מקלחת ביו"ט

אמנם הפעלה חשמלית אסורה ביו"ט לרוב הפוסקים (וגם בזה יש נוהגים להקל ויש מקילים, כמו מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של מרוקו וירושלים, בשו"ת שמ"ש ומגן ח"ב סי' ס"ה, רבני מצרים כעדות הגר"ע יוסף שם על כל רבני מצרים, "שמעתי באומרים לי, כי כל הרבנים שקדמוני פה מצרים, עבדי עובדא בנפשייהו להקל בזה בפשיטות" (והסיק הגר"ע יוסף לא למחות ביד המקילים להדליק חשמל ביו"ט), הגאון רבי יוסף משאש, מגדולי רבני מרוקו ואלג'יר ולימים הרב הראשי לחיפה בספרו שו"ת מים חיים (ח"א סי' צ"ד עמוד פ"ח), הגאון המקובל רבי דוד הכהן סקאלי, דיין באלג'רי'ה, בשו"ת קרית חנה דוד (ח"ב סי' נו'), הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, בשו"ת משפטי עוזיאל (חלק א' סי' י"ט), הגאון הרב רפאל אהרן בן שמעון זצ"ל, רב ואב"ד קהיר, בספר מצור דבש (או"ח סי' ז'), הגאון רבי מסעוד הכהן, ראב"ד קזלבנקה, בשו"ת פרחי כהונה (או"ח סי' טז'), הגאון רבי יצחק חזן, אב"ד חיפה וחבר ביה"ד הגדול בירושלים, בשו"ת יחווה דעת (סימן לז עמוד לד), הגאון רבי צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים (ירחון קול תורה שנת תרצ"ד חוברת א' – ב'), הגאון רבי אליעזר וולדנברג, חבר ביה"ד הגדול, בשו"ת ציץ אליעזר (חלק א סי' כ' פרק ו'), הגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בעל ערוך השולחן בתשובה כת"י, ונתפרסם בקובץ בית ועד לחכמים (חוברת א' ניו יורק תרס"ג), וכן הביא בספר שרי המאה (ח"ה עמוד קי"ד) וכן איתא בשו"ת אבן יקרה (מהדו"ג סי' קסח), וכן הגאון רבי דוד שלוש, רבה של נתניה, בשו"ת חמדה גנוזה ח"א (סי' ה' וסי' ו'), והגאון רבי שמעון דיין, דיין במרקש ובקזבלנקה, בספר זהב שבא (ח"א סי' י"ז). ולדידם אין להחמיר אלא בדברים שהם עובדין דחול. וביו"ט הדרך לבשל ע"י הבערה מאש לאש).

אבל הפעלה חשמלית ע"י גרמא באיסור דרבנן ביו"ט כתב הגר"ע יוסף בחזו"ע להקל בזה, ושעון שבת הוא גרמא.

ואף בשבת, לכוון השעון בשבת שידלק או יכבה (כשהשעון כבר מחובר מע"ש), למרן הגר"ש משאש מותר משום גרמא, ולהגר"ע יוסף מותר רק לצורך מצוה או חולה. ולהאריך מצב קיים מותר לכ"ע.

ואף בשבת צידד הגר"ע יוסף להתיר שימוש במים שהוחמו ע"י בוילר, משום גרמא (ואף שאסר והתיר רק דוד שמש, חזר בו בספריו האחרונים, בחזו"ע שבת חלק ד', וכתב שרק "יש להחמיר" בזה).

ממילא אם הבוילר עובד ע"י שעון שבת, ונכבה, מותר להשתמש במימיו ביו"ט, לספרדים אף לרחוץ כל גופו בחמין (ורק במרחצאות כמו במקווה אסור).

גם מה שכתב הרב המשיב להקפיד להשתמש רק בסבון נוזלי (ואמנם ברוב המקרים כן הוא, כי שמפו הוא נוזלי וכן תחליב גוף) אבל הגר"ע יוסף הקל גם בסבון מוצק בשבת.

אמנם בדרך כלל בחגים (סוכות, פסח, שבועות) מצוי שמש ויש מים שהוחמו בדוד שמש ואין נזקקים לבוילר.

לא מזמן נשאלתי בדין ילדה שמרטיבה בלילות ומתעוררת בעיה לקלח אותה בשבת בבוקר (ללא קשר לנדון השאלה הנ"ל, שהוא ביום טוב ויותר קל) כי אין מים חמים, האם מותר להפעיל מע"ש בוילר באמצעות שעון שבת.

וע"פ הנ"ל השבתי להקל, היות ולשטוף את כל הגוף במים חמים מותר בחולה או מצטער מאוד שאינו מסוגל שלא להתרחץ פעמיים ביום (בסימן שכ"ו סעיף א' בביאור הלכה בשם רעק"א וכן בכף החיים) ילדה מלוכלכת דינה כהנ"ל.

ובמים שהוחמו בבוילר יש להקל כנ"ל לדעת הגר"ע יוסף, משום גרמא.

ויעויין במה שכתב הגר"ע יוסף בחזון עובדיה שבת כרך ד' עמ' שס"ב בהערה, והעתיקו בילקוט יוסף שבת כרך ג' עמ' רל"ה, שמותר להניח מאכל שאינו מבושל מבעוד יום על הפלטה, שידלק ע"י שעון שבת ויתבשל בשבת.

והרב אברהם יוסף הוסיף שהוא הדין גם להניח בשבת עצמה, שמותר מעיקר הדין משום גרמא, אבל נכון להחמיר בזה (מסיבות מובנות, שלא יתחילו כולי עלמא לבשל בשבת עס"י גרמא) אבל להניח תבשיל לח [מבושל] שיתחמם ע"י שעון שבת מותר, בצירוף דעת הרמב"ם והרי"ף שאין בישול אחר בישול.

דיברתי על רחיצת כל גופו ביו"ט, לא בשבת (רק באגב השתרבב שבת).

לגבי חשמל ביו"ט, ראשית – הגר"ע יוסף כתב לא למחות במקילים, שיש להם על מי לסמוך (!) אם היה סבור שטעו, לא היה כותב כך.

שנית, הגר"ד שלוש חי ממש בזמננו (נפטר רק לאחרונה) והוא חקר את הנושא במשך שנים, עם מיטב מהנדסי זמננו. כיצד ניתן לומר שלא הבין בטיב החשמל?

שלישית, ראיתי יסוד נאה בדבריהם של המקלים בחשמל ביו"ט:

ושמעתי שהביאור הוא שחז"ל אסרו להוליד אש חדשה ביו"ט, כדי למנוע טרחא יתירה (יש אפילו הסוברים שאם מחמת אונס לא הצליח להכין אש מערב יום טוב, או שהכין וכבתה, מותר לו להדליק אש חדשה ביום טוב… ראה ברכי יוסף או"ח סי' תקב אות א בשם הראשונים) ולכן התירו רק העברה מאש לאש.

והחשמל נחשב כמוכן מבעוד יום, ונותר רק להמשיכו אל המוצר החשמלי, כמו העברה מאש לאש.

ועוד, שכל איסור להוציא אש ביו"ט הוא מפני שהיה אפשר להוציאו קודם יו"ט כדעת הרמב"ם (פ"ד ה"א מהל' יו"ט) וכ"פ מרן השו"ע (ריש סי' תק"ב), אולם בנ"ד כיון שלא היה אפשר להוציאו ערב יו"ט מותר להוציאו אף ביו"ט עצמו.

עכ"פ כאן אינו כמוליד ומייצר אש חדשה (כידוע איך היו מייצרים אש בזמן חז"ל) והוא הדין גם לחשמל שרק מרים מתג וממשיך את החשמל.

וזה מש"כ בשו"ת קרית חנה דוד, "לא דמי למוציא האש מן המים ומן האבנים ששם אין כאן דבר מוכן".

ועוד כתב: "דכל מה שמצטרך למלאכה זו כבר הוא עשוי במכונת מקורו שכבר כוחו שלו בתוקפם ובגבורתם נמשכים בחוטין וכו' ולכן לא דמי למוציא האש מן המים ומן האבנים ששם אין כאן דבר מוכן לזה האש וכו' ששם יש להוציאו ע"י מלאכת האדם אם בכוח ההכאה או בדבר אחר שעושה בו הכנה מיוחדת".

ועיין במש"כ ברכי יוסף אורח חיים סימן תקב:

"טעמא הואיל ואפשר להוציא אש מערב י"ט. ויש מי שדקדק מזה שאם לא היה יכול להמציא אש מערב יום טוב, כגון שהיה במאסר או במדבר, ולא נזדמן לו במה שיוציא עד יום טוב, מותר להוציאו בי"ט, וכן נראה דעת הרב בעל התוספות. ספר בית מועד. הביאו הרב מר זקנינו מהר"א אזולאי". זאת אומרת שכל הענין הוא להכין את האש מערב יום טוב, ובחשמל שהוא תמיד עומד ומוכן, אין בעיה כזאת.

וראה בשיטה מקובצת מסכת ביצה דף לג עמוד ב: "משום דקא מוליד ביום טוב. וא"ת אם כן יהא אסור להדליק אש ביום טוב בעצים או בפחמים דהא קא מוליד. וי"ל דעיקר הבערה אי אפשר לעשותה מערב יום טוב. אבל הכא יכסה אש ויטמין מבעוד יום ולא יצטרך להוציא אש".

אני מדבר על הפשט הפשוט ביותר.

יש הולדת אש (מעצים ואבנים כפי שהיה בזמן חז"ל) ויש המשכת אש מאש קיימת.

באו חז"ל ואמרו, נכון שהתירה התורה לצורך אוכל נפש, אבל כל דבר שאפשר להכין מבעוד יום, אל תטרח בו ביום טוב.

החשמל בימינו הוא ממש המשכה של דבר המוכן ועומד מבעוד יום (מבלי להיכנס אם החשמל הוא אש ממש, או משהו אחר שמוביל ליצירת אש).

אני אישית לא מקל בחשמל ביו"ט, כי רוב הפוסקים מחמירים וגם המנהג (שהיה מנהג פשוט במרוקו ועוד) התבטל ורובא דרובא לא נוהגים בו. ויש ענין גם לא להתיר להמון העם דבר שפשוט להם לאיסור.

אבל לדעתי סברת המתירים ישרה. וכמובן לא למחות ביד המקילים, כדברי הגר"ע יוסף והגר"ש משאש.