שאלה:
האם אפשר/מותר לסמוך על ערוב תבשלין שרב העיר עושה ומזכה לכל בני העיר והאם מי שסומך על זה תמיד נחשב מזיד ומה דינו.אם אפשר תשובה מנומקת עם מקורות.
בברכה רבה
תשובה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום טוב סימן תקכז סעיף ז
מצוה על כל אדם לערב, ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו, כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד (והוא הדין עם הארץ שאינו יודע לערב) (א"ז); אבל מי שאפשר לערב ולא עירב, אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר, נקרא פושע ואינו יוצא בו.
משנה ברורה סימן תקכז ס"ק כו
(כו) ואינו יוצא בו – שאין החכמים מקנים עירובם למי שהוא יכול לעשות בעצמו ומתעצל. ודע דהרבה פוסקים חולקים על זה ולדידהו יכול כל אדם לסמוך לכתחלה על עירוב של גדול העיר ואף הגדולים מכוונים בעירובם להקנות לכל אדם בכל אופן ואיזהו שאינו יוצא בעירובם זה שכל פעם עושה בעצמו ואינו רוצה לסמוך על עירוב של הגדול ואח"כ קרה ששכח כמה פעמים ולא עשה בזה אין הגדול מוציאו שהרי לא היה דרכו לסמוך על הגדול ואפשר בדיעבד יש לסמוך אפוסקים אלו ולהקל משום שמחת יום טוב:
ראה מה שכתב בספר חזון עובדיה יום טוב עמוד רצג וזה לשונו ואינו מוכרח שאעפ שנוח לו תמיד לעשות המצוה בעצמו אם שכח לעשות עת יכול לסמוך על גדול העיר דלא גרע מדין אם עשה עת ונאבד דלא אמרינן שכיון שהניח עירוב בעצמו גילה דעתו שאינו רוצה לסמוך על גדול העיר הילכך גם זה יכול לסמוך על גדול העיר
ברור שמי ששכח פעם אחת יכול לסמוך על גדול העיר, השאלה היתה לגבי לכתחילה ובענין זה נראה שהמקורות ברורים.
כתבתי הדברים הואיל ובמשנה ברורה הנל מבואר דשכח ובדרך כלל אינו סומך אין הרב הגדול מוציאו ובזה העיר החזון עובדיה כאמור
זה ברור השאלה היתה על לכתחילה.
השאר תגובה