לתרומות לחץ כאן

אבלות בספירת העומר

  בס"ד מדוע אנחנו מתאבלים בימי ספירת העומר? האם אלו ימי דין? ואיזה דברים יש להמנע משום שאין ברכה בדברים הנעשים בימים אלו? מדוע אומרים בימים אלו אב הרחמים גם בשבתות מברכים וימים שלא אומרים בהם תחנון? ומה הדין כשיש ברית בשבת בבית הכנסת? מה האבלות מחייבת? איזה נישואין או חלקים מהנישואין מותרים בימי הספירה? ומדוע? מה הדין בסעודת ווארט או תנאים בסגירת שידוך? האם מותר להביא מוזיקה? והאם מותר לרקוד? האם מותר לאדם לרקוד בעצמו בימים אלו? מה הדין לערוך הכנסת ספר תורה עם מוזיקה? והאם מותר בברית או סיום מסכת בר מצוה להביא תזמורת ולעשות ריקודים? האם מותר לשמוע מוזיקה בימים אלו? ומה הדין מי שמנגן לפרנסתו? האם מותר ללמוד מוזיקה? מה הדין לרקוד ולשמוע מוזיקה בימי הספירה שנוהגים להסתפר בהם? מה הדין לנגן לחולה כדי לשמחו? או לאדם הסובל מדכאון לשמוע מוזיקה? האם מותר להתחדש בבגדים בימים אלו? וכיצד יתכן שקניית רהיט אישי אסור, אך רהיט גדול המשמח את כל המשפחה מותר?  מה הדין לעבור דירה או לקנות דירה בימים אלו? ומה הדין לסייד או לצבוע את הדירה? האם לנשים מותר להסתפר בימים אלו?

אבלות בספירת העומר

סיבת האבלות

הגמרא (יבמות סב:) מספרת כי בימים אלו נפטרו 24,000 תלמידי רבי עקיבא במגיפה, תלמידי רבי עקיבא היוו את המרכז התורני העולמי המרכזי, ופטירתם הטראגית השאירה חלל רוחני עצום בעם ישראל, אולם ברחמי שמים רבי עקיבא שב ולימד 5 תלמידים נוספים: רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה בן אילעי, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי הגלילי, רבי אלעזר בן שמוע, והם העבירו את מסורת התורה הלאה לדורות הבאים. הגאונים (שו"ת הגאונים שערי תשובה סי' רעח; האורה לרש"י ח"א סי' צב; רי"ץ גיאות הל' חדש וספה"ע עמ' שדמ; המנהיג הל' אירוסין ונישואין עמ' תקלח) כתבו כי עם ישראל באותה שעה קיבל על עצמו בעקבות אסון זה לקבוע ימים אלו לימי אבל, להמנע מלהנשא ולעשות שמחה יתירה בימים אלו.

ימי דין

השבלי הלקט (סי' רלה) כתב טעם נוסף שאין להנשא בימים אלו, כיון שימים אלו מסוגל לקרות בהם אסונות כפי שאירע לתלמידי רבי עקיבא, ונישואין בימים אלו גורמים לכך שהנישואין לא יצליחו, וכך כותב גם השבות יעקב (ח"ב סי' לה) כי רב אחד התיר בשעת הדחק לזוג להנשא בימים אלו, אולם הנישואין נכשלו, ועל כך כתב להחמיר בנישואין בימים אלו ע"פ הכלל שבמקום סכנה יש להחמיר מאיסור רגיל. עוד כתבו בשבלי הלקט (שם) ובתניא (סי' נ) טעם נוסף שבימים אלו מתקיים משפט הרשעים בגיהנום ואינם ימים של שמחה. וכעין זה כתבו רבינו ירוחם (נתיב ה ח"ד) והאר"י הקדוש (פע"ח שער כד דרוש ז) שימים אלו הם ימי דין, ולכן אין להנשא בהם וצריך לגדל בהם שערות. הערוך השולחן (או"ח סי' תצג סעיף א) הוסיף שהם ימי דין שהרי בימים אלו אירעו עיקר הגזירות וטביחת הקהילות היהודיות בגרמניה וצרפת במסעי הצלב.

אמירת אב הרחמים גם בשבת שאין אומרים בו תחנון

כאמור עיקר הריגת הקהילות המפוארות שהיו על גדות נהר הריין במסעי הצלב היו בימים אלו, ותפילת אב הרחמים הנאמרת לפני מוסף נתקנה על טביחת קהילות אלו, והנה ישנו כלל שבשבת שמברכים את החודש אין אומרים אב הרחמים, וכן בשבת שאילו היה יום חול לא היו אומרים תחנון אין אומרים אב הרחמים – למשל שבת בחודש ניסן שבימי חול של חודש ניסן אין אומרים תחנון אין אומרים אב הרחמים.  אולם מאחר והתפילה נתקנה על הגזירה שהיתה בימים אלו כתב המשנה ברורה (סי' רפד ס"ק יח) שבימי ספירת העומר נהגו לומר אב הרחמים אפילו בשבתות שמברכים בהם את חודש אייר או חודש סיון, או שבת שאין אומרים בהם תחנון כגון שבת זו שהיא בחודש ניסן, וכן בשבת שיש ברית מילה בבית הכנסת, ואף אם יש שלש סיבות להמנע מאמירת אב הרחמים, כגון אם בשבת זו יהיה ברית מילה בבית הכנסת, שיש 3 סיבות להמנע 1. ברית המילה; 2. חודש ניסן; 3. שבת שמברכים בו את החודש, מכל מקום אומרים בו אב הרחמים. אמנם בשבת ראש חודש אייר או שבת ראש חודש סיון אין אומרים אב הרחמים למרות שהוא בימי ספירת העומר.

מה האבלות מחייבת?

בשולחן ערוך (או"ח סי' תצג) נמנו שני איסורים בלבד שלא להנשא בימים אלו, ושלא להסתפר. המשנה ברורה (סק"א) הוסיף שהאיסור להנשא הוא דוקא כאשר אדם נושא אשה חדשה, אולם זוג שהיו נשואים והתגרשו, וכעת החליטו להקים את ביתם יחד מחדש, מותר להנשא גם בספירת העומר, כיון שהשמחה בכך פחותה, ואינה שמחה כה גדולה כשמחת נישואין בפעם הראשונה. אולם השולחן ערוך הוסיף שמותר להתארס ואף לעשות קידושין[1] שמא יקדמנו אחר, כלומר שבאופן כללי כפי שנאסר להנשא הוא הדין היה ראוי לאסור כל עשיית כל שמחה, אולם כשאדם רוצה לסגור שידוך, או לקדש אשה, כיון שהוא חושש שאם לא יסגור את הדברים תחליט המיועדת להנשא לאדם אחר, ולכן התירו לעשות אירוע של אירוסין וקידושין, ומכך למדים אנו שכל אירוע של שמחה כלול בכלל האיסור. נפרט אם כן את המנהגים השונים על אירועים שונים או עניני שמחה שונים האם נאסרו או שלא, ואת המנהגים השונים בענין.

אירוסין ושאר שמחות בימי הספירה

כאמור השולחן ערוך התיר לעשות אירוסין, אולם המשנה ברורה (סק"ג) כתב שההיתר אינו רק לסגור שידוך ולכתוב כתב תנאים והתחייבות, וכן לקדש את האשה, אלא מותר אף לערוך בו סעודה, אולם נהגו להמנע בסעודה זו לעשות ריקודים ומחולות. לגבי תזמורת בלי ריקוד כתב בהלכות חג בחג (ספירת העומר פ"ז הערה 33) שנהגו לאסור, אולם אין למחות ביד המקילים. אמנם במקרה והוא מקדש אשה ממש [נותן לה טבעת ואומר לה הרי את מקודשת לי, אלא שעדיין אינו עושה את החופה, ולכן כלתו נחשבת כבר אשת איש אך אינה נשואה לו], ולא רק התחייבות להנשא, שבמקרה כזה הוא סעודת מצוה גמורה, דעת רוב הפוסקים [אליה רבה (סי' תצג סק"ב); מחצית השקל (סק"א); פרי מגדים (א"א סק"א); כף החיים (סק"ט)] שמותר אף ריקודים ומחולות לשמח את החתן והכלה. מאידך בשו"ע הרב (או"ח סי' תצג סעיף א) כתב שאף במקרה זה אין לעשות ריקודים ומחולות. לאור הדברים לגבי הכנסת ספר תורה הורה הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז ה"י והערה 36; סידור פסח כהלכתו פי"ב סעיף יד הערה 53) שמותר, כיון שאם התירו בסעודת אירוסין גם מותר לרקוד לכבוד התורה. וכן בברית מילה לנוהגים בכל השנה להביא תזמורת, מותר אף בימי הספירה. (הלכות חג בחג שם). ומסתבר שגם בסיום מסכת שיש בכך סעודת מצוה גמורה, אם הדרך לעשותו בתזמורת או בריקודים ומחולות, אף בספירת העומר מותר. אמנם לגבי בר מצוה שאינו סעודת מצוה גמורה, לכאורה דינו כסעודת שידוך, שאף שהוא סעודת מצוה קצת לא התירו ריקודים ומחולות (וראה הליכות שלמה ניסן פי"א דבר הלכה אות כו, ובהערה שם), אך יש שהתירו (סידור פסח כהלכתו פי"ב הי"ד) להביא תזמורת, ונראה שבמקום שהדבר באמת נצרך לעליתו של בחור הבר מצוה בודאי יש להתיר. לגבי דינר לצורך צדקה דעת האגרות משה (או"ח ח"א סי' קסא) והמנחת יצחק (ח"א סי' קיא) שאין להתיר ריקודים ומחולות וכלי זמר.

מוזיקה

המשנה ברורה (סק"ג) כתב שריקודים ומחולות של רשות – לא של דבר מצוה, בוודאי אסורים בימים אלו. ונשאלת השאלה האם בימים אלו מותר לנגן בכלי זמר או להדליק מוזיקה בלי לרקוד? בערוך השולחן (או"ח סי' תצג סעיף ב) סבר שבכל מקרה שנאסר ריקוד כל שכן שאסור כלי זמר. וכן סבר המנחת יצחק (ח"א סי' קיא) שהדבר אסור משני טעמים: א. לדעתו ניגון בכלי זמר חמור יותר מאשר ריקוד ללא תזמורת, ולכן בכל מקום שנאסר ריקוד בודאי נאסר תזמורת. ב. אף אם נאמר שריקוד חמור יותר, והקדמונים אסרו רק ריקוד ולא כלי זמר, בימינו נהגו להמנע ממוזיקה, והמנהג מחייב ודינו כנדר. אף האגרות משה (או"ח ח"א סי' קסא; יו"ד ח"ב סי' קלז ד"ה ובדבר שמיעת) הורה ששמיעת כלי שיר אסורה בספירת העומר, ואף יחיד בביתו הוא שמחה יתירה האסורה בימי ספירת העומר. לגבי השמעת מוסיקה לילדים כתב האגרות משה (או"ח ח"ד סי' כא אות ד) שהחל מגיל חינוך [מבינים משמעות מיתת תלמידי רבי עקיבא והאבלות על כך] אסור להשמיע להם מוסיקה. אולם מצינו כמה צורות שהתירו השמעת מוזיקה בימים אלו: לצורך פרנסה מותר, שהרי המשנה ברורה (בה"ל סי' תקנא סעיף ב ד"ה ממעטים) התיר מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב לנגן לצורך פרנסתו, ובוודאי שימים אלו אינם חמורים יותר. ללמוד נגינה כתב האגרות משה (או"ח ח"ג סי' פז ד"ה הנה) שאם לומד להנאתו הדבר אסור, אולם אם לומד לפרנסתו אין כאן שמחה, והדבר מותר. לשמח חולה כתבו הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה פסח פי"א הערה 54) והגאון רבי ניסים קרליץ (יד בספירת העומר סי' לג הי"ח) שיש להקל לנגן להם. בנוסף אדם הסובל מבעיה נפשית, וזקוק למוזיקה להרגעה, הורה הגאון רבי חיים קנייבסקי (הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז ה"י) שניתן להקל בשמיעת מוזיקה בלי ריקוד ומחולות. אך יזהר שלא ירקוד השומע אף לבדו לצלילי המוזיקה, כיון שהגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה ניסן פי"א דבר הלכה אות כא) הורה שריקוד פירושו אדם הרוקד לעצמו, ואילו מחולות הוא אדם הרוקד אם אחרים. וכן שיר של דברי מוסר שאינו דרך של שמחה, כתב הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד קובץ ענינים עמ' שעט) שאין בכך איסור. דעת האגרות משה (ח"א סי' קסא) שזמר השר ברדיו בלי כלי זמר נחשב כשירה בפה,  אולם אם הוא שר ברדיו ע"י כלי זמר, דינו ככלי שיר.

שהחיינו

המאמר מרדכי (או"ח סי' תצג סק"ב) כתב שאף שיש שנהגו להמנע מברכת שהחיינו בימים אלו, אין מקור לאיסור לברך שהחיינו בימים אלו. אולם הפחד יצחק (ערך עומר) הביא בשם הבאר עשק וספרי דרשות שנהגו להמנע מלבוש בגד חדש בימים אלו כדי שלא לברך שהחיינו בימי צער אף שמותר מעיקר הדין. אך בעיקרי הד"ט (סי' כא אות יז) הדברי מלכיאל (ח"ג סי' יג) והכף החיים (או"ח סי' תצג סק"ד) נחלקו עליו וכתבו שאין לחשוש למנהג זה. למעשה המשנה ברורה (סי' תצג סק"ב ע"פ המאמר מרדכי) כתב שאם הזדמן לו שהחיינו מותר לברך, הגאון רבי ניסים קרליץ (חוט שני שבת ח"ד קובץ ענינים עמ' שעט) דייק מדבריו שאם צריך לקבוע תאריך לא יקבע את ברכת שהחיינו דוקא בימים אלו. כלומר אדם שאמור לקנות בגד חדש – רהיט חדש – פרי חדש, והוא מסתפק מתי לבצע את הרכישה, ראוי לתכנן את הרכישה בימים אחרים, אולם אם הזדמן לו בימים אלו, אין איסור לחדשם בימים אלו. לדוגמא אם יש לפניו כעת פרי חדש, והספק הוא האם לאכול את הפרי ולברך שהחיינו, או להמנע מאכילתו, וכן אם נזקק לבגד חדש, או שכעת הגיע רהיט חדש, מותר לחדשם כעת. מאידך דעת פוסקים רבים [הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (ביצחק יקרא סי' תצג סעיף א); הגאון רבי בן ציון אבא שאול (אור לציון ח"ג פי"ז תשובה ב); הגאון רבי חיים קנייבסקי (בין פסח לשבועות פט"ז הערה א)] שאין כל ענין להמנע מלברך שהחיינו בימים אלו, ודברי המשנה ברורה שאם הזדמן לאו דוקא אלא אף מותר לתכנן ברכת שהחיינו לכתחילה לימים אלו, ולכן מותר לכתחילה לקנות בגדים חדשים ופירות חדשים ולברך עליהם שהחיינו. אולם קניית בגדים ורהיטים פשוטים שאין מברכים עליהם שהחיינו, כתבו הפחד יצחק (ערך עומר) והדברי מלכיאל (ח"ג סי' יג) שבודאי שאין שום מניעה מלקנות בימי ספירת העומר, משום שכל המנהג שלא לברך שהחיינו. בנוסף דירה חדשה או רהיט המשמש את כל בני הבית, שמברכים עליו הטוב והמטיב ולא שהחיינו, כתב היעב"ץ (סידור היעב"ץ בין המצרים; שערי תשובה סי' תקנא ס"ק יח*; חוט שני שם) שאין מניעה אף בימי בין המצרים לקנותו, משום שהאיסור בימי בין המצרים אינו הברכה והשמחה, אלא לומר על ימי האבל 'שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה'[2], ולדבריו כל שכן שאף לנמנעים בימי ספירת העומר, ניתן להקל בכך. הנוהגים שלא לחדש בגדים חדשים בימי ספירת העומר, מכל מקום במקרה שיש שמחה כגון שבת שלפני נישואין בל"ג בעומר, ברית מילה, פדיון הבן או בר מצוה, ובעלי השמחה רוצים לקנות בגדים חדשים ולחדשם לקראת השמחה, כתב בחוט השני (יד בספירת העומר סי' לד ס"ד ו-ז) שהדבר מותר.

לעבור לדירה חדשה

בשבט הלוי (ח"י סי' קלה אות ג) דן באיזה ימים כדאי להכנס לדירה משום סימן טוב, וכתב שאם אפשר להכנס רק בל"ג בעומר, או לאחר ראש חודש סיון עדיף, ובמקום צורך להקל לאחר ל"ג בעומר, ואם יש צורך גדול להשתדל לפחות שיהיה לפני ראש חודש אייר. ועוד כתב שם (אות ב) במקרה ונכנס בימים שאין בהם סימן טוב לומר כמה פרקי תהילים העוסקים ברחמי השם, וכן לקבל על עצמו שהנהגתו בבית יהיה בדרך של התורה והיושר אהבת תורה ויראת שמים. אולם לגבי קניית הדירה כתב (קובץ מבית לוי פסקי חודש ניסן עמ' פח) שאם יש צורך בקנית הדירה בימי הספירה הדבר מותר, ובפרט בארץ ישראל שיש מצוה בקנית דירה בארץ ישראל. אמנם הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג פ"ז הערה 26) סבר שאין שום ענין להמנע מכך בימי הספירה, וחתנו הגר"ח קנייבסקי (שם) הוסיף בשם אביו הקהילות יעקב, שאנשים טעו בענין משום שדימו את דיני אבלות של בין המצרים לדיני אבלות של ספירת העומר.

תספורת

האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' קלז ד"ה ובדבר תספורת) שלגבי נשים יש מקום להקל להסתפר, אולם כתב שלמעשה במקום שאין צורך גדול יש להחמיר. והאור לציון (ח"ג פי"ז ה"ג) כתב שאין כלל איסור לנשים להסתפר בימים אלו. כאמור לעיל בימים אלו אסור להסתפר, אולם ישנם כמה מקרים שבהם כתב המשנה ברורה (בה"ל סי' תצג סעיף ב ד"ה נוהגים) שמותר להסתפר בהם: אדם שהשתחרר בימים אלו מהכלא, אף אם היה לו רשות להסתפר בכלא. אדם שנידו אותו חכמים והיה אסור בתספורת, וכעת התירו לו את הנידוי. אדם שנדר שלא להסתפר ובימים אלו נשאל נדרו. אדם שהגיע מחו"ל מעבר לים ולא הספיק להסתפר, ובתנאי שלא נסע מארץ ישראל לחו"ל כדי לטייל.

עניני אבלות אחרים

אולם אין איסור בימי ספירת העומר מעבר למה שמובא לעיל, ואין איסור לגזוז ציפורניים, לכבס, רחיצה של תענוג, וכדומה, אף דברים שנאסרו בימי בין המצרים. וכן כתבו הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד קובץ ענינים עמ' שעט) והגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי פסקי חודש ניסן עמ' פח) שאף למחמירים לעבור דירה, מותר לסייד את הדירה בימי הספירה.

ריקודים ומוזיקה בימי הספירה שמסתפרים בהם

ישנם מנהגים שונים באיזה חלק מימי הספירה אין נושאים אשה, ובאיזה ימים אין מסתפרים אמנם המשנה ברורה (שער הציון סק"ד) הסתפק האם יש היתר לעשות ריקודים ומחולות של רשות בשאר ימי הספירה, בימים שנוהגים להנשא ולהסתפר. וכתב הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה ניסן פי"א הט"ו) שלמעשה יש להחמיר שלא לעשות ריקודים ומחולות בכל ימי הספירה. אמנם הגאון רבי משה מרדכי קארפ (הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז ה"י) כתב שבשמיעת מוזיקה ניתן להקל בימים אלו. [1] בזמן חז"ל נהגו קודם כל לקדש את האשה, כלומר לתת את הטבעת ולומר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל – או בשאר צורות של קידושין – ומשעה זו האשה היתה מקודשת והיא אשת איש אך היא עדיין איננה נשואה. ולאחר כמה חודשים ערכו חופה שהוא נישואין ומשעת החופה הבעל והאשה נשואים. בימינו אנו נהגו לעשות אירוסין שהוא רק הסכמה והתחייבות אך האשה אינה אשת איש עדיין, ובליל החתונה עושים יחד את הקידושין והנישואין לעשות בתחילת האירוע את הקידושין, ואחר כך מתחת לחופה עושים הפסקה קצרה שבו קוראים את הכתובה, ולאחר מכן עושים את הנישואין מתחת לחופה. [2] רק בתשעת הימים ישנו איסור על עצם השמחה של הקניה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל