה להישאר בארץ – יתכן ועוד מעט יהיה קושי לטוס חארץ מכל מחני סיבות כי הרי אנחנו חא יודעים מה יוליד יום.
אשמח לשמוע את תשובתך. תודה.

תשובה:

שלום וברכה

קשה לי להשיב על שאלתך, כיון שבסופו של דבר עד כמה הצורך חיוני זה רק אתה יודע, הכלל הוא בדרך כלל שכאשר זה נוח וטוב להורים שהילד יהיה לידם עדיין יישוב הארץ קודם, אבל כשהם נצרכים לעזרה יש לבוא ולעזור להם.

מקורות:

בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג (ח”ב סי’ עט) נקט בפשיטות, שאדם שרוצה לעלות לארץ ישראל ואביו מונעו מכך כדי שיוכל לשמשו בעירו, אסור לשמוע לדבריו. ומוכח מדבריו שמצות ישוב הארץ דוחה מצות כיבוד אב, ומשום ד”אתה והוא חייבים בכבודי”, וכדבריו אלו נקטו להלכה בשו”ת המבי”ט (ח”א סי’ קלט), ושיירי כנה”ג (יו”ד סי’ רמ הגה”ט אות כח). וא”כ ה”ה הכא לענין מצות פריה ורביה, היאך יתכן לומר שאדם חייב להמנע מלישא אשה ולבטל מצוה זו כדי שיוכל לזון את אביו ואמו.

כמו כן, יעוי’ בשו”ע (יו”ד סי’ רלט סעי’ ח) שכתב: “אם נשבע לדור במקום שנשא אשה, אע”פ שע”י כך הוא מתבטל מכיבוד אב ואם, לא הוי נשבע לבטל את המצוה, כיון שלא היו נותנים לו אשה עד שישבע כן”, ומקורו בשו”ת הרשב”א המיוחסות (סי’ רעב), הו”ד בבית יוסף שם. ומבואר, דכיון שאינו יכול לישא אשה בלא שישבע לבטל מצות כיבוד אב, מותר לו להשבע שכך יעשה, דמצות פריה ורביה דוחה מצות כיבוד אב, ועי’ בשו”ת מהר”ם שיק (יו”ד סי’ רח) שהאריך בדבריו.

כמו כן מצות פריה ורביה חמירא טפי ממצות ישוב א”י, שהרי הלכה פסוקה היא שמותר לצאת מארץ ישראל לחו”ל כדי לישא אשה [ראה רמב”ם הל’ מלכים פי”ב הל’ ט], אף על פי שמבטל הוא בכך ממצות ישוב הארץ בידים [וחמור דינו יותר מזה הדר בחו”ל, שמעיקר הדין לא מוטלת עליו חובה לבוא ולחונן עפרה בזה”ז, ומצוה קיומית היא לגביו, וכפי שהאריכו בזה הפוסקים, עי’ שו”ת משנה הלכות ח”ג סי’ קצב, ואין כאן המקום להאריך בזה].

אין ספק מוציא מידי ודאי

ודוחק לחלק בזה ולומר, דכיון שאין הדבר ברור שימצא שם את זיווגו, עדיף טפי שיקיים מצות כיבוד אב משילך לארץ רחוקה דספק הוא אם יקיים בכך מצותו, שהרי סו”ס אף בכה”ג שייכת הסברא ד”אתה והוא חייבים בכבודי”. וכ”כ להדיא בס’ אולם המשפט (חו”מ סי’ רסו) לענין אב המצווה לבנו שימנע מהשבת אבידה במקום דשכיחי נכרים וספק האם יש בכך מצוה, דאף דספיקא הוא אם יקיים בכך מצות השבת אבידה, מכל מקום אינו צריך להשמע לאביו המורה לו להמנע מכך.

סברא דומה מצינו בס’ דברי משפט (חו”מ סי’ רסו), לענין אבידה שיש ספק אם נתיאשו ממנה הבעלים, דקיי”ל דחייב להחזירה מן הספק. וביאר שם, דאף על פי שהשבת אבידה זו אינה אלא ספק מצוה, ואילו מצות כיבוד אב מוטלת עליו בתורת ודאי, מכל מקום, אם אמר לו אביו שלא יחזירנה לבעלים, לא ישמע לו. וזאת מן הטעם הנ”ל, דכיון שהוא חייב בהשבתה מחמת הספק, אכתי איתא להאי סברא ד”אתה והוא חייבים בכבודי”.

וביותר קשיא, שהרי הלכה פסוקה היא שמותר לצאת מארץ ישראל כדי לישא אשה, אף שקיום מצות פרו ורבו לעולם הוא בספק, דלא בדידיה תליא מלתא, דמפתח של חיה בידי שמים הוא [מיהו ראיה זו יש לדחות, עפמש”כ בס’ מנחת חינוך מצוה א, דחיוב מצות פריה ורביה הוא בעצם מעשה הביאה ולא בתוצאתו, ומשום דזה אינו בידו של אדם לקיימו].

דעת הסוברים שמצות כיבוד אב עדיפה

אכן, יש מן הפוסקים דס”ל שמצות ישוב ארץ ישראל נדחית מפני כיבוד האב, וכמבואר בס’ פנים יפות (ריש פ’ לך לך) שכתב, שהיתר מיוחד ניתן לאברהם אבינו לעזוב את בית אביו כדי ללכת לארץ ישראל, אולם שאר כל אדם אינו רשאי לעזוב את אביו ואמו לעת זקנתם לצורך קיום מצוה זו, וע”ע חכמת אדם (משפטי הארץ פי”א סעי’ ה) שנסתפק בדבר, ומש”כ בזה בשו”ת בית שלמה (יו”ד ח”ב סי’ צד).

כמו כן, בשו”ת התשב”ץ (ח”ג סי’ רפח) מציין כדבר פשוט שמותר לצאת מארץ ישראל לקיום מצות כיבוד אב, ורבים למדו מדבריו שכוונתו לחלוק בזה ע”ד המבי”ט דלעיל, ולשיטתו מצות כיבוד אב עדיפא, וכדבריו נראה מרש”י (קידושין שם ד”ה נתרצית), ועיי”ש דאפי’ אין דעתו לחזור נמי דינא הכי, וכ”פ בשו”ת בית שלמה (סי’ צה), מיהו במהרש”א ומהרי”ט שם השיגו בזה ע”ד רש”י עיי”ש.

חילוק בין כיבוד בעלמא לאב הנצרך לבנו

אולם לענ”ד נראה לומר, דדברי הס’ חסידים אינם אמורים באב המצווה את בנו שישב תחתיו וישמשנו כשאינו נצרך לכך [שבכהאי גוונא הנידון הוא אם חייב הוא להמנע מהמצוה מחמת ציוויו של אביו], אלא המדובר הוא באב שמחמת זקנותו נצרך לבנו לעצם קיומו, ובכהאי גוונא נראה שחייב הוא לשמש את אביו אף שמבטל הוא בכך מצוות אחרות [ואף אם אין אביו מצווהו בכך]. ודבר זה מוכרח בדעת הפוסקים הנ”ל גופייהו, שהרי מחד גיסא כתבו שמותר לילך לארץ ישראל אף שמבטל הוא בכך מצות כיבוד אב, ומאידך, דעת רוב הפוסקים שלצורך כל דבר מצוה מותר לצאת מא”י לחו”ל (ולא רק לצורך נישואין ת”ת ופרנסה), ואפי’ ראיית פני חבירו בכלל זה (עי’ רמ”א או”ח סי’ רמח סעי’ ד, ע”פ דברי הרמ”ה קידושין לא ע”ב), וכ”ש כיבוד האב. וע”כ צ”ל, שכאשר אביו נצרך לו מחמת זקנותו וכדומה, רשאי הוא להמנע מקיום מצוות אחרות כדי לטפל באביו, ורק כשאינו נצרך לכך אלא שהבן רוצה לכבדו כפי הדינים המבוארים בשו”ע דמאכילו ומשקהו וכו’ או משום ציוויו, אין לו לבטל ממצות ישוב הארץ לצורך זה, דעל כגון דא נאמר “אתה והוא חייבים בכבודי”.

ולפי”ז נראה דכל הנהו פוסקים שיטה אחת להם, והיינו, דאף התשב”ץ מודה שאין כח ביד אביו לצוותו שלא יעלה לארץ ישראל, אלא דהוא מיירי באופן שאביו נזקק לו עתה לצורך מיוחד, וסבר התשב”ץ דכשם שמותר לצאת מא”י לצורך ת”ת ונישואין כשדעתו לחזור אחר קיום המצוה כך הותר נמי לצורך מצות כיבוד אב וכמשנ”ל.

[באופן אחר יש ליישב דבריהם, ע”פ מה שחילקנו [להלן דין ט ובהערה שם] בין אדם הקובע דירתו בארץ ישראל ויוצא לחו”ל דרך עראי, לזה הקובע דירתו בחו”ל, דבזה יש לאסור אף במקום קיום מצוה, עיי”ש ודו”ק].

עוסק במצוה

עוד נראה, דכל שהוא עסוק עתה בכיבוד אב ואם, ורצונו להפסיק מהנהגתו לצורך מצוה אחרת, בזה סבר הס’ חסידים דאין זו הנהגה ראויה, שהרי הוא “עוסק במצוה” ופטור ממצוות אחרות.

ולהדיא מצינו כדברינו בט”ז (חו”מ סי’ רסו) לענין השבת אבידה, שכאשר הבן עוסק בכבוד אביו רשאי הוא להמנע מקיום מצות השבת אבידה, ורק באופן שאביו מצווה לו לבטל את המצוה [בזמן שאינו עוסק בכבודו], בזה הוא שאמרו: “אתה והוא חייבים בכבודי”.

מיהו יעוי’ בערך שי שם שתמה דאף כשהבן עוסק בכבוד אביו מפני מה לא יתחייב האב לומר לבנו “לא בעינא” כדי שיוכל לקיים את מצות ה’, וכן מצדד בשו”ת בנין שלמה (יו”ד ח”ב סי’ יז), וע”ע מש”כ בזה מהריק”ש (יו”ד סי’ רמ), שו”ת מחנה חיים (ח”א סי’ פה), ושו”ת מהרש”ג (ח”א סי’ נב).

ומכל מקום, אף למה שנתבאר דמצות כיבוד אב קודמת למצות פריה ורביה באופנים מסוימים, אכתי צ”ע, מפני מה מחוייב הבן להמנע מלהקים בית ומשפחה כחפצו, הא קיי”ל דכיבוד אב משל אב ולא משל בן [כלומר, הבן אינו חייב להפסיד משלו לצורך קיום מצוה זו], ואין לך צער גדול מלשבת בדד גלמוד וערירי בלא בית ומשפחה, וצ”ע.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. בתחילה מחקתי את תגובתך כי אני לא רוצה להמליץ על מטפלים שמי יודע… בפרט אנשים טבעוניים, בפרט מכחישי חיסוני קורונה… אחר כך השארתי בכל זאת תוך הסתייגות שכל טיפול טבעי לא יהיה על חשבון הקונבנציונלי.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל