לתרומות לחץ כאן

כתיבת שם השם

בפרשתנו, פרשת ראה, אנו קוראים את הפסוק "לא תעשון כן לה' אלקיכם" (דברים יב, ד) – הכתוב מצווה עלינו לנפץ ולאבד מן העולם את הפולחן לעבודה זרה, יחד עם זאת מזהיר אותנו פן נעשה את אותם המעשים כלפי ה' אלקינו.

הפסוק כולל מספר מעשים של איבוד עבודה זרה: "ונתצתם את מזבחתם ושברתם את מצבתם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". מתוך האחרון שבהם – איבוד שמו של עבודה זרה ממקום עבודתו – דורשים חז"ל שאסור למחוק אחד משמותניו של הקב"ה (ספרי, דברים סא; מכות כב, א).

איסור זה מעלה שאלה שכיחה בנוגע לנוהג של פתיחת מכתבים.

רבים מבקשים לפתוח מכתבים בהזכרת שם שמים, כגון באותיות ב"ה, או באותיות בעזהי"ת. ואמנם, הרב עובדיה יוסף (יחוה דעת, ח"ג, סימן עח) משבח את המנהג, שכן בכך מקיים אדם את מעלת "שיהיה שם שמים שגור על פיו" (ראה רש"י, בראשית כז, כא, ו-לט, ג).

האם נכון לעשות כן, או שמא יש להימנע מכך משום חשש לביזיון שם שמים בהשלכת האגרת לאשפה, וכדו'? האם יש הבדל בין כתיבה בלשון הקודש לבין כתיבה בשאר שפות? ומה בנוגע לכתיבת פסוקים על הזמנות? בשאלות אלו, ועוד, נדון בהמשך הדברים.

כתיבת שם שמים בשטרות

אנו מוצאים מקור חשוב הנוגע לשאלה זו בדברי הגמרא (ר"ה יח, ב), בה מבואר איך שגזרה המלכות שלא יהיו מזכירים שם שמים, וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום, התקינו שיהיו מזכירים שם שמים אפילו בשטרות חוב, והיו כותבים "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לא-ל עליון".

מגמת התקנה מובנת מאד. בעקבות גזרת יון, שביקשה להעדיר את נוכחות הקב"ה מן העולם, ביקשו החשמונאים להחדיר את הבורא ית' אפילו לחיי היומיום, לחיי המסחר של שטרי ממון, כדברי השל"ה הקדוש (שער האותיות, אות א, טז): "וכן בכל פעולה ומלאכה שעושה הוא בבחירתו, הן דבר מצוה הן דבר רשות, יהיה שם שמים שגור  בפיו".

אולם, הגמרא ממשיכה לספר כי לא נחה דעת חכמים מתקנה זו, וכששמעו על כך אמרו: "למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה". מתוך חשש לביזיון שם שמים שייגרם על-ידי כתיבת שם שמים בשטרות, ביטלו חכמים את התקנה. כה גדול היה עניין זה בעיני חכמים, שתיקנו את אותו היום בו ביטלו את התקנה ליום טוב.

מדברי הגמרא למדנו שיש מקום להקפיד על ביזוי שמות הקודש גם כשנכתבו שלא לשם קדושה, אלא כחלק מציון התאריך בלבד. וכן נפסק להלכה על-ידי הרמ"א (יו"ד סימן רעו, סעי' יג), שהורה כי אין לכתוב שמות הקודש באגרות שלומים: "ואסור לכתוב שם לכתחילה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת". בביאור הגר"א הביא מקור להלכה זו מדברי הגמרא הנ"ל, ומדברי הרמ"א למדנו שיש "איסור" בדבר, שמא יבוא לידי ביזיון.

שם אלקים בשטר ה'דולר'

בהקשר זה, ראוי להזכיר את פסקו של הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה, פרק כ, הערה לג), שכתב שאין לחוש לביזיון השם בשטר הדולר שעליו מודפס המילים, "אנו סומכים באלקים".

פסק זה מבוסס על דברי הש"ך (יו"ד, סימן קעט, סעי' יא), שכתב שאין קדושה לשם הנכתב בלעז, ולכן אין השטר דורש כבוד וטיפול מיוחד (אם כי הש"ך מדגיש שלכתחילה יש להיזהר בכך). למרות שיש פוסקים שחלקו על הש"ך (עי' באריכות ב'עמודי אורק סי' ו, אות ה, וב'שדה חמד', מערכת מ, כלל יג), פסק הרב אוירבך שיש להקל בפרט בשמות שלא נכתבו כלל לשם קדושה (ועל-ידי גוים); לפי זה כמו כן אין לאסור כתיבת השם בשטרות אלא בלשון הקודש.

מנגד, הרב יעקב יצחק וייס (מנחת יצחק ח"א, סימנים יז-יח) כתב שאם כי לדעת הש"ך אין איסור מחיקה על שמות בלע"ז, עדיין יש איסור על ביזיון השם, וחשש זה קיים גם בשטרות ה'דולר'.

יש להעיר בכך שמלשון הרמ"א מבואר שלא חשש לאיסור המבואר בפרשתנו – "לא תעשו כן לה' אלקיכם" – שכן לא הזכיר כלל איסור מחיקה, אלא חשש דווקא לביזיון (כמו שמשמע גם ממקור האיסור בדברי הגמרא). גם בשם הנכתב בלשון הקודש, משמע אפוא שעיקר החשש הוא לביזיון ולא למחיקה.

שמות שנכתבו שלא לשם קדושה

ביישוב הערה זו, ייתכן לבאר שמחיקה (ישירה) אינה שכיחה, ולכן חששו חכמים לביזיון ולא לאיסור מחיקת השם.

אך בדרך אחרת אפשר לבאר מה שלא חששו חז"ל לאיסור מחיקת השם לאור דברי העין יצחק (להגאון רב יצחק אלחנן ספקטור, ח"א, סימן ה), שכתב להוכיח שאין קדושה לכתבי הקודש שנכתבו בלי כוונת קדושה. ראייתו העיקרית לכך היא מדברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה, פ"ו, ה"ח), שהביא מתחילה לאסור איבוד כתבי הקודש, ואח"כ הוסיף: "במה דברים אמורים, בכתבי הקדש שכתבם ישראל בקדושה, אבל אפיקורוס ישראל שכתב ספר תורה שורפין אותו עם האזכרות שבו, מפני שאינו מאמין בקדושת השם ולא כתבו לשמו, אלא שהוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים, והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם".

לכאורה היה שייך לחלק בין אזכרה שנכתבה על-ידי אפיקורס לבין אזכרה שלכתבה על-ידי מאמין, ורק שלא נכתבה לשם קדושה, אך אנו מוצאים בכמה אחרונים שכתבו שאזכרה שנכתבו בטעות אין בה קדושה, כפי שהבין השב יעקב (סימן נד) בדעת הרמב"ם, וכפי שכתבו הט"ז (יו"ד סימן רעו, ס"ק ב) והמהרשד"ם (יו"ד, סימן קפו). בתשב"ץ (ח"א, סימן קעו) משמע שכך הדין גם במקום שנכתב השם שלא בכוונה אלא שלא בכוונת קדושה (ראה גםברדב"ז, ח"א, סימן עז; חוות יאיר, סימן טו).

לפי דרך זו יש לומר שדברי החכמים בדקדוק נאמרו, שחששו לביזיון ולא למחיקה, שכן אין איסור מחיקה בשם שלא נכתב בקדושה. כעין זה מבואר בנצי"ב (משיב דבר ח"ב, סימן פ), שכתב לבאר שאין איסור מחיקה בשם שנכתב שלא לשם קדושת השם (והוסיף טעם אחר לעניין גליונות ספרים, שנדפסו לכתחילה על-מנת לאבדם), וסיים בהביאו את דברי הגמרא ר"ה הנ"ל ובקשתו לבטל את מנהג איבוד הגליונות הנ"ל.

אולם, אחרים כתבו שאיסור מחיקה שייך גם בשם שנכתב בלי כוונת קדושה, כמבואר בש"ך (יו"ד, סימן רעו, ס"ק יב) שאין למחוק שמות שלא נכתבו לשם קדושה אלא לצורך תיקון, ובפמ"ג (סימן קנג, משב"ז ס"ק טו) הביא שהוא איסור גמור, עיי"ש.

לדבריהם, אין כוונת החכמים שחששו לביזיון להורות שאין איסור במחיקה, אלא שדיברו חכמים בהווה (וכנ"ל) שהביזיון קרוב ושכיח יותר מן המחיקה, אבל הוא הדין שיש איסור מחיקה בשם שנכתב שלא לשם קדושה.

כתיבת ב"ה במכתבים

כעת נחזור לשאלה דידן בכתיבת אותיות ב"ה בפתח אגרת, אם הוא מנהג ראוי, או שמא יש להימנע ממנו מפאת חשש ביזיון, וכמו שמצאנו בדברי הגמ' ר"ה הנ"ל שיש לחוש לביזיון גם בשם שכתוב שלא לשם קדושת השם.

מצאנו בזה תשובה לבעל ה'אגרות משה' (יו"ד, ח"ב, סימן קלח), שהביא מדברי הרמ"א (יו"ד, סימן רעו, ס"י) שאין למחוק אותיות י"י שהודפסו בסידורים אלא לצורך, אע"פ שלא שייך בזה עיקר איסור מחיקת השם. לאור דברי הרמ"א הורה הרב פיינשטיין שאין לכתוב אותיות ב"ה במכתבים, שכן אות ה' אף היא אות מאותיות השם, וחל עליו איסור מחיקה, וכמו כן יש איסור בהשלכתו במקום ביזיון.

אולם המשיך שם האג"מ וכתב שבמדינת אמריקה אין איסור בדבר, משום שאין לחוש למחיקה שכן אין הדבר מצוי, וגם אין לחוש לביזיון, כי לא משתמשים בנייר שהושלך לצורך נייר בית הכסא, אלא דרך כלל שורפים אותו, וממילא שוב אין חשש ביזיון אותיות השם בכתיבת ב"ה. אלא שהמשיך וכתב שאע"פ שאין איסור בדבר, כמו כן אינו רואה עניין גדול בדבר זה לכתוב ב"ה בתחילת מכתב שתוכנו דברי חול, עיי"ש.

ההנחה העומדת מאחורי דברי ה'אגרות משה' היא שאות ה' מאותיות ב"ה נחשבת לאות מאותיות השם, ולכן יש בה קדושה ואיסור מחיקה. מנגד, יש מקום לומר שאין הכוונה בכתיבה אות ה' לכתוב אחת מאותיות השם, אלא הכוונה לכתוב תיבת "השם" בקיצור, ובמקום לכתוב "בעזרת השם" כותבים ראשי תיבות ב"ה.

לפי זה יש לומר שאינו דומה למה שאסר הרמ"א מחיקת אותיות י"י, שכן אותיות י"י הן האות הראשונה של שם הוי"ה והאות האחרונה משם אדנ"י, ולכן חל איסור על מחיקת אותיות מתוך שם ה', ואילו באותיות ב"ה לא נכתבה אות משם הוי"ה ב"ה, שכן אין האות ה"א מכוונת לאות משם ה' אלא מרמזת על תיבת "השם", ואין בה שום קדושה. ואמנם גם הרב פיינשטיין הזכיר שבכתיבת 'בעהשי"ת' אין חשש כלל, משום שאות שי"ן מורה שהכוונה באות ה' לתיבת "השם" ולא לאות מאותיות השם, וממילא אין בכך שום קדושה ושום חשש.

אכן, בשו"ת ציץ אליעזר (חלק כב, סימן נא) הביא רשימה ארוכה של פוסקים שלא חששו לכתיבת תיבות ב"ה בתחילת מכתב ומסמך. אך מנגד ראיתי שגם בתשובות מהר"ץ חיות (סימן יא) האריך בנידון זה ונקט שאות ה' יש בה קדושה, אבל התיר כתיבת אות ד' שאין בה קדושה, עיי"ש (אך ייתכן שבזמנו לא נתפשט המנהג להשתמש בתואר "השם" כפי שנתפשט כיום, וצ"ב).

הזמנות חתונה

כחלק מהדיון יש להזכיר את הנוהג להתחיל מכתבים, ובפרט לפתוח הזמנה לחתונה, על-ידי ציטוטי פסוקים וחלקי פסוקים.

ה'שולחן ערוך' (יו"ד רפג, ד, על-פי דברי הרמב"ם בשו"ת פאר הדור סימן ז) פוסק שאין לכתוב פסוקים על טלית, מפני שהטלית לבסוף תיזרק לאשפה, ועמה הפסוק.

מסיבה זו כתב הגרי"ש אלישיב זצ"ל (קובץ תשובות ח"א, סימן קטו) שאין לכתוב פסוקים בעיתונים ובפרסומות, ולכאורה כמו כן יש להימנע מכתיבתם בהזמנות חתונה. אכן, הרב משה פיינשטיין זצ"ל (שו"ת אגרות משה יו"ד, ח"ב, סימן קלה) כתב שבעצמו נזהר תמיד שלא לכתוב שום פסוק בהזמנות ששלח, וכותב שכך ראוי לנהוג.

אך יש לציין שההוראות הנ"ל מוגבלות לפסוקים מדויקים. בנוגע לאמרות כגון "נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו" אין כל איסור, שכן לא מדובר על פסוק, ולכן בוודאי שאיין חשש בהדפסתן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *