שאלה:
ידוע שיש רבנויות מסוימים שמוסיפים וכותבים בשטר מכירת חמץ שהגוי מרשה לישראל ליקח מהחמץ שנמכר לו בשבת שלאחר שביעי של פסח ולאכול או לשתות מאותו חמץ כגון בירה ובכך אין חשש של איסור גזל הגוי, אך יש טוענים שזה אינו מועיל כיון שתנאי כזה ואפילו אינו נכתב כתנאי מעיד שהוא "רוצה בקיומו" ומעשיו אכן מעידים עליו שלכן הוא השאיר אצלו חמץ גמור כגון כדי שיהיה לו מוכן בשבת, אך מה משיבים על כך הנוהגים כן ע"פ פסיקתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל,האם הוא התיחס לטענה זאת,ומה הדין מי שמכר את החמץ בשטר מכירת חמץ כזה גם אם הוא עצמו אינו סומך על ההיתר הזה ולא נוהג כך,האם מכירת החמץ שלו לא חלה והחמץ שלו "שנמכר" אסור באכילה ובהנאה או שיכול לכתחילה למכור את החמץ בשטר מכירה כזה ללא חשש?
תשובה:
כתבתי לך בתגובות את הבנתי בענין זה של "רוצה בקיומו", ולדברי שם אין מקום לשאלתך. מה שאדם רוצה בקיום חמץ של אדם אחר שאין לו שייכות אליו, רק מחמת רצונו לקנותו ממנו אחר החג זה כלום, רוצה בקיומו זה רק כאשר יש לי זיקה לחמץ מחמת קבלת אחריות עליו וכדומה.
ראשית תודה ויישר כח.אבל לענ"ד ודאי שיש כאן זיקה לחמץ שהרי לכן הוא מכר את החמץ באופן שיוכל להשתמש בו בשבת איסרו חג,ולכן הוא השאיר חמץ גמור כדי שיהיה לו מוכן בשבת אחרי שביעי של פסח ואין לך זיקה יותר מזו שהוא רוצה בקיומו.כי לולא "האפשרות" שיש לו כביכול להשתמש בחמץ בשבת זו,מסופקני אם הוא משאיר אצלו חמץ גמור .
זיקה אני מתכוון זיקה ממונית קנינית כמו קבלת אחריות, לא זיקה רגשית… אפשרות להשתמש אחרי פסח על ידי שבעצם יזכה בזה בחזרה אינה זיקה ממונית כעת.
אני התכוונתי שאפילו זיקה "רגשית" כזאת שיש לו אפשרות להתשמש בחמץ מוכיחה שלא היתה לו או לא היתה או אינה נחשבת שהיתה לו גמירות דעת במכירה ועוד שהרי הוא כבר למוד שכך זה בכל שנה הגוי לא ממש מממש את זכותו בפועל לקחת את החמץ שנמכר לו ובד"כ זה אותו גוי כל שנה ותמיד-(לפני כמה שנים אכן היה מקרה שהגוי לא התרצה ולא הגיע לרבנות במוצאי החג עד שהרב הראשי שיכנע אותו וכמדומני היה עוד מקרה אחר בגוש עציון שהגוי בא בחוה"מ של פסח וביקש למממש את זכותו בחמץ)- הרב שמכר חוזר וקונה את החמץ במוצאי החג או השבת כמו בשנה זאת וכבר איתמחי גברא ואיתמחי קמיע ו"איתחזק היתרא".כמובן שאני כותב כמסל"ת אבל תורה היא וללמוד אני צריך.
בברכה רבה
הערעור הזה שלך על המכירה הוא שאלה כללית על תקופתה ולא קשור כהוא זה לדין רוצה בקיומו, אתה שואל סתם שהמכירה היא הערמה, בענין זה ידועים כבר הדברים… יש שבגלל זה הוסיפו סעיפים בחוזה שאז גם אם אין כוונה רצינית הוא תקף לפי חוק, יש אומרים שכיון שאדם לא רוצה לעבור באיסור ודאי כוונתו שלמה, ויש שמדברים על כך שלאחר הביטול זה כבר רק דרבנן ומועילה הערמה בדרבנן, הדברים הללו כבר עתיקים ואין לזה ענין עם הסוגיא שהזכרתם.
אני מציע לכבודו לקרא ולעיין במאמרו "מכירת חמץ" של הרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל שהוא דן בסוגיא זו גם מצד רוצה בקיומו,ע"ש.ואשמח שוב לשמוע ולקרא את תגובתכם.אפשר להוריד את המאמר באינטרנט.
בברכה רבה.
תשלח לי לינק יהיה לי נוח יותר למצוא.
שלחתי .ומלבד זאת גם אם נאמר שאין בעיה מצד גזל הגוי ומצד איסור מוקצה מגו דאיתקצאי בין השמשות שעל טענה השיב הגרע"י זצ"ל ע"פ התוס' שם דלא אמרינן הכי במוקצה מחמת יום שעבר,אבל לענ"ד נראה שזה דוקא במוקצה מחמת איסור כמו חמץ,וזה נוגע לחפצא של החמץ,אבל עדיין לכאורה יש איסור על הגברא מצד הכנה כיון שלא היה יכול להכינו מבעו"י הוי דבר שהוא מחוסר הכנה והתוס' לכאורה לא דיברו אלא מצד החפצא.
השאר תגובה